Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לקח. כְּמוֹ זָכוֹר (שמות כ') שָׁמוֹר (דברים ה'), הָלוֹךְ (ירמיהו ב'):
מצד ארון ברית ה'. נֶחְלְקוּ בוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּבָבָא בָּתְרָא (דף י"ד), יֵשׁ מֵהֶם אוֹמְרִים דַּף הָיָה בוֹלֵט מִן הָאָרוֹן מִבַּחוּץ וְשָׁם הָיָה מֻנָּח, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִצַּד הַלּוּחוֹת הָיָה מֻנָּח בְּתוֹךְ הָאָרוֹן:
Nimm, wie gedenke; hüte; (II Sam. 3,16) gehend. Neben die Lade des Bundes des Ewigen; es streiten darüber die Weisen Jisraels in Baba batra (14a); einige sagen, ein Brett stand von außen an der Lade hervor, und dort lag das Buch der Thora; und manche sagen, das Buch der Thora lag in der Lade neben den Tafeln.
zur Seite der Bundeslade. In der Bundeslade lagen die Zehn Gebote, die zehn Grundsätze des Sinai-Bundes. Das ganze Gesetzbuch, das sowohl die Gesetze des Sinai-Bundes als auch die des Bundes im Lande Moab (XXVIII, 69) enthielt, wurde »zur Seite« der Lade gelegt (König). Nach der traditionellen Erklärung wurde das Buch auf eine hervorstehende Leiste der Lade gelegt. Andere wieder nehmen an, daß es in die Lade, neben die Tafeln des Zeugnisses gelegt wurde.
als Zeuge. Als dieses Buch in den Tagen Josias (II Könige XXII, 8—17) im Tempel aufgefunden wurde, wurde es in der Tat zum Zeugnis für Gott in Israel und zum Werkzeug, durch das Israel zu seinem Vater im Himmel zurückgeführt wurde.
לקח , מקור במקום צווי , כמו זכור שמור הלוך . מצד ארון ברית ה' , נחלקו בו חכמי ישראל , בבבא בתרא יש מהם אומרים דף היה בולט מן הארון מבחוץ , ושם היה מונח . וי"א מצד הלוחות היה מונח בתוך הארון . ( רש"י ) :
V. 26. לקח וגו׳. Wir haben bereits zu V. 10 erwähnt, daß nach דברים רבה Mosche vor seinem Ende außer diesem im Allerheiligsten zu bewahrenden jedem Stamme ein von seiner Hand geschriebenes Exemplar der תורה übergab. Wir haben an einem anderen Orte darauf hingewiesen, wie somit das Gesetz dem Volke bereits vierzig Jahre in mündlicher Überlieferung vollständig bekannt gewesen, bevor es ihm in schriftlicher Abfassung übergeben wurde. Die Gittin 60a im Anschluss an diesen V. 26 לקח את ספר התורה הזה behandelte Frage, ob תורה מגלה מגלה ניתנה oder חתומה ניתנה תורה מגלה , berührt diese von uns hervorgehobene Tatsache in keiner Weise. Nach der ganzen dortigen Verhandlung und der Auffassung der Kommentare ist dort nicht die Frage, wie die Gesetzesschrift dem Volke übergeben, sondern wie dieselbe von Mosche angefertigt worden, ob bruchstückweise, מגלה מגלה, sofort nach jeder ihm gewordenen Offenbarung eines Gesetzes, oder חתומה in einheitlich geschlossenem Zusammenhange, Siehe ׳תוספו und die Superkommentare daselbst. (Nur zu den שמנה פרשיות erwähnt Raschi: נאמרו ונכתבו ונמסרו).
Der Ausdruck ניתנה dürfte sich demnach auf das Niederlegen der Gesetzesschrift in oder neben die Lade im Allerheiligsten beziehen. Siehe Jeruschalmi Sota 8, 3 Ende, ד׳׳ה על דעתיה דר׳׳מ den Kommentar, מראה הפנים daselbst. ועוד אפשר וזה נ׳׳לע׳׳ד עיקר שלשון נתינה כאן אינו מיד משה לישראל אלא מה"ב׳׳ה למשה דומיא דלשון מתן תורה ולפי שמשה לא כתב התורה מפי עצמו אלא מפי הב׳׳ה יקרא אליו והוא כותב על ספר בדיו על כן כתיבה בזו נתינה קרו לה כלומר נתנת התורה בכתב, תדע דרק מכתיבה מיירי התם דאי לא כן אלא נתינה דווקא קאמר אדבעי אליבא דמאן דאמר חתומה ניתנה או דלמא כיון דלא אפשר כתבינן דלא הוי אלא היתר דרבנן משום עת לעשות וגו׳ לימא או דלמא כיון דרק ניתנה חתומה והכתיבה היתה מגלה מגלה כתבינן דהוי היתר אפי׳ דאורי׳. וכן היכא מוכח מקרא במגילת ספר כתב עלי דמגלה מגלה ניתנה דלמא משום הכי נקראת תורה מגלה כיון דנכתבה מגלה מגלה .אע׳פי דניתנה חתומה אלא ודאי כל נתינה בסוגיא זו כתיבה היא כנ׳׳ל
מצד ארון וגו׳. Nach ר׳׳מ B. B. 14a innerhalb der Lade den Tafeln zur Seite, und wäre dann nach der zitierten Stelle Jeruschalmi Sota, die ס׳׳ת mit unter das Schmot 25, 21 erwähnte עדות begriffen, wie denn ja auch hier die Bestimmung der dort niederzulegenden עד :ס׳׳ת zu sein ausgesprochen ist. Nach ר׳׳י, B. B. daselbst hatte jedoch dem Wortlaute gemäßer die ס׳׳ת nicht im ארון, sondern auf einer an der Seite desselben vorspringenden Unterlage ihre Stelle.