Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מזי רעב. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "נְפִיחֵי כָפָן", וְאֵין לִי עֵד מוֹכִיחַ עָלָיו, וּמִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן מִטּוּלוּשָׂא שָׁמַעְתִּי שְׂעִירֵי רָעָב — אָדָם כָּחוּשׁ מְגַדֵּל שֵׂעָר עַל בְּשָׂרוֹ:
מזי. לְשׁוֹן אֲרַמִּי שֵׂעָר — מִזַיָּא, "דַּהֲוָה מְהַפֵּךְ בְּמִזַיָּא" (מגילה י"ח):
ולחמי רשף. הַשֵּׁדִים נִלְחֲמוּ בָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" (איוב ה'), וְהֵם שֵׁדִים:
וקטב מרירי. וּכְרִיתוּת שֵׁד שֶׁשְּׁמוֹ מְרִירִי, קטב כְּרִיתָה, כְּמוֹ "אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל" (הושע י"ג):
ושן בהמת. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהָיוּ הָרְחֵלִים נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין (ספרי):
חמת זחלי עפר. אֶרֶס נְחָשִׁים הַמְהַלְּכִים עַל גְּחוֹנָם עַל הֶעָפָר כַּמַּיִם הַזּוֹחֲלִים עַל הָאָרֶץ; זְחִילָה לְשׁוֹן מְרוּצַת הַמַּיִם עַל הֶעָפָר וְכֵן כָּל מְרוּצַת דָּבָר הַמְשַׁפְשֵׁף עַל הֶעָפָר וְהוֹלֵךְ:
Sie sind vom Hunger angeschwollen, Onkelos übersetzt, vom Hunger angeschwollen; ich habe aber keine andere Stelle, die mir das bestätigte; im Namen von R. Mosche hadarschan von Toulouse habe ich gehört, Haare des Hungers; ein magerer Mensch hat langes Haar auf dem Körper; מזי, im Aramäischen heißt Haar מזיא, (Meg. 18a) der sein Haar umwandte. Und von der Glut verzehrt, die Dämonen bekämpfen sie; so heißt es (Job 5, 7), die Söhne der Glut schwingen sich schwebend empor, das sind die Dämonen. Und raffender Seuche, das Raffen des Dämons, der Meriri heißt (Peß. 111b); קטב heißt dahinraffen, wie (Hosch. 13, 14), ich werde dich dahinraffen lassen von der Gruft. Und den Zahn der Tiere, es kam einmal vor, daß Schafe bissen und töteten (Sifre). Gift der im Staube Kriechenden, Gift der Schlangen, die auf ihrem Bauche im Staube kriechen, wie Wasser auf der Erde fließt; unter זחל versteht man das Fließen des Wassers auf der Erde und ebenso die Bewegung jeder Sache, die den Boden streifend sich fortbewegt.
des Hungers. Dieser und der folgende v. führen das in v. 23 erwähnte »Unglück« näher aus: Hunger, Fieber, Pest, wilde Tiere und Krieg.
Hinraffen des Fiebers. Andere übersetzen die Stelle mit feurigen Wurfgeschossen, die Fieber erzeugen. Habakuk (III, 5) spricht von »der Seuche Glut«.
giftige Pest. Tödliche Pestilenz und bösartige Seuche.
מזי רעב, ענינו שדופי רעב, וכן בארמית למזא ואתוכא (דניאל ג' כ"ב), ואעפ"י שאין מ"ם למזא שרש • (הרד"ק) : ולחמי רשף, רשף הוא הגחלת יקרא רשף (גלוט), ויצא רשף לרגליו (חבקוק ג' ה'), רשפיה רשפי אש (שיר ח' ו'), והושאל אל חולי החמימות שהוא הקדחת, וטעם ולחמי רשף כמו אכולי הקדחת, וכן מתורגם בל"א : וקטב מרירי, קטב בשם נקודות, וכן קטב ע"מ אהל, שניהם מענין כריתה, והוא חולי הבא לאדם פתאום וממיתו, ות"י למטוב עלים, למקטב קיסין • (רד"ק) • והוא שם נרדף לדבר, כמ"ש אהי דבריך מות, אהי קטבך שאול (הושע י"ג י"ד), בל"א (פעסט, זייכי) ומרירי תואר משרש מרר, וכמוהו כמרירי יום, (גיפטיג) : חמת זחלי עפר, ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר כמים הזוחלים על הארץ, זחילה לשון מרוצת המים על העפר, וכן כל מרוצת דבר המשפשף על העפר והולך • (רש"י), וכמוהו כזחלי ארץ (מיכה ז' י"ז) :
VV. 24 u. 25. מזי רעב וגו׳. Hier folgt die Schilderung der verschiedenen Pfeile der Gottesverhängnisse, die Israel alle zu überdauern hat, (V. 24) durch die gegen sie empörte Natur, (V. 25) durch das gegen sie gerichtete Völkerwüten. – מזי von מזה (wie מְתֵי von מתה), verwandt mit מסה, aufgelöst werden, schwinden, מצה aussaugen, bedeutet das Schwinden der Säfte durch Hunger. – רשף die innere Glut, so von der Eifersucht: רשפיה רשפי אש (Hohel. 8, 6). Hier: die Fieberglut. – קטב, verwandt mit קטף Abrupfen von Ähren (Kap. 23, 26), eine plötzliche Todesart, die den Menschen unvorbereitet wegrafft. זחל .והלי עפר rabbinisch das Hinfließen des Wassers am Boden, מזחילה Dachrinne. Daher auch Bezeichnung des Hinschleichens von Schlangen am Boden. Verwandt damit vielleicht שעל, die Fußsohle, משעול כרמים ein enger, nur ein fußbreiter Pfad, den man nur schrittweise durchgehen kann, שחל ,שועל die pfadschleichenden Füchse und Schakale (siehe zu Bamidbar 22, 24).