Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ולא יסף. מְתַרְגְּמִינָן "וְלָא פָּסִיק" (וּלְפִי שֶׁמִּדַּת בָּשָׂר וָדָם אֵינָן יָכוֹלִין לְדַבֵּר כָּל דְּבְרֵיהֶם בִּנְשִׁימָה אַחַת וּמִדַּת הַקָּבָּ"ה אֵינוֹ כֵן — לֹא הָיָה פוֹסֵק, וּמִשֶּׁלֹּא הָיָה פוֹסֵק לֹא הָיָה מוֹסִיף) כִּי קוֹלוֹ חָזָק וְקַיָּם לְעוֹלָם (סנהדרין י"ז); דָּ"אַ — ולא יסף לֹא הוֹסִיף לְהֵרָאוֹת בְּאוֹתוֹ פֻּמְבִּי:
Ohne aufzuhören, wie der Targum über- 19 setzt, ohne aufzuhören; weil die Eigenschaft von Fleisch und Blut ist, daß es nicht alle Worte in einem Atemzug auszusprechen vermag und Pausen machen muß; die Eigenschaft des Heiligen, gelobt sei Er, aber nicht so ist, Er unterbrach nicht; und da Er nicht unterbrach, brauchte Er auch nicht hinzuzufügen; denn Seine Stimme ist stark und besteht in Ewigkeit; andere Erklärung: und Er fuhr nicht fort, Er erschien nie wieder in solcher Öffentlichkeit.
doch nicht mehr. Die direkte göttliche Offenbarung gegenüber dem ganzen Volk beschränkte sich auf den Dekalog. Aus v. 22—25 erfahren wir, daß das Volk die göttliche Stimme nicht ertragen zu können vermeinte und bat, die weitere Offenbarung ihm durch Moses übermitteln zu lassen.
קול, כמו בקול : גדול, רם וחזק : ולא יסף, מתרגמינן ולא פסק (לפי שמדת בשר ודם אינו יכול לדבר כל דבורו בנשימה אחת וצריך להפסיק, ומדת הקב"ה אינו כן לא הי' פוסק, ומשלא הי' פוסק לא הי' מוסיף), כי קולו חזק וקיים לעולם. ד"א לא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי · (רש"י) · ולשון רשב"ם ולא יסף, שוב לא נוסף קול גדול כזה בעולם לפי פשוטו, כי כל יסף לשון תוספות ע"כ,, וכ"כ הרמב"ן · אבל המתרגם האשכנזי חשב ולא יסף אל דבר ה' אל כל קהלכם כלומר הדברים אלה לבדם דבר ה' ולא יסף לדבר, כאשר יבאר, כי כאשר שמעתם את הקול הגדול ההוא, אמרתם אם יוספי' אנחנו וגו' וישמע ה' את קול דבריכם וגו' · ובזמשמע שהשם הוא נושא כל הפעלים הבאים בכתוב זה, דבר ולא יסף ויכתבם · ולדברי רשב"ם שהקול הוא נושא פעל ולא יסף, יחסר הפועל בתיבת ויכתבם שאחריו · והנה רש"י ז"ל נשמר מזה ודקדק וכתב לא הוסיף להראות באותו פומבי, ולפ"ז הוא מוסב על השם ולא על הקול · ואולם יחסר הפעל לגמרי, כי היה ראוי לומר ולא יסף להראות · ולדברי המתרגם האשכנזי יהי' פעל דבר ה' מושך אחר עמו, כאלו נכתב ולא יסף לדבר · ומסדר הנחת הטעמים המפסיק בתיבת והערפל אין הכרע כל כך לפירוש הרשב"ם, כי מצאנו דוגמתו בכמה מקומות מהכתוב · והרמב"ן ז"ל בסוף דבריו פי' על דרך האמת כדברי המתרגם האשכנזי :
V. 19. קול גדול ולא יסף. Es gibt keinen eigentlichen Beleg für die Bedeutung von יסף als Aufhören, daß יסף und סוף wie יטב und טוב identisch wäre. Es heißt vielmehr sonst immer: vermehren, fortfahren. So auch V. 22. Wir vermuten, daß es auch hier ein Fortfahren, und zwar ein räumliches Weiterschreiten bedeute: die Stimme war groß und reichte doch nicht weiter, überschritt den jüdischen Kreis nicht, war außer demselben nicht vernehmbar. Sie wurde nur von denen vernommen, an die sie gerichtet war, und eben diese Beschränkung dokumentierte sie als das frei persönliche Wort Gottes und hob sie über alle Gemeinschaft mit irgend welcher akustischen physischen Erscheinung hinaus. So auch von Gottes Rede an Mosche überhaupt in ת׳׳כ zu Wajikra 1, 1 וידבר ה׳ אליו מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ מאהל מועד יכול מפני שהיה נמוך ת׳׳ל וישמע את הקול וכו׳ הקול המתפרש בכתובים קול ה׳ בכח וגו׳ א׳׳כ למה נאמר מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.