Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לי נקם ושלם. עִמִּי נָכוֹן וּמְזֻמָּן פֻּרְעֲנוּת נָקָם, וִישַׁלֵּם לָהֶם כְּמַעֲשֵׂיהֶם, הַנָּקָם יְשַׁלֵּם לָהֶם גְּמוּלָם. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים ושלם שֵׁם דָּבָר, כְּמוֹ וְשִׁלּוּם וְהוּא מִגִּזְרַת "וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם" (ירמיהו ה') — כְּמוֹ וְהַדִּבּוּר. וְאֵימָתַי אֲשַׁלֵּם לָהֶם?
לעת תמוט רגלם. כְּשֶׁתִּתֹּם זְכוּת אֲבוֹתָם שֶׁהֵן סְמוּכִים עָלָיו:
כי קרוב יום אידם. מִשֶּׁאֶרְצֶה לְהָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם אֵידָם קָרוֹב וּמְזֻמָּן לְפָנַי לְהָבִיא עַל יְדֵי שְׁלוּחִים הַרְבֵּה:
וחש עתדת למו. וּמַהֵר יָבוֹאוּ הָעֲתִידוֹת לָהֶם:
וחש. כְּמוֹ "יְמַהֵר יָחִישָׁה" (ישעיהו ה'); עַד כָּאן הֵעִיד עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה דִבְרֵי תּוֹכֵחָה לִהְיוֹת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד, כְּשֶׁתָּבֹא עֲלֵיהֶם הַפֻּרְעָנוּת יֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הוֹדַעְתִּים מֵרֹאשׁ, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֵעִיד עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי תַנְחוּמִין שֶׁיָּבוֹאוּ עֲלֵיהֶם כִּכְלוֹת הַפֻּרְעָנוּת, כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר לְמַעְלָה, "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ וְגוֹ' הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וְגוֹ' וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְגוֹ'":
Mein ist die Vergeltung, sie wird ihnen heimzahlen, bei mir liegt vorbereitet und bereit die Strafe zur Vergeltung, sie wird ihnen gleich ihren Werken heimzahlen; die Vergeltung zahlt ihnen ihren Lohn; manche erklären, שלם sei ein Hauptwort = שלם; eine Bildung gleich (Jirm. 5, 13), keine Sprache ist in ihnen = דפיר. Und wann werde ich ihnen vergelten? Zur Zeit, da ihr Fuß wankt, wenn das Verdienst ihrer Väter, auf das sie sich stützen, aufgebraucht sein wird. Denn nahe ist der Tag ihres Unglücks; wenn ich den Tag ihres Unglücks über sie bringen will, so ist er nahe und bereit vor mir, ihn durch viele Boten herbeizuführen. Und ihr Geschick eilt herbei, schnell kommt, was ihnen bevorsteht. Eilt, wie (Jes. 5, 19), Er beeile, beschleunige. Bis dahin warnte sie Mosche mit Worten der Zurechtweisung, daß dieser Gesang ein Zeuge sein werde, wenn die Strafe über sie komme; daß sie erkennen, daß ich sie ihnen von Anfang an mitgeteilt habe; von da und weiter verkündet er ihnen Worte des Trostes, die eintreffen werden, wenn die Strafe zu Ende ist; ganz so, wie er oben gesagt hat (30, 1), wenn über dich gekommen sein werden der Segen und die Verwünschung... dann wird der Ewige, dein Gott, dein Glück wieder herstellen.
Rache. Hier im allgemeinen Sinn von Strafe. Gottes Langmut gegenüber den heidnischen Sündern darf nicht mit Vergeßlichkeit verwechselt werden. Die Vergeltung wird nicht ausbleiben.
der Tag ihres Sturzes. Ihr plötzlicher und dauernder Zusammenbruch.
לי נקם ושלם, תשלום שם דבר, כמו ודבר אין להם (שופטים י"ח ז'), עמי נכון ומזומן הנקמה ותשלום הגמול: לעת תמוט רגלם, כאשר תמוט רגל האומות לפול: כי קרוב יום אידם, כאשר יקרב יום המוגבל לפורענתם. כאשר ימהר העתיד לבא עליהם, ואם כמו ימהר יחישה (ישעי' ה' י"ט), ואמר עתידות ל"ר על פעל יחיד, כמשפט הפיעל הקדם לפועל, שלא ישמור המספר:
V. 35. אד .אידם .לי וגו׳ (Bereschit 2, 6). Der von der Erde zur Wolkenbildung aufsteigende Dunst, der sich dann wieder als Wolke über die Erde entladet. So sammelt sich aus den Verirrungen der Menschen selbst der verhängnisvolle Stoff zu dem Gewitter, das, wenn ihr Verhängnis reif geworden, sich über ihre Häupter entladet und איד wird zum Ausdruck für ein den Menschen treffendes Unglück. הלא איד לעול (Job. 31, 1). גם אני באידבם אשחק (Prov. 1, 26). וחש עתידת למו, der יום אידם eilt ihnen in allen kommenden Ereignissen herbei. Jedes kommende Ereignis ist ein Schritt zu diesem Ende.