Die Torah - Die fünf Bücher Mose
השבע השביע. הִשְׁבִּיעָם שֶׁיַּשְׁבִּיעוּ לִבְנֵיהֶם. וְלָמָּה לֹא הִשְׁבִּיעַ בָּנָיו שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן מִיָּד כְּמוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב? אָמַר יוֹסֵף, אֲנִי שַׁלִּיט הָיִיתִי בְמִצְרַיִם וְהָיָה סֵפֶק בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת, אֲבָל בָנַי לֹא יַנִּיחוּם מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת, לְכָךְ הִשְׁבִּיעָם לִכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ וְיֵצְאוּ מִשָּׁם שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ:
והעליתם את עצמתי מזה אתכם. לְאֶחָיו הִשְׁבִּיעַ כֵּן, לִמְּדָנוּ שֶׁאַף עַצְמוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר אִתְּכֶם (מכילתא):
Hatte beschworen (zweimal), er hatte sie beschworen, daß sie ihre Kinder beschwören sollten. Warum aber beschwor er nicht seine Söhne, ihn sofort nach dem Lande Kenaan zu bringen, wie sie Jaakob beschworen hatte? Josef sagte aber, ich war Herrscher in Mizraim und hatte die Macht, es zu tun; aber meinen Söhnen werden die Ägypter nicht gestatten, es zu tun, darum beschwor er sie, daß, wenn sie erlöst und von dort ausziehen würden, sie ihn mitnehmen sollten (Mech.). Dann nehmet meine Gebeine von hier mit euch hinauf, seine Brüder beschwor er so; daraus lernen wir, daß sie auch die Gebeine aller Begründer der Stämme mit sich hinaufbrachten; da es heißt, mit euch (Mech.).
ויקח משה וגו' , הזכיר למעלה עלו בני ישראל, החיים בדור ההוא , גם העלו עמם הנכבד שהי' בהם , שעל ידו ירדו מצריאה , והוא השביעם לפני מותו , שיאמרו כן לבניהם , ובניהם לבני בניהם , והזכיר עצמות , כי כל הבשר והעור ירוש תולעים ויבאש ולא ישאר בשנים מועטות כי אם העצמות , כן כתב הראב"ע , ואולם הנראה שעצמות בלשון רבי' הוא כנוי לכל איברי הגוף , על שם שהעצמות מעמידין את הגוף , וכן הוא אומר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהלים ל"ה י') , ואין הכוונה שם על העצמות לבד, כי אם על כל האיברי' , וכן בל"א (גבייני) כולל כל איברי גוף האדם :
V. 19. Es dürfte zu erwägen sein, warum diese Tatsache hier und nicht oben bei dem ersten Aufbruch von Raamses berichtet worden. Soll es vielleicht den Gegensatz hervorheben? Sechsmalhunderttausend bewaffneten Männern wurde die Zuversicht nicht zugetraut, daß sie aus jedem zum Besitze des von Gott verheißenen Landes führenden Kampfe eben dieser Verheißung willen siegreich hervorgehen würden — und der wahre Jude, wie Josef, blickt selbst über seinen Tod hinaus mit Zuversicht auf die Erfüllung göttlicher Verheißungen hin und findet sich nicht getäuscht. Gott ist שומר אמונתו לישני עפר auch in diesem Sinne. So betrachtet, waren diese dem Zuge vorangetragenen Gebeine Josefs die lauteste Predigt an das um seines Kleinmuts willen in den Umweg durch die Wüste geführte Volk.