Hebräischer Text (nach der Masorah)
י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֘יךָ֮ בְּחֹרֵב֒ בֶּאֱמֹ֨ר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י הַקְהֶל־לִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאַשְׁמִעֵ֖ם אֶת־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר יִלְמְד֜וּן לְיִרְאָ֣ה אֹתִ֗י כׇּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֨ר הֵ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם יְלַמֵּדֽוּן׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
den Tag, da du vor Gott, deinem Gott, standest zu Choreb, als Gott zu mir sagte: Versammle mir das Volk, ich will sie meine Worte hören lassen, daß sie lernen, mich zu fürchten alle Tage, die sie auf Erden leben, und ihre Kinder also lehren.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Den Tag nämlich, da du vor dem Ewigen deinem Gotte am Choreb standest, da der Ewige zu mir sprach: Versammle mir das Volk, ich will sie meine Worte hören lassen, damit sie lernen, mich Zeit ihres Lebens auf Erden zu fürchten, und solches auch ihre Kinder lehren.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Des Tages, da du am Choreb vor deinem Gotte HaSchem gestanden, als HaSchem zu mir sagte: Versammle mir das Volk, daß ich sie meine Worte hören lasse, damit sie mich fürchten lernen alle Tage, die sie auf dem Erdboden leben, und auch ihre Kinder lehren.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דען טאג נעממליך, דא דוא פֿאר דעם עוויגען, דיינעם גאטטע אם חרב שטונדעסט, דא דער עוויגע צו מיר שפראך: פֿערזאממלע מיר דאז פֿאלק, איך וויל זיא מיינע ווארטע הערען לאַסען, דאמיט זיא לערנען, מיך צייט איהרעס לעבענס אויף ערדען צו פֿירכטען, אונד זאלכעס אויך איהרע קינדער לעהרען·
Onkelos
יוֹמָא דִי קַמְתָּא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּחֹרֵב כַּד אֲמַר יְיָ לִי כְּנוֹשׁ קֳדָמַי יָת עַמָא וְאַשְׁמְעִנוּן יָת פִּתְגָמָי דִי יֵלְפוּן לְמִדְחַל קֳדָמַי כָּל יוֹמַיָא דִי אִנוּן קַיָמִין עַל אַרְעָא וְיָת בְּנֵיהוֹן יְאַלְפוּן
Raschi
יום אשר עמדת. מוּסָב עַל מִקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ אשר ראו עיניך – יום אשר עמדת בחרב אֲשֶׁר רָאִיתָ הַקּוֹלוֹת וְאֶת הַלַּפִּידִים:
יִלְמְדוּן. יֵלְפוּן – לְעַצְמָם:
יְלַמֵּדוּן. יְאַלְּפוּן – לַאֲחֵרִים:
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Den Tag, an dem du standest, bezieht 10 sich auf den obigen Vers, die deine Augen gesehen haben, am Tage, da du am Choreb standest, als du die Donnerstimmen und die Blitze wahrnahmst. Damit sie lernen, sich selbst belehren; lehren, andere belehren.
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Kommentar von Rabbiner Dr. Joseph Herman Hertz
Biur von Moses Mendelssohn
יום אשר עמדת, מוסב על מקרא שלמעלה ממנו, אשר ראו עיניך, יום אשר עמדת בחורב אשר ראית את הקולות ואת הלפידים (רש"י): באמר ה' אלי הקהל, כשכבר אמר, והנה יאמר בראשונה בקוצר יום אשר עמדת, ועתה יספר באורך לסבה ולתכלית מה עמדו שם: ליראה אתי, יראת הכבוד וההתרוממות, כמשפט כל יראה שאחריה מלת את, וכבר זכרנו זה: כל הימים אשר הם חיים על האדמה, כי השם ידע שלא יוכלו לעשות מצותיו כראוי והם בארצות המושלים בהם (הראב"ע)· ילמדון מבנין הקל ילפון לעצמם, ילמדון מבנין פעל, ילפון לאחרים:
V. 10. יום אשר וגו׳ ist Objekt des ganzen vorhergehenden Satzes: den Tag, an welchem du deinem Gotte gegenüber standest, an welchem Gott, dein Gott, dir persönlich entgegengekommen und du vor Ihm, "seines Dienstes gewärtig" gestanden. Das heißt ja überall עמד לפני (siehe Bamidbar 3, 6). —
אשר ילמדון וגו׳ bezieht sich wohl nicht auf das vorhergehende דברי, es waren dies ja überwiegend Gesetze, die Verwirklichung in der Tat erwarteten, es hätte daher wohl אשר ילמדון לעשות gelautet. Vielmehr ist אשר ילמדון ליראה Zwecksatz des הקהל וגו׳. ואשמעם וגו׳ das ganze Volk soll Gottes Worte unmittelbar vernehmen, damit sie lernen, Gott zu fürchten, so lange sie auf Erden leben und daßelbe Gottfürchten ihre Kinder lehren. Dieser Zweck der Unmittelbarkeit der Gottesgesetzesoffenbarung wird ebenso (Schmot 20, 17) ausgesprochen: כי וגו׳ בא האלחים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.
Es ist aber dieses Gottfürchten, die jüdische Gottesfurcht, kein Produkt unklarer Gefühle und Gemütsstimmungen; Gottfürchten will "gelehrt und gelernt" werden. Wiederholt spricht das Gotteswort von למוד היראה, hier ילמדון ליראה אתי Ebenso: למען תלמד ליראה את ה׳ אלהיך (Kap. 14, 23), למען ילמד ליראה (Kap. 17, 19). ילמדו ליראה (Kap. 31, 13). Gottfürchten wird durch Lernen und Übung erworben, Gottesfurcht ist ein geistiges Wissen und ein sittliches Können, wie beides zusammen ja den Begriff למד ausfüllt. Den ersten Unterricht in dieser jüdischen geistigen und sittlichen Kunst hat Gott selber uns gegeben. Alles folgende ist eine Beschreibung dieses Unterrichtes. Er hat uns, ohne sich uns zu zeigen, sein Wort hören lassen, wir haben Ihn gehört, aber nicht gesehen; Er ist uns also in seiner Unsichtbarkeit durch sein Wort gegenwärtig geworden und es waren Worte seines Gesetzes an uns, durch welche wir in den ewigen Bund mit ihm getreten; dieses ewige Vergegenwärtigen Gottes, des Unsichtbaren, in seinem Worte, in dem Worte seines Willens, dieses ewige Gotthören, heißt: Gott fürchten, heißt ירא ,יראה את ד׳, verwandt mit קרא: sich Gott in die Seele gegenwärtig rufen. Daher ward sein Wort, das Wort seines Gesetzes, sein "Name", d. i. das, wodurch Er uns gegenwärtig geworden und worunter wir Ihn, den wir nie gesehen, wohl aber gehört, zu denken haben, und wo das Wort seines Gesetzes wohnte, da "ruhte sein Name". ואכלת לפני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם וגו למען תלמד ליראה את ה׳ אלהיך כל הימים (Kap. 14, 23; siehe daselbst).
כל הימים אשר הם חיים על האדמה, so lange sie auf Erden, umgeben, umfangen von der ganzen irdischen Sichtbarkeit, sollen sie, über alles dieses Sichtbare hinaus, den unsichtbaren Einen schauen, der ihnen inmitten dieser sichtbaren irdischen Welt gegenwärtig geworden, auf daß er ihnen gegenwärtig bleibe und sie mitten im Irdischen vor ihm wandeln und seine Stimme vom Horeb hören. —