Die Torah - Die fünf Bücher Mose
צידנים יקראו לחרמון וגו'. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (דברים ד') "וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן", הֲרֵי לוֹ אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת, לָמָּה הֻצְרְכוּ לִכָּתֵב? לְהַגִּיד שֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְפָּאֲרוֹת בְּכָךְ, זוֹ אוֹמֶרֶת עַל שְׁמִי יִקָּרֵא, וְזוֹ אוֹמֶרֶת עַל שְׁמִי יִקָּרֵא:
שניר. הוּא שֶׁלֶג בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז וּבִלְשׁוֹן כְּנַעַן:
Die Zidonim nennen den Chermon, und an anderer Stelle sagt er (4, 48), bis zum Berge Sion, das ist der Chermon; also hat er vier Namen; warum sollten alle verzeichnet werden? Um das Lob des Landes Jisrael zu verkünden, daß vier Reiche sich damit rühmten, dieser sagte, nach mir wird er genannt, und jenes sagte, nach mir wird er genannt (Sifre עקב). Senir, ist Schnee in der deutschen und in der kenaanitischen (slavischen) Sprache.
Sirjon . . . Snir. Eine archäologische Anmerkung. »Die verschiedenen Namen im Text, wie auch der des Sion (Deut. IV, 48), sind sämtlich von beschreibender Art. Mit seinem grauen, schneegekrönten Kegel bis zur Höhe von ca. 3200 m aufsteigend, ist er von den meisten Teilen des Gelobten Landes aus sichtbar, sogar von den Tiefen der Jordansenke aus und von den Ufern des Toten Meeres. Daher heißt er Sion, der Hochragende; oder Hermon, der stolze Gipfel: oder Senir und Sirion, der glitzernde »Brustschild« aus Eis; oder vor allem der Libanon, der »Mont Blanc« Palästinas, der »Weiße Berg« schon im Altertum« (Stanley).
צידונים, קראו לחרמון שריון, ובמקו' אחר הוא אומר הר שיאון הוא חרמון (דברים ד') הרי לו ארבעה שמות, למה הוצרכו לכתוב להגיד שבח ארץ ישראל, שהי' ארבעה מלכיות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא, וזו אומרת על שמי יקרא (רש"י) . ולפי פשוטו ירצה הכתו' לסיימן המקום בכל שמותיו כדרכו על הרוב : שניר, הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען (רש"י) : וכל המקרא הזה אינו כ"א מאמר מוסגר
V. 9. צידונים וגו׳ ist wieder von Mosche in seinen Bericht eingeschaltete Erläuterung. שׂניר übersetzt Onkelos טור תלגא: Schneeberg und weist Raschi auf die Ähnlichkeit mit Schnee hin.