Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לבנימן אמר. לְפִי שֶׁבִּרְכַּת לֵוִי בַּעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת וְשֶׁל בִּנְיָמִין בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בְּחֶלְקוֹ, סְמָכָן זֶה לָזֶה, וְסָמַךְ יוֹסֵף אַחֲרָיו, שֶׁאַף הוּא מִשְׁכַּן שִׁילֹה הָיָה בָנוּי בְחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע"ח) "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וְגוֹ'", וּלְפִי שֶׁבֵּית עוֹלָמִים חָבִיב מִשִּׁילֹה לְכָךְ הִקְדִּים בִּנְיָמִין לְיוֹסֵף:
חפף עליו. מְכַסֶּה אוֹתוֹ וּמֵגֵן עָלָיו:
כל היום. לְעוֹלָם, מִשֶּׁנִּבְחֲרָה יְרוּשָׁלַיִם לֹא שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמָקוֹם אַחֵר:
ובין כתפיו שכן. בְּגֹבַהּ אַרְצוֹ הָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי, אֶלָּא שֶׁנָּמוּךְ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ אַמָּה מֵעֵין עֵיטָם, וְשָׁם הָיָה דַעְתּוֹ שֶׁל דָּוִד לִבְנוֹתוֹ, כִּדְאִיתָא בִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נ"ד) אָמְרֵי נִתְתֵי בֵיהּ פּוּרְתָּא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" — אֵין לְךָ נָאֶה בַּשּׁוֹר יוֹתֵר מִכְּתֵפָיו:
BENJAMIN
Der Liebling des Ewigen. Benjamin war ja der Liebling Jaakobs, und so sieht Moses in dessen väterlicher Liebe für Benjamin einen Abglanz von Gottes Liebe für diesen Stamm.
er wohnt sicher bei ihm. Gott wird Benjamin stets helfend und schützend beistehen. Raschi erklärt, diese »Nähe« Benjamins zu Gott sei so zu verstehen, daß der Tempel in seinem Gebiete stehen würde. Der Tempel selbst stand gerade noch innerhalb der felsigen Grenze Benjamins, während sich seine Höfe im Gebiet Judas befanden.
überwölbt er ihn. Wie ein Baldachin.
den ganzen Tag. Immer. Nachdem einmal das in Benjamins Gebiet gelegene Jerusalem als Ort des Heiligtums erwählt war, hat die Schechinah es niemals zu Gunsten eines anderen Ortes verlassen.
zwischen seinen Schultern. Jos. XV, 8, gebraucht das gleiche hebr. Wort für »Schulter«, um die Seite des Berges zu bezeichnen, auf welcher Jerusalem und der Tempel stehen sollten.
ישכן לבטח עליו , בנימן שהוא ידיד ה' ישכון לבטח על ה' : חופף עליו , מכסה אותו ומגין עליו תמיד : כל היום , לעולם משנבחרה ירושלים לא שרתה שכינה במקום אחר : ובין כתפיו שכן · בגובה ארצו היה בית המקדש בנוי · (רש"י) · ובספרי איתא בית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימין וכראש תור יוצא מחלקו של בנימין לחלקו של יהודה שנאמר ובין כתפיו שכן :
V. 12. לבנימין וגו׳. Juda, der Träger der Macht, Levi der Pfleger der Gesetzeslehre und des Heiligtums, ihnen schließt sich Benjamin an, in dessen Gebiet das Heiligtum oder vielmehr der geheiligtste Teil des Heiligtums seine Stätte fand (siehe Wajikra 1, 5). Das Bedeutungsvolle, daß Altar, Hechal und Debir nicht auf dem Gebiete des mächtigen Königsstammes, sondern auf dem Gebiete Benjamins, des jüngsten und schwächsten aller Stämme sich befanden, haben wir dort entwickelt. ספרי z. St. weist noch auf die Vorgeschichte des Vaters dieses Stammes hin. Benjamin war der Einzige unter Jaakows Söhnen, der im heiligen Lande geboren worden, der nicht von dem Makel der an Joseph geübten Unbrüderlichkeit betroffen, und der Stütze und Pfleger des Vaters in seinem Greisenalter war, dessen Andenken somit von jedem gegenteiligen trübenden Anhauch frei, den Tugenden entsprach, deren Pflege die Stätte des Heiligtums geweiht war.
חפף .חפף וגו׳, die Wurzel von חֻפָה und חף Hafen, bedeutet ein schützendes und abschließendes Umgeben. חפה ist Ps.19, 6 und Joel 2, 16 der spezifische Name für den symbolisch abgegrenzten Raum, in welchen Braut und Bräutigam zum Vollzug ihrer Eheverbindung zusammentreten. Auf die Verbindung zwischen Gott und Israel übertragen, eine Übertragung, die in den Schriften des Gotteswortes so gewöhnlich ist, wäre חֻפָה ein sehr sprechender Ausdruck für die Räume des Heiligtums, in welchem in täglich sich wiederholenden bedeutungsvollen Handlungen die immer zu erneuende Verbindung Israels mit Gott zum Ausdruck gelangt. Von dieser Anschauung aus dürfte hier der Ausdruck חופף עליו zu fassen sein. So Sebachim 118b: בג׳ מקומות שרתה שכינה ׳על ישראל ,בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלקו של בנימין שנא .חופף עליו כל היום כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין.
ובין כתפיו שכן wie Sebachim 54b erläutert wird, nicht auf der höchsten Bergspitze בעין עיטם, wo die Etamquelle liegt, sondern etwas tiefer am Abhange, dem Ausdruck בין בתפיו, zwischen den Schultern, dem Verhältnis der Schulternhöhe zu der Kopfhöhe entsprechend.