Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ונדחה ידו. כְּשֶׁבָּא לְהַפִּיל הַגַּרְזֶן עַל הָעֵץ, וְתַרְגּוּמוֹ "וְתִתְמְרֵיג יְדֵיהּ", לְשׁוֹן וְנִשְׁמְטָה יָדוֹ לְהַפִּיל מַכַּת הַגַּרְזֶן עַל הָעֵץ, "כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר" (שמואל ב ו') תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "אֲרֵי מַרְגוּהִי תּוֹרַיָּא":
ונשל הברזל מן העץ. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ, וְיֵש מֵהֶם אוֹמְרִים שֶׁיִּשַּׁל הַבַּרְזֶל חֲתִיכָה מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ וְהִיא נִתְּזָה וְהָרְגָה (מכות ז'):
Und seine Hand holt aus, wenn er die Axt 5 auf den Baum herabschlagen will; der Targum sagt תתמריג, das bedeutet, seine Hand reißt sich los, den Schlag der Axt auf den Baum auszuführen; (II Sam. 6, 6) denn die Rinder hatten sich losgerissen, übersetzt Jonatan mit מרגדת. Und das Eisen springt vom Holz ab, manche von unseren Lehrern sagen, das Eisen ist von seinem Stiel abgesprungen, und manche sagen, das Eisen hat ein Stück von dem Baum, der gespalten wird, abgerissen, und dieses sprang weg und tötete (Mak. 7b).
und es fährt seine Hand aus. Wörtl.: »getrieben«, beim Aufheben der Axt; »er läßt seine Hand mit der Axt fahren« (Moffatt).
es gleitet das Eisen ab von dem Stiel. So daß die Axt anstatt des Holzes einen Menschen trifft und erschlägt. Der RV-Text übersetzt: »Der Oberteil der Axt gleitet vom Stiel ab«, d. h. das Eisen gleitet vom Axtstiel ab.
את , כמו עם : לחטב, לכרות לגזור כמו מחוטב עליך : ונדחה ידו, כשבא להפיל הגרזן על העץ, ותרגומו ותתמריג ידיה לשון ונשמטה ידו להפיל מכת הגרזן על העץ, כי שמטו הבקר (שמואל ב' ו' ו'), תרגם יונתן ארי מרגוהי תוריא. (רש"י), וכן תרגם המתרגם האשכנזי כשמרים ידו להפיל הגרזן בחזקה על העץ: ונשל, כמו ונשמט , מגזרת כי ישל זיתך רק זה נשל פעל עומד , ונשל גוים רבים יוצא · (הראב"ע) · והרשב"ם כתב, הברזל הוא הגרזן שקרוי ברזל, כדכתיב אם קהה הברזל, שישליך הגרזן חתיכת בקעת מן העץ , ולדעתו ונשל פעל יוצא וענינו כך הוא ונשל הברזל מן העץ כלומר שהגרזן יבקע העץ ויגזור ממנו , ואותו חלק העץ הנגזר ימצא את רעהו · ואולם המתרגם האשכנזי תרגם כדעת הראב"ע , וכ"ת מרבותינו שאמרו נשמט הברזל מקתו : ומצא , הברזל שנשמט :
V. 5. יער: רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם .ואשר יבא את רעהו ביער (Makkot 7b), nur dann ist es eine sühnebedürftige und zu sühnende Fahrlässigkeit, eine שגגה, wenn jeder von ihnen, der ניזק wie der מזיק, sich an einem ihnen zuständigen Orte befanden. Befand sich z. B. der מזיק in seinem Hofe, wohin ohne seine Erlaubnis der andere hatte gar nicht hinkommen dürfen, wo seine Gegenwart somit von dem מזיק gar nicht vorauszusetzen war, so ist es קרוב לאונס und bedarf keiner Galutsühne זרק את האבן לחצרו והרג אם יש רשות לניזק ליכנס שם גולה ואם לאו אינו גולה שנא׳ ואשר יבא את רעהו ביער מה היער רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם אף כל וכו׳ (Makkot 8a; – siehe jedoch תוספו׳ B. K. 32b) ומשמע דה׳׳ה איפכא כשיש רשות לניזק .ד׳׳ה מאן ואין רשות למזיק ג׳׳כ פטור מפני שהוא קרוב למזיד ולא דמי ליער וצ׳׳ע דלא הובא דין זה ומתוספות י׳׳ט שם לא משמע דפטור ע׳׳ש
ונדחה ידו בגרזן (vergl. לנדח עליו גרזן Kap. 20, 19). Daraus ist ersichtlich, daß das gewöhnliche Schwingen einer Axt zum Fällen eines Baumes: נדחה גרזן heißt. Es ist also der Mensch, resp. die Hand, der נודח, der Schwingende. Wenn hingegen hier die Hand mit der Axt geschwungen wird, somit passiv ist, ונדחה ידו, so dürfte dies eine nicht von der Hand beabsichtigte Bewegung oder doch einen von ihr nicht beabsichtigten Grad der Bewegung andeuten – die Hand ist mehr, als man gewollt, in Schwung geraten – und spräche auch dieser Ausdruck für die Auffassung des folgenden ׳ונשל וגו von dem Abspringen des Eisens vom Stiele, was durch ein zu starkes Schwingen veranlasst sein kann.
