Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ראשית דגנך. זוֹ תְּרוּמָה, וְלֹא פֵּרֵשׁ בָּהּ שִׁעוּר, אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ נָתְנוּ בָהּ שִׁעוּר – עַיִן יָפָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים, עַיִן רָעָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, בֵּינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, וְסָמְכוּ עַל הַמִּקְרָא שֶׁלֹּא לִפְחֹת מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ"ה) שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַחִטִּים, שִׁשִּׁית הָאֵיפָה חֲצִי סְאָה, כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן חֲצִי סְאָה לְכֹר הֲרֵי אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, שֶׁהַכֹּר שְׁלוֹשִׁים סְאִין (תלמוד ירושלמי תרומות פ"ד):
וראשית גז צאנך. כְּשֶׁאַתָּה גּוֹזֵז צֹאנְךָ בְּכָל שָׁנָה תֵּן מִמֶּנָּה רֵאשִׁית לַכֹּהֵן, וְלֹא פֵּרֵשׁ בָּהּ שִׁעוּר, וְרַבּוֹתֵינוּ נָתְנוּ בָהּ שִׁעוּר אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, וְכַמָּה צֹאן חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז? חָמֵשׁ רְחֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ"ה) וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר רֵאשִׁית גֵּז – שְׁתַּיִם, צֹאנְךָ – אַרְבָּעָה, תִּתֶּן לוֹ – הֲרֵי חֲמִשָּׁה (עי' ספרי וחולין קל"ה):
Das Erste deines Getreides, das ist die Hebe; er gibt dabei kein Maß an; aber unsere Lehrer haben dabei ein Maß angegeben: ein wohlwollendes Auge gibt 1/40, ein übelwollendes 1/60, ein mittelmäßiges 1/50; und sie haben es an einen Vers angelehnt, nicht weniger als 1/60 zu geben; so heißt es (Jech. 45, 13), teilet das Epha in sechs Teile (und 1/6 gib) von einem Chomer Gerste; 1/6 Epha = 1/2 Sea; wenn du 1/2 Sea von einem Kor (= Chomer) gibst, so ist dies 1/60; denn ein Kor = 30 Sea (Terum. IV und Jerusch. dort). Und das Erste deiner Schafschur; wenn du deine Schafe scherst in jedem Jahr, gib davon das Erste dem Kohen; und er gibt dabei kein Maß an; aber unsere Lehrer haben dabei ein Maß angegeben, 1/60; und wieviel Schafe müssen es sein, daß man zur Abgabe des Ersten der Schafschur verpflichtet ist? Fünf Schafe; wie es heißt (I Sam. 25, 18), und fünf zubereitete Schafe (R. Akiba sagt, das Erste der Schur, das sind zwei, deiner Schafe, das sind vier, gib ihm, das sind fünf) (Chul. 137b).
ראשית, תחלה, כמו ראשית ממלכתו, וכן תרגם אנקלוס ותרגם אשכנזי , או ראשית מבחר, כמו בשמים ראש : ראשית דגנך תירשך ויצהרך , זו תרומה · והנה עיקר חיוב התרומה והמעשר הוא בדגן ותירש ויצהר, לפי שהם עקר מחייתן של בני אדם , והפירות לא יתחייבו כי אם מדברי סופרים · ובכל מקום שסמכו הדבר אקרא, אסמכתא בעלמא הוא · ואף הענבים והזתים לא יתחייבו עד שיעשה מהם תירש ויצהר · כן העלה הרמב"ן ז"ל :
V. 4. ראשית דגנך וגו׳, die תרומה, auch בכורים und חלה, die alle ראשית heißen.
וראשית גו צאנך, hat מן התורה ebenso wie תרומה kein שיעור und kann mit einem Minimum erfüllt werden (daselbst 137b). ראשית הגז erscheint daher ebenso wie תרומה גדולה zunächst nur als ein Symbolum von der "Ernte des bürgerlichen Gewandstoffes" (Wolle) zum Bekenntnis, daß, wenngleich das Priestertum nicht produktiv an materiellen Werten für das bürgerliche Leben ist, dieses darum nicht minder der treuen Wirksamkeit desselben verpflichtet sei, und zugleich zur Mahnung, auch der äußeren bürgerlichen Erscheinung des Priesters im Volksleben entsprechende Fürsorge zuzuwenden.