Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אז יבדיל. נָתַן לֵב לִהְיוֹת חָרֵד לַדָּבָר שֶׁיַּבְדִּילֵם, וְאַעַ"פִּ שֶׁאֵינָן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁיֻּבְדְּלוּ אוֹתָן שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, אָמַר מֹשֶׁה מִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמָהּ אֲקַיְּמֶנָּה (מכות י'):
בעבר הירדן מזרחה שמש. בְּאוֹתוֹ עֵבֶר שֶׁבְּמִזְרָחוֹ שֶׁל יַרְדֵּן:
מזרחה שמש. לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק, נְקוּדָה רֵי"שׁ בַּחֲטָף, מִזְרָח שֶׁל שֶׁמֶשׁ – מְקוֹם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ:
Damals sonderte ab, richtete er sein Herz darauf, sich eifrig der Sache zu widmen, sie abzusondern; und obschon sie erst aufnahmen, als auch jene im Lande Kenaan abgesondert waren, sagte doch Mosche, ein Gebot, das man schon jetzt erfüllen kann, will ich erfüllen (Makk. 10a). Auf dieser Seite des Jarden, auf der Ostseite, auf jener Seite, die östlich vom Jarden. Im Sonnenaufgang, weil מזרח mit שמש verbunden ist, ist das Resch mit Chatof punktiert, Aufgang der Sonne; Ort, wo die Sonne aufgeht.
41.—43. MOSES BESTIMMT DREI ZUFLUCHTS-STÄDTE ÖSTLICH DES JORDAN
Die Einschaltung dieser Verse zwischen die erste und zweite Rede Mosis bietet mannigfache Schwierigkeiten, es sei denn, daß man Luzzattos Erklärung akzeptiert; vgl. I, 5, S. 8. Nachdem er die Auslegung der Worte: es ist eine elftägige Reise vom Choreb auf dem Wege vom Sëir nach Kadesch-Barnea (I, 2) zu Ende geführt hat, berichtet Moses, daß er daraufhin die drei Zufluchtsstädte abgesondert und so die Niederlassung eines Teiles von Israel östlich des Jordan zum Abschluß gebracht habe.
drei Städte. Es sollten sechs Zufluchtsstädte sein (s. Num. XXXV, 9 f.), an jeder Seite des Jordan drei. Der Zweck dieser Städte ist in Kap. XIX erklärt.
אז יבדיל משה, כתב הרשב"ם למה הפסיק דברי משה שהן מחוברין יחד זה אחר זה וכתב זה המעש' בינתים, אלא לפי שהאריך בדברים עד עכשיו ועתה מתחיל לפרש המצות, האיך יבאר את התורה הזאת, והוא צריך לומר בשופטים ושוטרים שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' אלהיך נותן לך, ואם ירחיב לעתיד לבא ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, ועל שלש ערים שצוה לו הקב"ה באלה מסעי לעשות בעבר הירדן לא הזכיר שם ולא צוה משה לישראל, לכך כתוב כאן כי משה הבדילם, ולכן לא צוה לישראל, ע"כ, ואמרו יבדיל לשון עתיד כתב רש"י ז"ל שנתן לב להיו' חרד לדבר שיבדילם, ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, שנאמר שש ערי מקלט תהיינה (במדב' ל"ה י"ג), אמר משה מצוה שבאה לידינו נקיים אותה : בעבר הירדן מזרחה שמש, באותו עבר שבמזרחו של ירדן : מזרחה שמש, לפי שהוא דבוק נקוד הרי"ש במטף מזרח של שמש, מקום זריחת השמש, רש"י :
V. 41. אז יבדיל. Mosche berichtet, daß, nachdem er durch alles Bisherige dem Volke seine Beziehung zu Gott und seinem Gesetze und die Abhängigkeit des Landesbesitzes von Erfüllung dieses Gesetzes zum Bewusstsein gebracht hatte, er auch sofort hinsichtlich des Gesetzes, das ihnen sogleich bei der Verteilung des Landes zur Verwirklichung obliegen wird (Bamidbar 35, 10), so weit es bereits in dem transjordanischen Lande zur teilweisen Ausführung kommen konnte, die entsprechenden Bestimmungen getroffen hat, obgleich, wie daselbst V. 13 bemerkt, die Wirkung des Gesetzes erst nach dessen voller Erledigung im cisjordanischen Landesgebiete in Kraft treten sollte. Die hohe fundamentale Bedeutsamkeit dieses Gesetzes der Aufnahmestädte haben wir daselbst zu entwickeln versucht, und unter Vergegenwärtigung des dort Bemerkten tritt die hier berichtete Anordnung im Zusammenhange mit der vorangehenden Ermahnung zur treuen Erfüllung des ganzen Gesetzes in ein noch helleres Licht. Ist doch der durch die Einordnung der ערי מקלט in die Landesverteilung gleichsam zum topographisch offenkundigsten Ausdruck gelangende Fundamentalgrundsatz von der gottebenbildlichen Menschendignität eben der Fundamentalsatz, der nächst dem im Vorgehenden entwickelten Grundsatze von der Einheit und Einzigkeit und außersinnlichen Persönlichkeit Gottes und mit ihm zusammen die Granitgrundlage des ganzen Judentums bildet.
אז יבדיל (siehe Schmot 15, 1).