Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ומשלם לשנאיו אל פניו. בְּחַיָּיו מְשַׁלֵּם לוֹ גְמוּלוֹ הַטּוֹב, כְּדֵי לְהַאֲבִידוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא:
Und zahlt Seinen Hassern ins An- 10 gesicht, bei Lebzeiten vergilt Er einem solchen das Gute, das er getan hat, um ihn aus der zukünftigen Welt auszutilgen (Onk.).
ins Angesicht. »Unverzüglich« (Ehrlich).
ומשלם לשנאיו, לכל אחד משנאיו : אל פניו, בחייו משלם לו גמול הטוב, כדי להאבידו מן העולם הבא , כן פי' רש"י ז"ל וכן ת"א ויב"ע : ומפרשים אחרי' פירשו ומשלם לשנאיו פרי חטאתם, אל פניו לו ולבניו עד דור רביעי : לא יאחר, מדור רביעי, כאשר ישמור הברית והחסד לאלף דור, וזו היא מדה טובה מרובה ממדת פורענות · ונראה שכך הוא המשך הכתובים, אמר האל הנאמן שומר בריתו לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור , ואם יהי' אחד מן הדורות האלף ההם דור סורר , לא יפסוק בשביל זה חסד האל מזרעו , כי ישלם לרשע על פניו , וישמור בריתו לזרעו אחריו · וזהו שאמר לא יאחר לשנאו להיות ענשו שמור לבניו , ויאבדו ח"ו זכות אבי אבות השמור להם מדורות אלף , כי אם אל פניו ישלם לשנאו · ולכן אם תשמור את המצוה ואת החקים ואת המשפטים, אשר אנכי מצוך היום , ומסיים והולך והי' עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך , כי כן מדותיו של הקב"ה, שומר בריתו וחסדו לדור אחרון , שימצא ראוי לכך :
V. 10. ומשלם וגו׳ scheint eine neue Belehrung über die Weisen der göttlichen Waltung zu sein, die nicht aus den bereits gemachten Erfahrungen zu schöpfen war, wenn man nicht vielleicht annehmen könnte, daß auch dieses den ׳שונאי ה zuteil werdende Verfahren aus Pharaos Glück und Untergang erkannt werden konnte. ומשלם וגו׳, er lohnt auch das Gute, das sie üben, denen die ihn hassen, und zwar אל פניו: jedem in sein Angesicht, entweder: vor seinem Angesicht, er erhält selbst den Lohn des von ihm geübten Guten zum Genusse, nicht so wie der אוהב ה׳, dem Gott נוצר חסד לאלפים ist, der den hieniedigen Lohn des von ihm geübten Guten in dem seinen Kindern und Enkeln damit gegründeten Heile empfängt (siehe Schmot 34, 7); oder: in die Richtung seines Angesichtes, d. h. seinen Anschauungen und Bestrebungen gemäß. Sein selbstsüchtiger Sinn weiß nur das als Belohnung zu schätzen, was ihm selbst zum Genusse wird (Erubin 22a). להאבידו, parallel zu dem לאלף דור der אוהבי ה׳ dürfte das להאבידו auch von dem Verschwinden seiner Nachkommenschaft aus der Reihe der hieniedigen Existenzen zu verstehen sein, wie כרת und speziell ערירי. Der Gute hat schon eine hieniedige Unsterblichkeit durch sein Fortleben in seinen Nachkommen, die, wie die sittlichen Anlagen zum Guten, so auch den Lohn seiner Tugenden von ihm erben. Des Bösen Nachkommenschaft erlischt nach dem dritten und vierten Geschlecht, wenn diese in seinen Wegen fortwandeln (Schmot 20, 5). Den Lohn des Guten, das der Böse übt, empfängt er in dem irdischen Glücke, das ihm selber blüht, um ihn sodann aus der Reihe der Geschlechter der Zukunft schwinden zu lassen. – So ילמדנו zu יד :עקב ליד לא ינקה רע אמר הקב׳׳ה לישראל לא תעשו את התורה על מנת לקבל שכרה מיד כל מי שעושה כך נקרא רע ואינו מתנקה שלא הניח לבניו כלום שאלו בקש אברהם שכרן של מצות מיד היאך היה משה אומר זכור לאברהם וגו׳ אבל אם עושה רשע מצוה מיד ליד אני נותן לו שכרו שנאמר ומשלם לשונאיו בעה׳׳ו ואין בידו לע׳׳ה מהו לא יאחר ׳לשונאו אינו נותן שכר לשונאו ממה יש לאחריו אלא ממה שלפניו וכו׳.
Diese Andeutungen über die göttlichen Waltungsweisen geben eine Lösung des alten Waltungsrätsels צדיק ורע לו רשע וטוב לו an die Hand, und lassen zugleich den stets sich veredelnden sittlichen Fortschritt der Geschlechter erkennen, indem das unverbesserlich Schlechte ausstirbt und die Zukunft immer mehr und mehr nur in dem sittlich Guten fortlebt, bis endlich ׳ועמך כולם צדיקים וגו (Jes. 60, 21). Übereinstimmend knüpft sich denn auch an den folgenden Satz: ושמרת וגו׳ אשר אנכי מצוך היום לעשותם Aboda Sara 4b der Satz: היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן, oder wie Kiduschin 39b diese Lehre lautet: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, diese Welt ist eine Welt der Pflichttat, nicht eine Welt des Pflichtlohnes. —