Die Torah - Die fünf Bücher Mose
שמור. וּבָרִאשׁוֹנוֹת הוּא אוֹמֵר "זָכוֹר", שְׁנֵיהֶם בְּדִבּוּר אֶחָד וּבְתֵבָה אַחַת נֶאֶמְרוּ, וּבִשְׁמִיעָה אַחַת נִשְׁמְעוּ (מכילתא):
כאשר צוך. קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בְּמָרָה (שבת פ"ז):
Hüte, und in den ersten sagt er (Exod. 20, 8), gedenke; beides wurde durch einen Ausspruch und ein Wort gesagt und durch eine Wahrnehmung gehört (Mech. יתרו). Wie dir befohlen hat, vor der Gesetzgebung, nämlich in Mara (Sabb. 87b). 15 15. Und gedenke, daß du ein Knecht gewesen, zu diesem Zweck hat Er dich erlöst, damit du Ihm ein Knecht seist und Seine Gebote hütest.
12.—15. DAS VIERTE GEBOT
Beobachte. Hebr. שמור; in Exod. זכור, »gedenke«. Nach der Überlieferung bezieht sich das »gedenke« auf die positiven Vorschriften über den Sabbath: seine Heiligung durch Wein, Gebet und Sabbatfreude, während »beobachte« (oder »hüte«) die Verhinderung der Sabbath-Entweihung durch eigene Arbeitsleistung oder die von uns Abhängiger bezweckt. Daraus erklärt sich hier auch die Hinzufügung über die Arbeitsruhe der Knechte und die Erinnerung an die ägyptische Knechtschaft (Biur). Nach der Tradition wurden die beiden Worte »beobachte« (hüte) und »gedenke« von Gott gleichzeitig ausgesprochen; d. h. das vierte Gebot im Deuteronomium enthält, wenn es auch in der Form etwas abweicht, nichts, was nicht schon von Gott am Sinai verkündet worden wäre. Moses gebraucht hier das stärkere Wort, weil er bei seiner Mahnrede einen praktischen Zweck im Auge hat: nämlich die Beobachtung der Gebote Gottes durch das Volk.
wie der Ewige dein Gott dir geboten. Worte, die nicht im Exodus stehen, sondern eine rednerische Erweiterung sind. Sie beziehen sich auf Marah, Exod. XV, 23—27.
שמור את יום השבת לקדשו, ובדברות הראשונות נאמר זכור את יום השבת והענין אחד אלא שהזכירה מורה יותר על העשיי' לקדש את השבת בפה בדברי' נכבדים קדושים ואלהיים לדבר עם רעים אהובים ועם בני בית על גבורות ונפלאות הבורא ב"ה, כענין שלמדו חז"ל ממלת זכור ברכת הקדוש על היין, כלומר באסיפת וחברת בני בית בטוב לבם, קדשו את השם ויהללוהו, והראיה שלמעלה לא נאמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, וזכרת כי עבד היית כמו שכתוב כאן, לפי שכוון יותר אל הזכירה בפה בשבחים ומהללים והודיות על פלאי היציר' ורוממות השם יתעלה אף שצוה ג"כ על שביתת המלאכות · ואולם השמירה מורה יותר על המנוחה והשביתה והמנע מעשות המלאכות שנאמר בהם לא תעשה, והטעם שישמור את השבת מבלתי חללו בעשות מן המלאכות, ולפי שכוון כאן יותר אל השביתה לכן הוסיף לומר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, ולזה כוונו חז"ל שאמרו זכור בפה ושמור בלב · כי השמירה והמניעה מחלל את יום השבת היא בלב, וכבר הובא זה המאמר בבאור (שמות כ' ה'), ולא פורש עד הנה : כאשר צוך ה' אלהיך, ולא תחשוב שאזהרת שמור היא דבר אחר אשר לא צוה השם, אבל הוא בכלל ציווי של זכור כי באמת הענין א' הוא אלא שאני מבארם לכם יותר : (טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרי', תן