Die Torah - Die fünf Bücher Mose
האמים לפנים וגו'. אַתָּה סָבוּר שֶׁזּוֹ אֶרֶץ רְפָאִים שֶׁנָּתַתִּי לוֹ לְאַבְרָהָם, לְפִי שֶׁהָאֵמִים שֶׁהֵם רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים, אֲבָל לֹא זוֹ הִיא, כִּי אוֹתָן רְפָאִים הוֹרַשְׁתִּי מִפְּנֵי בְנֵי לוֹט וְהוֹשַׁבְתִּים תַּחְתָּם:
Die Emim wohnten vormals; du glaubst, das sei das Land der Riesen, das ich Abraham gegeben, weil die Emim, die Riesen waren, darin wohnten; aber das ist es nicht; denn diese Riesen habe ich vor den Söhnen Lots ausgetrieben und habe letztere an ihrer Stelle angesiedelt.
10.—12. Diese drei Verse sind eine beiläufige Bemerkung über die früheren Einwohner von Moab und Edom und wahrscheinlich von Moses beim Niederschreiben seiner Rede eingeschaltet.
die Emim. Erwähnt in Gen. XIV, 5. Raschi erklärt den Namen mit »Die Gefürchteten«.
האמים, על שם שאימתם מוטלת על הבריות : לפני' ישבו בה, אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לו לאברהם, לפי שהאמים שהם רפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא, כי אותן רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם (רש"י) : ואחרי אשר טען עליו הרמב"ן כמה טענות יפרש הפך דבריו ואמר, בעבור שאמר הקב"ה למשה אל תצר את מואב כי אני נתתי לבני לוט את ער ירושה, יספר הכתוב כי הארץ ראוי' לזרע אברהם לולי שנתנה לבני לוט, ואמר כי הארץ ההי' ישבו בה מעולם עם גדול ורם כענקים, ולכך יקראו אותם המואבים אמים לגודל האימה אשר יטילו על רואיהם, והנה השם עשה להם נס לבני לוט לכבוד אברה' ויכלו להם וירשום מפניהם, וא"כ אין ראוי לגזול מהם הארץ אשר נתן ה' להם במעש' נס : גדול, כמשמעו : ורב, בכח ועוצם בנין האברים : ורם, בקומה :
V. 10. האמים usw. Verse 10-12 sind offenbar nicht Teile der Anrede Mosche, die vielmehr mit V. 13 fortgesetzt wird. Es sind dies vielmehr Anmerkungen, die Mosche beim Niederschreiben seiner Anrede zur Erläuterung eingefügt hat. Es wird damit dem Volke zur Erhöhung seines Mutes bei den bevorstehenden Kämpfen gegen die riesigen Bewohner Palästinas gesagt, daß ganz so riesige Völker unter Gottes Beistand auch vor den Söhnen Lots und Esaus haben weichen müssen und diese nun im ungestörten Besitze ihrer Länder sind.