Die Torah - Die fünf Bücher Mose
את השירה הזאת. "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" עַד "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ":
Diesen Gesang, lauschet, ihr Himmel, bis, und bringt Sühne Seinem Land und Seinem Volk (32).
schreibet euch diesen Gesang auf. Den Gesang aus dem folgenden Kapitel. Moses und Josua sollten ihn zusammen schreiben. Nach Ibn Esra richtet sich dieser Befehl an jeden einzelnen Israeliten. Aus dieser Stelle leiteten die Rabbinen ab, daß es für jeden Israeliten lobenswert sei, sich selbst eine Abschrift der Torah anzufertigen. In früheren Jahrhunderten war es allgemeiner Brauch — und er besteht in frommen Gemeinden noch heute — daß der Torahschreiber (sofer) beim Vollenden einer Rolle die letzten Sätze der Torah nur in Umrissen markiert. Sodann werden diese Sätze, jeder Buchstabe, von verschiedenen Männern, bei einem speziellen Fest, Sijum genannt, voll nachgeschrieben, um ihnen auf diese Weise symbolisch Gelegenheit zu geben, am Schreiben einer heiligen Schriftrolle teilzunehmen.
leg' ihnen in den Mund. Laß sie es mit ganzem Herzen erfassen.
את השירה הזאת , השירה אשר אגיד לך עתה , והיא האזינו השמים עד וכפר אדמתו . וקראה שירה כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר וזמרה , וכן נכתבה על מקבץ שירי , בהאמדת הדלתות , עם הפסק במקומות הנעימה , כמבואר בפרשת בשלח ממשפט השירים בלה"ק : ולמדה , הטעמים הקשים שיבאר להם : שימה בפיהם , שתהיה השירה שגורה בפיהם . ומלת ולמדה גם שימה זרה , כי המשפט להיות ה"א ולמדה קמוץ , ותחת הדל"ת פת"ח קטן . (הרמב"ע) : לעד בבני ישראל , כמו שאמר להלן וענתה השירה הזאת לפניו לעד , כטעם לא תענה ברעך , שהשירה הזאת תעיד לישראל שכך הגדתי להם מראש , וכך התריתי בם על כל המוצאות אותם :
V. 19. ועתה וגו׳. Damit ihm nun stets die Antwort auf eine solche Klage zur Hand sei, damit, wenn je die Leiden, von denen es betroffen wird, es die besondere schützende Gottesführung vermissen lassen und ihm die Klage in den Mund legen: הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ihm die Gottesantwort nicht fehle, die es auf die wahre Ursache seines Unglücks zurückführe, dazu כתבו לכם את השירה הזאת, damit diese שירה einer jeden solchen Klage gegenüber als Zeuge für Gott mit Gottes Gegenklage entgegentrete, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. Diese ganze שירה ist nichts als eine Antwort auf die aus einer Leidenszeit aufsteigende Klage הלא על כי אין אלקי בקרבי וגו׳.
Nedarim 38a wird in der Zweckbeifügung unseres Satzes: למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל nachgewiesen, daß das Gebot כתבו לכם את השירה הזאת sich über die שירה hinaus auf die ganze תורה, deren abschließendes Nachwort die שירה bildet, erstrecke; denn, erläutert ר׳׳ן daselbst, אי שירה לבדה קאמר מאי סהדותא איכא, wenn das Gebot nur die שירה zum Gegenstand hätte, was wäre damit für ein Zeugnis gegeben! Die שירה sichert doch nur das Bewusstsein im allgemeinen, daß unser Wohl und Wehe durch Erfüllung der uns von Gott erteilten Aufgabe bedingt sei, diese Aufgabe selbst ist aber nur aus der Kenntnis des ganzen Gesetzes zu schöpfen. Wird doch auch das, was hier zunächst von der שירה ausgesagt ist, V. 26 von der ganzen תורהSchrift ausgesprochen. לקח את ספר התורה הזה וגו׳ והיה שם בך לעד. In der Tat wird auch Sanhedrin 21b an dem Gebote: ועתה כתבו לכם את השירה die allgemeine מצוה für jeden gelehrt, eine korrekte Abschrift der ganzen תורה zu veranstalten – אעיפי שהניחו לו אבותיו לאדם ס׳׳ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה. הל׳ ס"ת( רמ׳׳ב׳׳ם VII. 1) motiviert diese Zusammenfassung der ganzen תורה unter das dem Wortlaute nach nur für die שירה ausgesprochene Gebot: לפי שאין כותבין התורה פרשיות פרשיות, weil ein bruchstückweises Schreiben der תורה nicht zulässig wäre (siehe zu V. 26. – Über diese Motivierung siehe jedoch: ׳שאגת ארי׳ סי׳ לד und תשובה מאהבה zu י׳׳ד und 1. Bd. 67, 126 und 128).
Die wesentlichsten Vorschriften über כתיבת ס׳׳ת haben wir bereits im Zusammenhange mit תפלין und מזוזה zu Kap. 6, 9 betrachtet (siehe daselbst).