Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:

Hebräischer Text (nach der Masorah)

וְשָֽׁלְחוּ֙ זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ וְלָקְח֥וּ אֹת֖וֹ מִשָּׁ֑ם וְנָתְנ֣וּ אֹת֗וֹ בְּיַ֛ד גֹּאֵ֥ל הַדָּ֖ם וָמֵֽת׃

Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)

so schicken die Ältesten seiner Stadt und lassen ihn von dort holen und geben ihn in die Hand des Blutannehmers, daß er sterbe.

Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)

So sollen die Aeltesten seiner Stadt hinschicken, ihn von da abholen lassen, und dem Bluträcher in die Hände liefern.

Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)

so sollen die Ältesten seiner Stadt ihn von dort holen lassen und in die Hand des Bluträchers liefern, daß er sterbe.

Mendelssohn-Übersetzung im Original

זא זאללען דיא עלטעסטען זיינער שטאדט הינשיקן׳ איהן פֿאן דא אבהאָלען לאסען, אונד דעם בלוטרעכער אין דיא הענדע ליפֿערן •

Onkelos

וִישַׁלְחוּן סָבֵי קַרְתֵּהּ וְיִדְבְּרוּן יָתֵהּ מִתַּמָן וְיִתְּנוּן יָתֵהּ בְּיַד גָאֵל דְמָא וִימוּת

Biur von Moses Mendelssohn

ונתנו אתו ביד גאל הדם, כבר בארנו בפ' ואלה משפטים שפשטות הכתוב כמו שאמרו רז"ל בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד גולה • כי כל עוד שלא הורגלו בני אדם להיות כל זכותם ודיניהם מסור ביד ב"ד, היו הקרובים וגואל הנרצח רודפים אחרי הרוצח ותובעים ממנו את דם הנהרג, וכן הדבר נהוג בכל האומות הקדומות, אשר שמענו את שמעם • ויצאו מזה תקלות רבות ושפיכת דם נקי, כי גואל הדם בחום לבבו על מיתת קרובו לא יתן על לב להבחין בין שוגג למזיד • לכן צותה התורה להציל את הרוצח מיד גואל הדם, טרם עמדו למשפט, להכין ערי מקלט, והיה כל מכה נפש בין שוגג בין מזיד ינוס שמה וינצל • אחרי כן ישלחו ב"ד ויקחו אותו משמה להעמידו למשפט, ושפטו בין הרוצח והגואל, ואם ימצאו שבשגגה הרג, ישיבו אותו אל עיר מקלטו • ואם במזיד רצח, ימסרו אותו ביד הגואל, והוא ינקום את נקמתו ממנו, כן משמע מפשטות הכתובים בפרשה הזאת, וזהו מה שאמר הכתוב במקום הזה ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת, שהגואל ימיתנו, כאשר כפל שם גואל הדם הוא ימית את הרוצח (במדבר ל"ה, י"ט כ') • כן היה הדבר בתחלה, ואולם אחרי כן ראו שטוב להם למסור כל דיני מיתה וגאולת הדם ביד השופטים, ונתנו בני אדם מעצור לרוחם, לבלתי שלוח ידם במכה נפש, טרם יבררו ב"ד השוגג הוא אם מזיד ? ולא הוצרך עוד ההורג לגלות מיד, כי גואל הדם שמר לו את הדבר, עד עמדו למשפט, ומיד כשהרג לקחוהו ב"ד ושפטוהו, ואם בשוגג הרג שלחוהו אל אחת מערי מקלט וחי, ואם מזיד היה, ב"ד ימיתוהו : ולזה דקדקו רז"ל לומר, בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד גולה :

Text herunterladen