מנוחה לעבדך ולאמתך, כדי שעי"כ תזכו' את יום צאתך מא"מ, כי זהו העקר והיסוד שעליו נבנה כמעט כל התורה כולה : על כן צוך, לפי דברינו ירמוז כאן יותר על המנוחה והשביתה ממלאכה, לכן אמר שהטעם הוא וזכרת כי עבד היית על כן צוך לעשות, אבל למעלה ירמוז יותר על התנשאות הנפש לאלהים במחקרים קדושים וספורים אלהיים, אמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגומר וינח ביום השביעי : על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, הוסיף בו טובה והקדישו משאר ימי השבוע, לטהרת הלב, ויחוד המחשבה להתבונן בפלאי היצירה, להכיר גבורות ה' ונוראותיו ולספר כבודו ועוזו במקהלות · והנה בענין השביתה ממלאכה שתיוחדה בה האומה הישראלית לבדה, ואמרו ר"זל גוי ששבת חייב מיתה, כי לא נתנה להם המצוה הזאת אלא בעבור שהיו עבדים בארץ מצרים והשם הוציאם משם בכחו הגדול ועשאם לו לעם סגולה, והוא מלכם ומחוקקם, לכך אמר כאן על כן צוך וגו' : (טז) כאשר צוך ה' אלהיך, אף שמשקול הדעת חייב האדם בכבוד אביו ואמו, כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה', כדי שתקבל עוד טובה ושכר על זה : ולמען ייטב לך, כי מה יועילו ימים רבים בלא טובה, והוא כמו באור אל למען יאריכון ימיך הנאמר בדברות הראשונות :
Verse 12-15. Den in das Selbstleben der Vereinzelung und in die der Natur und Gesellschaft Selbständigkeit abringende Tätigkeit Übertretenden war vor allem der Schabbat mit seiner שמירה-Seite, mit seinem vierundzwanzigstündigen Gott huldigenden Bekenntnisopfer der Werkeinstellung nahezulegen, auf daß er den nunmehr eigene יד und eigene זרוע, eigene "Kraft" und eigene "Macht" Fühlenden nicht abhanden komme, vielmehr den יד- und זרוע-Gerüsteten immer aufs neue das freudige Bekenntnis abgewinne, daß jedes Fünkchen Kraft und jeder Splitter Macht und alles, was die Kraft ihr Werk und die Macht ihr Eigentum nennt, Gottes ist, der mitten in dem "kraft- und machtgerüsteten" Ägypterstaat an ihnen, den "kraft- und machtberaubten" "Sklaven", "Seine Kraft und Seine Macht" gezeigt, und mit Seiner Kraft und Macht ihnen das verliehen, was sie nunmehr an Kraft und Macht ihr eigen nennen – und nun von ihnen dieses, Seiner Kraft und Seiner Macht huldigende Bekenntnis mit dem vierundzwanzigstündigen Sabbatopfer der שביתת מלאכה והוצאה der Einstellung werkschaffender Kraft und Sachen handhabender Macht erwartet (siehe Schmot 20, 11 und 35, 2). Darum ist hier auch der ganze Kraft- und Machtbereich der Menschenpersönlichkeit durch ׳ושורך והמורך וכל וגו noch vollständiger gezeichnet (siehe daselbst 20, 10 und sind andererseits alle Glieder dieses Machtbereichs durch das Waw kopulativum – עב nicht עבדך – in völliger Gleichheit mit der sie alle tragenden und am Schabbat sich mit ihnen allen Gott zu Füßen legenden Persönlichkeit verbunden, und darum hier das למען ינוח עבדך ואמתך כמוך als besonders sichtbare Konsequenz der Gott huldigenden, Menschenherrschaft einstellenden Sabbatfeier hervorgehoben (vergl. Schmot 23, 10-12). —