Die Torah - Die fünf Bücher Mose
Buch:
Kapitel:
Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
מוֹצָ֥א שְׂפָתֶ֖יךָ תִּשְׁמֹ֣ר וְעָשִׂ֑יתָ כַּאֲשֶׁ֨ר נָדַ֜רְתָּ לַיהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נְדָבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ בְּפִֽיךָ׃ {ס}
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Was aber deine Lippen geäußert, das musst du halten und erfüllen, wie du Gott, deinem Gotte, eine Weihung gelobt hast, was du mit deinem Munde ausgesprochen.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Was aber einmal aus deinen Lippen gegangen, mußt du sorgfältig beobachten, so wie du dem Ewigen, deinem Gotte, freiwillig angelobt, nämlich mit dem Munde ausgesprochen hast.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
aber halte, was aus deinen Lippen gekommen, und tu dies, wie du deinem Gotte HaSchem gelobt, was du freiwillig mit deinem Munde geredet.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
וואס אבער איינמאהל אויס דיינען ליפפען געגאנגען , מוסט דוא זארגפעלטיג בעאבאכטען , זא וויא דוא דעם עוויגען , דיינעם גאטטע , פריווילליג אנגעלאבט , נעמליך מיט דעם מונדע אויסגעשפראכען האסט ·
Onkelos
אַפָּקוּת סִפְוָתָךְ תִּטַר וְתַעְבֵּד כְּמָא דִי נְדַרְתָּא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ נְדַבְתָּא דִי מַלֶלְתָּא בְּפוּמָךְ
Raschi
מוצא שפתיך תשמר. לִתֵּן עֲשֵׂה עַל לֹא תַעֲשֶׂה (שם ו'):
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Den Ausspruch deiner Lippen hüte, fügt ein Gebot zum Verbot hinzu (Sifre).
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Kommentar von Rabbiner Dr. Joseph Herman Hertz
Was aus deinen Lippen geht . . . tue. Du mußt jedes Gelübde, das du getan hast, sorgfältig erfüllen« (Moffatt). Eine sehr notwendige Mahnung an die heilige Pflicht, sein Wort zu halten; s. Leviticus S. 195.
Biur von Moses Mendelssohn
מוצא שפתיך , אין ראוי לאדם לבהל את פיו ולהוציא דבר משפתיו , טרם יתבונן ויחקור בלבו את תכלית הדבור שהוא הטוב יהיה אם רע ? ויהיה א"כ כל דבר שפתים סוף העצה והמחשבה הנכונה . והנה נגלה למשכיל לשנות עצתו ומחשבתו הנכונה בלי טעם וסבה , לכן תשמור ועשית , וכן טעם אשר דברת בפיך :
Text herunterladen
V. 24. מוצא שפתיך תשמר (Schebuot 26b) wird mit Hinweis auf כל נדיב לב (Schmot 35, 5) gelehrt, daß eben für נדרי הקדש, von welchen unser Text zunächst spricht, schon der Gelübdevorsatz, גמר בלבו, ohne Ausspruch bindend ist, während für alle anderen Gelobungen, mit Ausnahme von נדרי צדקה, die in dieser Hinsicht den נדרי הקדש gleichstehen, der Grundsatz gilt, daß ein Gelübdevorsatz erst durch den Ausspruch perfekt und bindend wird, גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו (siehe zu Schmot 35, 5 und Wajikra 5, 4). Jedoch gilt auch für נדרי הקדש der Grundsatz, daß, wenn das Gelübde nicht bloß gedacht, sondern ausgesprochen worden, בעינן פיו ולבו שוין, das Ausgesprochene mit dem Gedachten nicht im Widerspruch stehen darf; – siehe Trumot 3, 8, ר׳׳ש daselbst).
נדר ,כאשר נדרת לד׳ אלקיך נדבה mit der Formel הרי עלי, z. B. הרי עלי עולה, übernimmt die Verpflichtung, Gott ein Opfer zu bringen. נדבה mit der Formel הרי זו, z. B. הרי זו עולה, weihet einen Gegenstand, z. B. ein Tier zum Opfer. Nun ist es klar, daß bei allen נדרי הקדש, z. B. beim Opfergelübde, zwischen der Gelobung und der Erfüllung, d. i. der Darbringung, ein Weiheakt liegt, mit welchem ein Tier zu dem angelobten Opfer geweiht wird. Jedes נדר fasst daher eine נדבה in sich. Jedes הרי עלי עולה gelobt ein Tier zum עולה zu weihen und es dann als solches darzubringen. Wenn nun hier der Text bei נדר diesen נרבה-Zwischenakt hervorhebt, כאשר נדרת נדבה, so will damit nach Sebachim 2a zugleich angedeutet sein, daß es Fälle gibt, in welchen der aus einem נדר hervorgegangene נדבה-Akt zu einer selbständigen נדבה wird, durch welche das נדר nicht seine Erfüllung erreicht, z. B. in den Fällen, wo ein קרבן durch שנוי קדש oder שנוי בעלים wohl כשר bleibt, aber לא עלה לבעלים לשם חובה (siehe Wajikra 1, 9) מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת וגו׳ נדבה האי נדבה נדר הוא אלא אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה יהא (Sebachim 2a).