Die Torah - Die fünf Bücher Mose
כי ישאלך בנך מחר. יֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא עַכְשָׁיו וְיֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן זֶה, וּכְגוֹן "וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ" (יהושע כ"ב), דִּבְנֵי גָד וְדִבְנֵי רְאוּבֵן:
מה זאת. זֶה תִּינוֹק טִפֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַעֲמִיק שְׁאֵלָתוֹ וְסוֹתֵם וְשׁוֹאֵל "מַה זֹּאת?", וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְגוֹ'" (דברים ו'), הֲרֵי זֹאת שְׁאֵלַת בֵּן חָכָם; דִּבְּרָה תוֹרָה כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים — רָשָׁע, וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, וְהַשּׁוֹאֵל דֶּרֶךְ סְתוּמָה, וְהַשּׁוֹאֵל דֶּרֶךְ חָכְמָה (מכילתא):
Wenn dich dein Sohn später fragen wird, es gibt ein מחר, das gleich ist, und ein מחר, das erst später ist, wie dies; und wie (Jos. 22, 24), damit nicht eure Kinder später zu unseren Kindern sagen, bei den Söhnen Gads und den Söhnen Reübens (Mech.). Was ist dies, das ist ein einfältiges Kind, das nicht tief zu fragen versteht; es fragt einfach, was ist dies; an anderer Stelle sagt er (Dewarim 6, 20), was bedeuten die Zeugnisse, die Satzungen und die Rechte...? Das ist die Frage eines weisen Kindes; die Thora spricht von vier Kindern, dem einfältigen, dem frevelhaften, dem, das nicht zu fragen versteht, und dem, das weise fragt (Mech.).
Was ist das? d. h.: Was ist der Sinn der Bestimmungen über die Erstgeborenen?
כי ישאלך בנך מחר , יש מחר שהוא לאחר זמן , כגון זה וכגון ולא יאמרו בניכם מחר לבנינו דבני גד ובני ראובן (יהושע כ"ב כ"ז) , ובן מתורגם בל"א · מה זאת , בא בלשון נקבה כמשפט הלשון בהסתר הגוף , בל"א (דיזעס) · בחזק יד , בפסוק שלאחריו פירש מה היתה היד החזקה , והיא מכת בכורים כי על ידה יצאו ממצרים : (טו) כל פטר רחם הזכרים , מהמין הראוי לזבח לה' · לה' , לכבוד השם , וכן מתורגם בל"א בכל מקום שנאמר לה' זולל קרבן : (טז) והיה לאות וגו' , כל זה מתשובת האבות על שאלת הבנים · ולטוטפת , אין למלה הזאת משפחה ידועה , אבל בעלי הלשון חשבו ליחס אותה אל לשון והטף אל דרום (יחזקאל כ"א ב') , ועלימו תטף מלתי (איוב כ"ט כ"ב) , ענין מושאל מן והטיפו ההרים עסים (עמוס ט' י"ג) לענין דבור , ותהי' הכוונה כמו ולזכרון בין עיניך האמורה בפרשה ראשונה שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וידבר בו , ואולם רבותינו ז"ל יקראו טוטפת מין תכשיט המונח בראש , כמו שאמרו לא בטוטפת לא בסנבוטין ואמר ר' אבהו איזה טוטפת המקפת מאוזן לאוזן , והם בעלי הלשון שהיו נגדרים בו ויודעי' אותו ומהם ראוי לקבלו , ואחר שאמר למעלה ולזכרון בין עיניך יאמר פה באמרו ולטוטפת שאין המצוה בין העינים למטה אלא בגובה הראש מונחים שם כטוטפת · (מדברי הרמב"ן ז"ל) , והנה סדר הסוגי' בשבת (דף נ"ז ע"ב) כך הוא , מאי טוטפת וכו' , אלא אמר רב יהודה משמי' דאביי אפוזיינו , ופירש"י פרונטי"ל של זהב (ענינו מין תכשיט) · תני' נמי הכי יוצאה אשה בסבכה המוזהבת ובטוטפת ובסרביטין הקבועין בה , איזו טוטפת ואיזו סרביטין א"ר אבהו טוטפת המוקפת לה מאזן לאזן סרביטין המגיעין לה עד לחיי' אמר רב הונ' עניות עושות אותן של מיני צבעוני' עשירות עושות אותן של כסף ושל זהב , ונראה מדברי רב הונא שאף התכשיט ממיני צבעוני' המקיף מאזן לאזן יקרא טוטפת , וכן פארך חבוש עליך (יחזקאל כ"ד י"ז) , תרגומו טוטפתך , ובערוך ערך טטפת כתב אפזייני הוא טוטפת ואמאי קרו לה טוטפת שמונחת במקום תפילין , ולפי זה אין מקום לטענת הרמב"ן , ויתכן ליחס תיבת טטפת אל לשון דבור