Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואמר אלכם בעת ההוא לאמר. מַהוּ לֵאמֹר? אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶלָּא מִפִּי הַקָּבָּ"ה (שם):
לא אוכל לבדי וגו'. אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד אֶת הַמָּן, וְהֵגִיז הַשְּׂלָו, לֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, ה' אלהיכם הרבה אתכם – הִגְדִּיל וְהֵרִים אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם, נָטַל אֶת הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וּנְתָנוֹ עַל הַדַּיָּנִין; וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (מלכים א ג') "כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה"; אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שם ה') "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם", אוֹמֵר מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט? אֶלָּא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, אֵין דַּיָּנֵי אֻמָּה זוֹ כְדַיָּנֵי שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁאִם דָּן וְהוֹרֵג וּמַכֶּה וְחוֹנֵק וּמַטֶּה אֶת דִּינוֹ וְגוֹזֵל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲנִי אִם חִיַּבְתִּי מָמוֹן שֶׁלֹּא כַדִּין, נְפָשׁוֹת אֲנִי נִתְבָּע, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב) "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (ספרי; סנהדרין ז'):
Und ich sagte zu euch in jener Zeit also, was bedeutet לאמר? Mosche sagte zu ihnen, nicht von mir spreche ich zu euch, sondern auf Geheiß des Heiligen, gelobt sei Er, (לאמר es euch zu sagen) (Sifre). Ich kann nicht, ich allein, ist es möglich, daß Mosche nicht vermochte, Jisrael zu richten, er, der sie aus Mizraim geführt, ihnen das Meer gespalten, ihnen das Man herabgebracht, die Wachteln herbeigeführt hatte; und er war nicht imstande, sie zu richten? Nur, so sagte er zu ihnen, der Ewige, euer Gott, hat euch großgemacht, euch über eure Richter erhoben und erhöht; Er hat die Strafe von euch genommen und sie auf die Richter gelegt; und so sagte auch Schelomo (I Kön. 3, 9), denn wer vermag dieses Dein großes Volk zu richten! Ist es möglich, daß derjenige, von dem es heißt (I Kön. 5, 11), er war weiser als alle Menschen, spricht, wer vermag zu richten? Nur, so sprach Schelomo, die Richter dieses Volkes gleichen nicht den Richtern der anderen Völker; wenn bei jenen einer richtet, tötet, schlägt, erwürgt, das Recht beugt und beraubt, so macht es nichts; von mir aber, wenn ich gegen das Recht auch nur zu Geld verurteile, wird das Leben gefordert; so steht (Spr. 22, 23), und nimmt ihren Räubern das Leben (Sifre).
9.—18. ERNENNUNG DER HILFSBEAMTEN
Der erste Aufbruch zur Eroberung des Heiligen Landes zeigte die wachsende Anzahl der Israeliten. Moses war nicht länger imstande, ohne Hilfe die Bürde zu tragen, die die Führung einer so großen Nation ihm auferlegte. So mußten denn andere die Verantwortung mit ihm teilen. Er denkt dabei nicht nur auf Jithros Rat an die Ernennung von Richtern (Exod. XVIII), sondern auch an die Erwählung von siebzig Ältesten, die ihm bei der Führung der öffentlichen Geschäfte helfen sollen.
Ich kann euch nicht allein tragen. Erinnerung an Num. XI, 14.
בעת ההיא, עיין מה שכתבנו מזה בפ' יתרו (שמות י"ח א' י"ג), שלדעת האומר קודם מתן תורה בא יתרו, וממחרת יעץ את משה לשום שופטים בראשי העם, כמו שנאמר שם (י"ג י"ד וגו'), צריכים אנו לומר, אם כדברי רש"י ז"ל שאין הכוונה ממחרת ביאת יתרו, כי אם ממחרת יה"כ בשנה השניי' אחרי שהלך יתרו עם משה מרפידים לסיני, לקבל התורה, ויהי' א"כ מה שאמר פה בעת ההיא, הכוונה אחרי אשר אמר ה' שיסעו מחורב, טרם הלך יתרו אל ארצו ׃ או כדברי שאר המפרשים שמנוי השופטי' היה קודם מ"ת, למחרת ביאת יתרו, ומה שאמר כאן בעת ההיא, הכוונה בשבתנו בחורב, קודם שאמר ה' לנו רב לכם שבת בהר, אבל הזכיר זה בכאן להמשך הענין ולאמר הנה קבלנו את התורה, ושמתי עליכם שופטי' להנהיג אתכם, והיינו מזומנים לבא אל הארץ, כעם חכם ונבון אשר לו תורה וחקים ומשפטים ומנהגי' חכמים וידעים, עד שבקשתם מרגלים ונתקלקל הענין ׃ ויתכן עוד לומר שמה שאמר שם (שמות י"ח כ"ד) וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר, אין הכוונה שעשה כן מיד, כי אם שמר עצת חותנו בלבו, ואולם באהבתו את העם נשא עדיין את משאם וטרחם כל השנה ההיא, עד לאחר מ"ת, שהרבה ה' אותם שהיו ככוכבי השמים לרב, נתרבו להם מצות והתורות, והיו מוכנים לבא לארץ, ולעשות מלחמות גדולות ונוראות, אז אמר אליהם לא אוכל עוד לבדי שאת אתכם ׃ ובעבור שהזכיר שם ביאת יתרו ועצתו גמר הענין כדי שלא להפסיק בנתיים ואמר שמשה עשה כאשר אמר לו חותנו, אף שלא היה זה כי אם בשנה השני', וכן דרך הכתוב, כמו שזכרנו שם (פסוק כ"ז) ׃ וכן משמע ממה שלא הזכיר פה דבר מעצת יתרו, כי אם כמתעורר עתה מלבו, לרוב הטורח והמשא, זכר את אשר יעץ לו חותנו כבר ואמר לא אוכל עוד וגו':
V. 9. ואמר אלכם בעת ההיא. So auch V. 18: בעת .ואצוה אתכם בעת ההיא ההיא: in jener Zeit, in welcher ihr zur Besitznahme eines von mächtigen, kriegserfahrenen Bevölkerungen bewohnten Landes schreiten solltet, habe ich euch nicht in Waffen geübt, nicht Kriegs- und Schlachtenplan studieren, nicht Rüstung und Kriegsmaterial vervollständigen lassen, nicht Kriegshauptleute und Führer bestellt; auch in dem Momente bevorstehender Völkerbezwingung und Ländereroberung solltet ihr nur ein Anliegen, die treueste und gewissenhafteste Verwirklichung des göttlichen Gesetzes in eurem inneren Kreise kennen. Die Erfüllung des göttlichen Sittengesetzes genügt, um die Welt zu bezwingen. Es entspreche Israel nur dem Ideale seiner göttlichen Bestimmung und überlasse seine äußere Weltstellung – Gott. בעת ההיא: in der V. 6 besprochenen Zeit ihres Verweilens am Horeb. לא אוכל לבדי שאת אתכם (vergl. Schmot 11, 11 u. 14). Es umfaßt dies die Lösung der Gesamtaufgabe, die aus der Mosche obliegenden Führung des Volkes erwuchs und welche V. 12 nach deren einzelnen Seiten vergegenwärtigt wird.