Die Torah - Die fünf Bücher Mose
שחת לו וגו'. כְּתַרְגּוּמוֹ, "חַבִּילוּ לְהוֹן לָא לֵהּ":
בניו מומם. בָּנָיו הָיוּ וְהַשְׁחָתָה שֶׁהִשְׁחִיתוּ הִיא מוּמָם:
בניו מומם. מוּמָם שֶׁל בָּנָיו הָיָה וְלֹא מוּמוֹ:
דור עקש. עָקֹם וּמְעֻקָּל, כְּמוֹ "וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ" (מיכה ג'). וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה "חֻלְדָּה שֶׁשִּׁנֶּיהָ עֲקֻמּוֹת וַעֲקוּשׁוֹת":
ופתלתל. אנטורט"ילייש, כַּפְּתִיל הַזֶּה שֶׁגּוֹדְלִין אוֹתוֹ וּמַקִּיפִין אוֹתוֹ סְבִיבוֹת הַגְּדִיל; פְּתַלְתֹּל מִן הַתֵּבוֹת הַכְּפוּלוֹת כְּמוֹ "יְרַקְרַק" "אֲדַמְדָּם" (ויקרא י"ג) "סְחַרְחַר" (תהילים ל"ח), "סְגַלְגַּל" (תרגום יונתן מלכים א ז'):
Kommt das Verderben von Ihm? Wie der Targum sagt, das Verderben kommt von ihnen und nicht von Ihm. An Seinen Kindern ist der Fehler, sie waren Seine Kinder, und die Verderbnis, in die sie gerieten, ist ihr Fehler. An Seinen Kindern ist der Fehler, es war der Fehler der Kinder und nicht Sein Fehler. Geschlecht, krumm, gekrümmt und verdreht; wie (Micha 3, 9), alles Gerade machen sie krumm; in der Mischnasprache (Chul. 56a), ein Wiesel, dessen Zähne krumm und gebogen. Und verdreht, herumgewickelt; wie ein Schaufaden, den man um die anderen, offenen Schaufäden dreht und wickelt; פתלתל gehört zu den verdoppelten Wurzeln, wie (Lev. 13, 49) stark grün, stark rot; (Ps. 38, 11) beklemmt; rund.
Nicht sein . . Sündenmakel. Der hebr. Text ist sehr schwierig, und die alten Übersetzungen bieten wenig Stützpunkte. M. Friedländer hält מימם für die Parallelform von חנם, ריקם in der Bedeutung von »schuldbeladen«. »Ist Sein die Verderbnis? Nein, o ihr, Seine schuldbeladenen Kinder, ihr verstockte und krumme Generation«. Die Versündigung Israels wirft keinen Schatten auf die Güte Gottes. Er gab ihnen ein Gesetz, mit dem sie hätten glücklich leben können. Sie aber zogen den Weg der Sünde und die ihr folgenden Leiden vor (Leeser).
שחת לו, רבו הפירושים בפסוק הזה, והדרך היותר נאות לפסקי הטעמים, הוא כמו שפיר"שי ז"ל, שתהיה מלת בניו מחוברת עם מומם, לפי שתיבת לא מוטעמת בטעם טפחא, ולדברי הראב"ע והרמב"ן היה ראוי לחבר לו עם בניו • וכן שעור הכתוב, שחת לו ? דרך שאלה, וכי לו שחת מום של בניו ? לא ! אין הדבר כן, כי אם את בניו בעצמם שחת מומם, ויהיה שחת מושך עצמו ואחר עמו וכן מומם, כאלו אמר שחת מומם לו ? לא • בניו שחת מומם • והטעם כמו אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו (איוב ל"ה ו'), כל חטאת בני האדם וכל מרים לא יטילו מום בפעל השם, כי הוא תמים, אבל משחתם בהם מום בם : דור עקש, עקום ומעוקל, כמו ואת הישרה יעקשו (מיכה ג' ו') : ופתלתל, אנטורטיל"יש (בל"א פֿרדרעהט) כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל • פתלתל מן התיבות הכפולות, כמו ירקרק אדמדם סחרחר סגלגל • (רש"י), והנה עקש ופתלתל הפך הצדיק והישר :
V. 5. שחת לו לא בניו מומם, ein Satz, dessen Verständnis erhebliche Schwierigkeiten bietet. Man pflegt diese fünf Worte in zwei, oder selbst drei Sätze zu teilen, und zwar das שִחֵת mehr als Substantiv zu fassen, wie והדִבֵר אין בהם (Jirm. 5, 13). Entweder: das Verderben ist nicht ihm (ist nicht sein); seine Söhne, ihrer ist der Fehl. Oder: das Verderben ist es ihm? (ist es sein?) nein! seine Söhne, ihrer ist der Fehl. Gegen die erste Auffassung spricht, daß, soweit wir glauben, nirgends die Negation לא dem zu Negierendem nachfolgt, es hätte heißen müssen: שחת לא לו. Der zweiten steht entgegen, daß der Akzent in der Regel wohl Satzteile, nicht aber Sätze trennt. Auch für die Auffassung der Worte בניו מומם in beiden Erklärungen spricht weder der Akzent noch die Konstruktion. Verstehen wir ferner diese Auffassungen recht, so wäre שחת nicht das sittliche Verderbnis, sondern das in Folge derselben eingebrochene soziale und politische Verderben das Unglück. Dem gegenüber müsste denn auch מום also verstanden werden. מום ist aber nur ein persönlicher, gewöhnlich ja leiblicher Fehler, und kann sehr wohl auch auf sittliche Gebrechen übertragen sein, schwerlich aber individuelles oder allgemeines Unglück bedeuten. Vergleichen wir endlich die ganz gleiche Akzentuation מרכבת פרעה וחילו ירה בים (Schmot 15, 4), כי רחק ממני מנחם משיב נפשי (Klagel. 1,16). כאשר עוללת לי על כל פשעי (daselbst 22), השיב אחור ימינו אויב (daselbst 2, 3), בדמי ימי אלכה בשערי שאול (Jes.35, 10). Oder auch: פצו עלינו פיהם כל אויבינו ,כי לא יזנח לעולם ד׳ ,צוד צדוני כצפר איבי חנם (Klagel. 3, 31 u. 46, 52), so werden wir uns veranlasst sehen, auch שחת לו לא בניו מומם nur als einen Satz aufzufassen, und zwar מומם als Subjekt, שחת לו als Prädikat, לא בניו Adverbialbestimmung zu שחת .שחת Präteritum von שחת im Sinne sittlichen Verderbnisses wie כי שחת עמך (Schmot 32, 7) מומם: der ihnen von Alters her anhaftende Charakterfehler עם קשה עורף, der im folgenden durch דור עקש ופתלתול umschrieben wird. Also: Verderbt hat sie ihm bis zu Nichtkindern ihr alter Fehler: דור עקש ופתלתול. Die Stellen ומעקשים למישור. (Jes.42, 16), ואת כל הישרה יעקשו (Micha 3, 9) usw. lassen in עקש einen Gegensatz zum ישר erkennen. פתל haben wir bereits wiederholt in der Bedeutung einer durch festes inneres Zusammenhalten bewirkten Absonderung von andern erkannt (siehe zu Bereschit 30, 8; Bamidbar 15, 38 u. 19, 15). Auf den Charakter übertragen ist עקש die allem Geraden sich widersetzende Krümme, auch Gegensatz von תם. So תם אני ויעקשני (Job. 9, 20); vergl. Ps. 18, 27. פתלתול: der jeder Gesetzesleitung widerstreitende Ungehorsam.