ומשם הונח על התפילין שבראש , והושאל אל כל תכשיט המונח במקום תפילין , ואמר עוד הרמב"ן ואמר טוטפת לשון רבים בעבור שהם בתים רבים כאשר קבלנו צורתם מן האבות הקדושי' שראו הנביאים והקדמוני' עושים כן עד משה רבינו ע"ה , והנה שורש המצוה הזאת שנניח כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש כנגד הלב והמוח שהם משכנות המחשבה , והנה נכתוב פרשת קדש והי' כי יבאך בטוטפות מפני המצוה הזאת שנצטווינו בהם לעשות יציאת מצרי' טוטפות בין עינינו , ובפרשת שמע והי' אם שמוע שנצטווינו ג"כ על זה , דכתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך והיו לטוטפת בין עיניך , ולכך אנו כותבין גם אלו הפרשיות בטוטפות שהם מצות היחוד וזכרון כל המצות וענשן ושכרן וכל השרש באמונה עכ"ד , וראיתי עוד להרמב"ן פה דברים כוללים בטעם המצות , וראיתי להעתיקם פה כי המה אמרי נועם ומתוקים מדבש , וז"ל ועתה אומר לך כלל בטעם המצות , דע כי מעת היות עבודה זרה בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה , מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון כחשו בה' ויאמרו לא הוא , ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית אמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון , מהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר יאמרו עזב ה' את הארץ , וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל בטול הדעות האלה כולם , כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו וידע ומשגיח ויכול , וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה , כי ידבר אלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים ותתקיים עם זה התורה כלה , ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח' י"ח) , להורות על ההשגחה כי לא עזב אותה למקרים כדעתם , ואמר למען תדע כי לה' הארץ (שם ט' כ"ט), להורות על החדוש כי הם שלו שבראם מאין , ואמר בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ (שם י"ד) , להורות על היכולת שהוא שליט בכל אין מעכב בידו , כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים , א"כ האותות והמופתי' הגדולים עדים נאמני' באמונת הבורא ובתורה כלה , ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר [° ר"ל כי אין כל רשע כדאי וראוי להראות לו מופת , ויש עוד טעם לזה כי שלימות המופת מיעוטו , אולם ריבויו הוא סבה לחשוב בו שהוא טבע ולא מופת °] , יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון , והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ ובעזיבת הפסח , והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באמת ובאותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו , ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות , ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב , כמו שאמרו (בברכות דף כ"א ע"א) אמת ויציב דאורייתא , ממה שכתוב למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך (דברים ט"ז ג') , ושנעשה סכה בכל שנה , וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים , והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישכחו ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה והאמין בכל פנות התורה מלבד שחסד הבורא גדול יותר מאד על עושי רצונו שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותינו החפצים ביראת שמו , ולפי' אמרו (בפ"ב דאבות מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד שבכל שעה אדם מודה בהן ואלהיו, וכונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו , וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו וזו כוונתם במה שאמרו ז"ל ויקראו אל אלהים בחזקה (יונה