Die Torah - Die fünf Bücher Mose
שמע ישראל. אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:
על איביכם. אֵין אֵלּוּ אַחֵיכֶם, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵינָם מְרַחֲמִים עֲלֵיכֶם, אֵין זוֹ כְּמִלְחֶמֶת יְהוּדָה עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ"ח ט"ו) "וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּישׁוּם וַיַּנְעִילוּם וַיַּאֲכִילוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן", אֶלָּא עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, לְפִיכָךְ הִתְחַזְּקוּ לַמִּלְחָמָה (ספרי; סוטה מ"ב):
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. אַרְבַּע אַזְהָרוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁמַּלְכֵי הָאֻמּוֹת עוֹשִׂים, מְגִיפִין בִּתְרִיסֵיהֶם כְּדֵי לְהַקִּישָׁן זֶה לָזֶה כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁיַּחְפְּזוּ אֵלּוּ שֶׁכְּנֶגְדָן וְיָנוּסוּ, וְרוֹמְסִים בְּסוּסֵיהֶם וּמַצְהִילִין אוֹתָם לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסֵיהֶם, וְצוֹוְחִין בְּקוֹלָם, וְתוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָרוֹת וּמִינֵי מַשְׁמִיעֵי קוֹל:
אל ירך לבבכם. מִצַּהֲלַת סוּסִים:
אל תיראו. מֵהֲגָפַת הַתְּרִיסִין:
ואל תחפזו. מִקּוֹל הַקְּרָנוֹת:
ואל תערצו. מִקּוֹל הַצְּוָחָה (שם):
Höre, Jisrael, selbst, wenn ihr kein anderes 3 Verdienst hättet als das Lesen des Sch’ma, wäret ihr würdig, daß Er euch helfe. Gegen eure Feinde, das sind nicht eure Brüder; wenn ihr in ihre Hand fallet, erbarmen sie sich nicht über euch; das ist nicht wie der Krieg von Juda mit Jisrael, von dem es weiter heißt (II Chr. 28, 15), da erhoben sich die Männer, die mit Namen bezeichnet worden, und nahmen sich der Gefangenen an; alle ihre Bloßen bekleideten sie aus der Beute; sie gaben ihnen Kleider und Schuhe, Speise und Trank, salbten sie, und alle Schwachen führten sie auf Eseln und brachten sie nach Jerecho, der Palmenstadt, zu ihren Brüdern und kehrten nach Schomron zurück; sondern ihr zieht gegen eure Feinde; darum macht euch stark zum Kampf (Sifre). Euer Herz sei nicht verzagt, fürchtet euch nicht, erschrecket nicht und bebet nicht, vier Verwarnungen den vier Dingen entsprechend, welche die Könige der Völker tun; sie klirren mit ihren Schilden, indem sie sie aneinander schlagen, um lauten Schall hervorzubringen, daß ihre Gegner erschrecken und fliehen; trappeln mit ihren Pferden und machen sie wiehern und lassen das Dröhnen der Pferdehufe vernehmen; und schreien laut und stoßen in Hörner und andere lärmende Instrumente (Sota 42b); euer Herz sei nicht verzagt, vor dem Wiehern der Rosse; fürchtet euch nicht, vor dem Klirren der Schilde; erschrecket nicht, vor dem Lärm der Hörner; und bebet nicht, vor dem lauten Geschrei (Sifre).
fürchtet euch nicht. In euren Herzen.
seid nicht bestürzt und zittert nicht. Beim Kämpfen.
אל ירך לבבכם, כלל ואח"כ יפרט : אל תיראו, מקול המונם : ואל תחפזו, לנוס • (הראב"ע), ויתכן שעל טכסיסי המלחמה ידבר שיעשו הכל על סדר ראוי בלי חפזון ובהלה : ואל תערצו מפניהם, כשיקרבו אליך פנים אל פנים :
V. 3. ודבר אל העם ואמר אלהם .ואמר אליהם, der כהן משוח מלחמה spricht wörtlich בלשון הקדש die Worte des Textes (Sota 3 a u. 42a), damit sind es eben nicht seine Gedanken und seine Versicherungen, sondern Gottes in seinem Gesetze niedergelegten und für alle Zeiten gegebenen Verheißungen. Ebenso wie die ברכת הכהנים wörtlich בלשון הקדש von den Priestern zu sprechen ist. Der משוח מלחמה spricht es aus und ein anderer כהן wiederholt und erläutert es dem Volke, כהן מדבר וכהן משמיע (daselbst 43a). Daher wohl ודבר אל העם und ואמר אליהם.
שמע ישראל, wie mit diesen Worten jeder Jude sich täglich früh und spät die Huldigung des einzig Einen mit allen ihren Konsequenzen in die Seele ruft, so ist es auch derselbe Gedanke und dieselbe Huldigung des einzig Einen, vor dem im Momente der Schlacht alle sonstige Größe und Macht jede Bedeutung verliert, und mit dem Bewusstsein, Seinem Willen zu dienen und Seines Beistands sicher zu sein, der schwächsten Menschenbrust Kraft und Mut, Ruhe und Stärke wächst (siehe Sota 42a). Ebendaselbst werden diese vier Ermahnungen אל ידך לבבכם usw. zunächst darauf bezogen, dem Schreck und Betäubung bezweckenden Kriegeslärm und Getöse der Feinde keine Wirkung auf sich einzuräumen, durch ihre Sammlung in Gott vielmehr allem Ungestüm gegenüber Kühle und Ruhe zu bewahren. – אל תחפזו, während חפץ das besonnene Streben nach einem Ziele bedeutet, bezeichnet חפו immer ein besinnungsloses Eilen.