Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וילך משה וגו', אנכי היום. הַיּוֹם מָלאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי, בְּיוֹם זֶה נוֹלַדְתִּי וּבְיוֹם זֶה אָמוּת (סוטה י"ג):
לא אוכל עוד לצאת ולבוא. יָכוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלא נָס לֵחֹה", אֶלָּא מַהוּ לא אוכל? אֵינִי רַשַּׁאי, שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנִּי הָרְשׁוּת וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ. דָּ"אַ — לצאת ולבוא. בְּדִבְרֵי תוֹרָה, מְלַמֵּד שֶׁנִּסְתְּמוּ מִמֶּנּוּ מָסוֹרוֹת וּמַעְיְנוֹת הַחָכְמָה (סוטה י"ג):
וה' אמר אלי. זֶהוּ פֵּרוּשׁ לא אוכל עוד לצאת ולבוא — לְפִי שֶׁה' אמר אלי:
Bin ich heute, heute sind meine Tage und meine Jahre voll; am heutigen Tag bin ich geboren, und heute werde ich sterben (Sota 13b). Ich kann nicht mehr aus- und eingehen, ich hätte meinen können, weil seine Kraft nachgelassen; darum heißt es (34, 7), sein Auge war nicht trübe geworden, und seine Lebensfrische war nicht gewichen; sondern, was bedeutet, ich kann nicht? Ich darf nicht; die Herrschaft ist von mir genommen und Jehoschua gegeben (Sota 13b); andere Erklärung: aus- und eingehen, in den Worten der Thora; das lehrt, daß ihm die Überlieferungen und Quellen der Weisheit verschlossen worden waren (Sota 13b). Und der Ewige hat zu mir gesprochen, das ist die Erklärung von, ich kann nicht mehr aus- und eingehen, weil der Ewige zu mir gesagt hat.
auszuziehen und einziehen. Obwohl zum Zeitpunkt seines Todes sein Auge noch nicht getrübt und seine Körperkraft nicht geschwunden war, so konnte er doch nicht länger die schwere Last der Betätigung für das allgemeine Wohl tragen.
auch hat der Ewige zu mir gesprochen. s. zu III, 27. Fünfmal erwähnt dies Moses — wieder und wieder bildet es eine pathetische Unterbrechung im majestätischen Fluß seiner Rede. Es stellt gewissermaßen die Verbindung dar, die die verschiedenen Teile des Buches zusammenhält (Moulton).
Du wirst nicht gehen über diesen Jordan. Selbst wenn ich noch körperlich fähig wäre, »auszuziehen und einziehen«, so müßte ich mich doch dem göttlichen Ratschluß fügen (Biur).
בן מאה ועשרים שנה, זקן ושבע ימים, ואין להתעצב על מיתתי : לא אוכל עוד לצאת ולבוא, יכול שתשש כחו, ת"ל לא כהתה עינו ולא נס לחה (לקמן ל"ד ז') . אלא מהו לא אוכל ? איני רשאי שנטלה ממני הרשות וניתנה ליהושע . כן פי' רש"י ז"ל . ולפי דבריו מאמר וה' אמר אלי וגו' ענינו לפי שה' אמר אלי ואין הפי' הזה נכון בעיני הרמב"ן ז"ל, ועל דעתו אמר משה לישראל דברים אשר לא כן, כדי לנחמם, וגם זה אינו מאור . ויתכן שאין במשמעות לא כהתה עינו ולא נס ליחה, שנשאר על כל כחתיו כאשר היה בימי נעוריו, בלי שנוי כלל, כי אם שהוא זקן בריא משתמש בכל חושיו ובכחות נפשו בשלמות, ואולי שעם כל זה הרגיש בעצמו שאין לו עוד מדת הגבורה והכח לשאת את משא העם טרחם וריבם, ולצאת ולבא לפניהם למלחמה, ומנהיג האומה הזאת ושר צבא מלחמת ה' לא די לו שיהיה בריא משתמש בחושיו ובכחות נפשו כראוי, כי אם צריך שיהיה גבור חיל ורב פעלים, שוקד להשגיח בעניני האומה ולדעת צרכיה ולפקוד עליה מן הבקר עד הערב, וגם בלילה לא ישכב לבו, כי יצטרך למחשבות רבות ותחבולות עמוקות לייסר הנהגותיה בעתות השלום, אף כי בצאתה על אויביה, לא ייעף ולא ייגע מרוב ענין ועבודה קשה, ואין בזה תפארת לזקן, וכבר אמר החכם תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה, (משלי כ' כ"ט) . וגדולה מזו אמרו רז"ל לא אוכל עוד לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה, כוונתיהם על דעתי לא שנעלמו ממנו דרכי התורה והחכמה, אלא שנתמעט בו הכח למסור את חכמתו לאחרים, ולהפיץ את מעיינות בינתו לחוץ . ולזה דקדקו לומר מסורות ומעיינות החכמה . כי להורות לאחרים וללמדם חכמה ובינה צריך שקידה רבה והשתדלות דברים ומשא ומתן, ואין זה בכח ותולדות הזקן . וזהו לא אוכל עוד לצאת ולבא בדברי תורה, הכוונה להורות לכם את דרכי ה' וללחום מלחמת תורתו, כי זה ענין לצאת ולבא : וה' אמר אלי, וגם אם הייתי יכול לצאת ולבא, הנה ה' אמר אלי לא תעבור :
V. 2. לא אוכל עוד לצאת ולבא .ויאמר וגו׳. Obgleich Kap. 34, 7 es von Mosche heißt, daß לא כהתה עינו ולא נס לחה, daß trotz seines hundertundzwanzigjährigen Alters seine Kräfte nicht abgenommen hatten, so war dies doch nur eine besondere Gnadenverleihung Gottes für die Zeit seiner Wirksamkeit. Da diese aber geschlossen sein sollte, so durfte er fernerhin nur die seinem Alter entsprechende natürliche Schwäche erwarten, und war ganz berechtigt zu sagen, daß er sich nicht zu beklagen habe, wenn er, der Hundertundzwanzigjährige, nicht mehr auf die Kraft zu einer öffentlichen Wirksamkeit rechnen dürfe. וד׳ אמר אלי וגו׳. Und wie nach dem natürlichen Lauf der Dinge seine Wirksamkeit ein Ende gefunden hatte, so hat auch der ausdrückliche Wille Gottes derselben ein Ziel gesetzt.
לצאת ולבא ist der allgemeine Ausdruck für die öffentliche Wirksamkeit einer Volksleitung (siehe zu Bamidbar 27, 17).