ג' ח') , מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול , מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שיאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות , כמו שאמר הכתוב ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת וגו' , ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם וגו' (דברי' כ"ט כ"ג וכ"ד) , שיתפרסם הדבר לכל האומות שהו' מאת ה' בענשם , ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ( שם כ"ח י' ) , ועוד אפרש זה בע"ה עכ"ל , ומה נעמו אמרותיו המשכילים יבינום : (א) ולא נחם , וי"ו המשך, כאשר זכרני בכמה מקומות , לפי שיש כאן שני משפטים שוני' , פרעה שלח את העם , והאלהים לא נחם דרך ארץ פלשתי' , ובינתים שבור והמשך בערך אל הזמן , שכאשר הי' זה אז נהיה זה , בל"א (אלא פרעה יכו' דא וואללטי) , מורה הוי"ו על ההמשך הזה שבין שני המשפטים · נחם , נהגם , כמו לך נחה את העם (לקמן ל"ב ל"ד) , בהתהלכך תנחה אתך (משלי ו' כ"ב) · כי קרוב הוא , קצת המפרשי' יבארו אע"פ שהוא קרוב , ולדעתם יש כי שענינו אף על פי , וכמוהו כי עם קשה ערף הוא (לקמן ל"ד ט') , רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ"א ה') , כי רכב ברזל לו (יהושע י"ז י"ח) כי המה הבל ( תהלים נ"ד י"א ) , ואולם אין בכל אלו הכתובים ראי' גמורה שאין עליה תשובה , ויתכן להכניסם כלם תחת גדר ד' לשונות של כי שזכרו חז"ל , ואף כאן לפי משמעות פשטות הכתוב כי קרוב הוא לשון דהא , דרך הוא לכנס מיד לארץ כנען ולכשיבואו לטורח מלחמות עם הפלשתי' אשר לא יתנום לעבור דרך ארצם , יתנו ראש וישובו מצרימה · והרמב"ן טען על זה שהי' לו לאמר כי אמר אלהים כי קרוב הוא פן ינחם העם , ואולם אף ששני המאמרי' כי קרוב הוא ופן ינחם העם הם נתינת טעם למאמר ולא נחם אלהים , מכל מקום יש ביניהם הבדל בהודעה , כי היות דרך ארץ פלשתי' עד ירושלי' בלתי רחוק הוא ידוע לעוברי דרך ואין בו צורך למאמר האלהים , כמו שיצטרך לחששת פן ינחם העם , לפיכך הבדילם הכתוב בלשון , והנה בל"א הונחה מלת ( וויל ) להודעת הסבה הלקוחה מדבר הנודע והמפורסם , ומלת (דען) להודעת הסבה הלקוחה מדבר הבלתי נודע כל כך , ולזה כוון המתרגם האשכנזי בשנותו את לשונו (וויל עס נאהע איזט, דען גאט וכו') : פן ינחם העם , השם יודע העתידות וידע שינחמו אם יוליכם דרך ארץ פלשתים ואמר פן ינחם כלשון בני אדם · וישבו מצרימה , כי קרוב הדרך לשוב , אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם בארץ סיחון ועוג מלכי האמרי , וגם רחוקי' הם ממצרי' בעת ההיא , ומלחמת עמלק בדפידי' לא היתה ראוי' לשוב בעבורה כי הם לא יעברו דרך ארצו , והוא בא ונלחם בהם לשנאתו אותם , ואם ירצו לשוב מצרימה לא יועיל , כי ילחם בהם בדרך , וגם רחוקים היו ממצרי' בדרך העקום אשר הלכו בה , ולא ידעו דרך אחרת · (הרמב"ן) :
V. 14. מחר, davon מחיר, der Tausch, der Tauschwert, מחר: der statt des heutigen eintretende Tag, morgen. Wo es aber nicht den morgenden Tag bezeichnet, da bedeutet es eine von der jetzigen verschiedene Zeit. So וענתה בי צדקתי ביום מחר (Bereschit 30, 33), wenn ich aus dem Dienst treten werde. מחר יאמרו בניכם לבנינו (Josua 22, 24), wenn die Geschichte unserer Gegenwart vergessen sein wird. So auch hier: wenn die Spuren der Knechtschaft und der Erlösung aus der unmittelbaren Wahrnehmung geschwunden sein werden. — מה זאת, was bedeutet diese bevorzugende Weihe der Erstgebornen? — בחזק יד, mit Gewalt, wider Willen und mit Brechung der Macht des uns festhaltenden Herrn. — הוציאנו: Wir waren alle Sklaven, sind alle nur durch Gott wieder Menschen geworden und gehören daher alle mit allem in gleicher Weise Gott an.