ונשל הברזל מן העץ. Makkot 7b differieren רבי und חכמים, nach רבי bezöge sich das עץ auf den zu fällenden Baum עץ המתבקע, ebenso wie das voranstehende לכרת העץ, weshalb es denn auch nicht מעצו, sondern מן העץ heiße, und wäre sodann das Problem: das Eisen (die Axt) schlägt von dem Baum einen Holzsplitter ab, der den andern tödlich trifft. (Nach 15 ,6 הל׳ רוצח רמב׳׳ם wäre רבי׳s Auffassung: das Eisen wird durch den Gegenstoß des zu fällenden Baumes abgeworfen. Damit stimmte auch das: ונישל als נפעל in רבי׳s Ansicht besser.) Nach der als Halacha rezipierten Ansicht der חכמים, wäre aber ein solcher Fall als כח כחו als eine nur indirekte Wirkung (das tötende Medium ist nicht unmittelbar durch die Menschenkraft in Bewegung gesetzt) nicht galutpflichtig, es bezöge sich vielmehr das עץ auf den Stiel der Axt und das Problem wäre: נשמט הברזל מקתו והרג, durch den Schwung sei das Eisen von dem Stiele losgefahren und habe den andern tödlich getroffen. Sämtliche Stellen, in welchen sonst נשל vorkommt, sprechen dafür, daß es nicht das Lostrennen eines Teils vom Ganzen, wie etwa eines Splitters vom Holze, sondern das Trennen eines Gegenstandes von einem anderen bedeutet, mit dem er bis jetzt verbunden, und zwar von ihm bis jetzt getragen gewesen, so eines Schuhes vom Fuße (Schmot 3, 5) der Frucht vom Baume (Dewarim 28, 49), der Bevölkerung von ihrem Lande (7, 1 u.f.). Hier somit הברזל מקתו: des Eisens vom Stiele. Überwiegend ist auch נשל aktiv und nicht intransitiv, wie es nach רבי׳s Ansicht in der Auffassung des רמב׳׳ם sein müsste. Auch das כי ישל זיתך (Kap. 28, 40) kann sehr wohl aktiv sein: dein Ölbaum wird seine Frucht abwerfen. Dass auch der Ausdruck: ונדחה ידו בגרזן für die Erklärung der חכמים spricht, haben wir bereits bemerkt.
פרט לממציא את עצמו ,ומצא את רעהו. Die Galutschuld tritt nur ein, wenn im Momente der fahrlässigen Handlung der davon Betroffene bereits sich in der bedrohten Stellung befunden; das in Bewegung gesetzte Medium "fand" den Betroffenen, nicht aber, wenn dieser sich erst nachher jenem darbietet, z. B. אם כשיצאה האבן מידו הוציא הלה את ראשו פטור, wenn der Betroffene den Kopf erst herausgesteckt hatte, nachdem der Stein bereits geworfen war (Makkot 8a).