Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אשר ידבר הנביא. וְיֹאמַר דָּבָר זֶה עָתִיד לָבֹא עֲלֵיכֶם וְתִרְאוּ שֶׁלֹּא יָבֹא, הוא הדבר אשר לא דברו ה' וַהֲרֹג אוֹתוֹ. וְאִם תֹּאמַר זוֹ בְמִתְנַבֵּא עַל הָעֲתִידוֹת, הֲרֵי שֶׁבָּא וְאָמַר עֲשׂוּ כָךְ וְכָךְ וּמִפִּי הַקָּבָּ"ה אֲנִי אוֹמֵר? כְּבָר נִצְטַוּוּ שֶׁאִם בָּא לְהַדִּיחֲךָ מֵאַחַת מִכָּל הַמִּצְווֹת לֹא תִשְׁמַע לוֹ (דברים י"ג) אֶלָּא אִם כֵּן מֻמְחֶה הוּא לְךָ שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְהַר הַכַּרְמֶל שֶׁהִקְרִיב בְּבָמָה בִּשְׁעַת אִסּוּר הַבָּמוֹת, כְּדֵי לִגְדֹּר אֶת יִשְׂרָאֵל, הַכֹּל לְפִי צֹרֶךְ שָׁעָה וּסְיָג הַפִּרְצָה, לְכָךְ נֶאֱמַר (פסוק ט"ו) אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן (סנהדרין פ"ט):
לא תגור ממנו. לֹא תִמְנַע עַצְמְךָ מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה (ספרי), וְלֹא תִירָא לֵעָנֵשׁ עָלָיו:
Was der Prophet sprechen wird, indem er sagt, diese Sache wird über euch kommen; und ihr seht, daß sie nicht kommt; das ist eine Sache, die der Ewige nicht gesprochen hat, und ihr sollt jenen töten; wenn du aber sagen wirst, das ist möglich, wenn er für die Zukunft prophezeit; wenn er aber kommt und sagt, tut soundso, und auf Geheiß des Heiligen, gelobt sei Er, spreche ich dies? So ist Jisrael schon befohlen worden, daß, wenn er dich von einem der Gebote entfernen will, du nicht auf ihn hören sollst (13, 4); außer wenn er dir erprobt ist, daß er ein vollkommener Gerechter wie Elijahu auf dem Berge Karmel, der auf einer Opferhöhe zur Zeit, da die Opferhöhen verboten waren, darbrachte, um einen Zaun um Jisrael zu errichten (Sanh. 89b), ganz, wie es die Stunde und die Umzäunung der Bresche erforderten; darum steht, auf ihn sollt ihr hören (V. 15). Fürchte dich nicht vor ihm, halte dich nicht zurück, ihn zu verurteilen; und fürchte nicht, seinetwegen gestraft zu werden (Sifre).
ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' , המעיין יראה שלמעלה (י"ג ו') , אמר והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת, אף שבא האות והמופת, לפי שהם ידבר על הנביא שמסית ומדיח את עם ה' להכחיש במציאות השם , או שלמות אחת משלמיות הבורא , או שיצוה לעבוד עבודה או לעשות מעשה שמתנגדת אל ציור שלמות הבורא חכמתו וטובו ויכלתו, או לעקור דבר מן התורה המאומתת לנו בדרכים שאין לפקפק עליהם כלל , והנה בנביא כזה לא נשגיח אם יבוא האות אם לא יבוא , כי אין בכח האות והמופת להכחיש דבר המאומת לנו ע"י מופת חותך שכלי, או בהגלות ופרסום רב כמעמד הנבחר : מעתה אם יצוה לעבוד ע"א או כל דבר הסותר להקש השכל הישר, אף לפי שעה, אין לשמוע אליו , ואולם כאן ידבר בנביא שטוען לשעתו על א' מהמצות שאין סותרם מתנגד לציור השם ושלמיותיו, כי אינם שכליים רק שמעיים, ואפשר שישנם השם לפי הזמן והמקום , ולכן נצטרך להשגיח אם יבוא את אשר דבר בשם ה' אז נשמע אליו בעת ההיא באותה מצוה שמעיית, ואם לא יבוא אז בזדון דבר הנביא ולא תגור ממנו : ולא יבא וגו' , כן הבטיח השם שכל עת שירצה לחדש מצוה או לשנות בה דבר לפי שעה, יקיים את דברי שלוחו ע"י אות או מופת, וכן עשה ביהושע ואליהו שנעשו על ידיהם נפלאות ונסים , והיתה שליחתם מבוארת ומוחזקת : יט
trifft nicht ein. Das Kriterium des falschen Propheten war das Nicht-Eintreffen einer besonderen Ankündigung, die er zur Beglaubigung seiner Berufung gemacht hatte, wenn auch Wunder und Zeichen, die ein »Prophet« vollbrachte, noch kein zwingender Beweis für seine Glaubwürdigkeit sind (XIII, 2, 6). »Das letzte Kriterium des wahren Propheten ist der sittliche Charakter seiner Aussprüche« (Dummelow). Ebenso wie das Königtum dem nationalen und sozialen Leben Stabilität sicherte und das Priestertum das Gleiche für die Religion vollbrachte, so verhalf das Auftreten der Propheten zum geistigen Fortschritt und schützte vor geistiger Stagnation. Die Propheten sind die erleuchteten Künder des göttlichen Willens. »Das bloße Voraussagen kommender Dinge ist die niederste Stufe der Prophetie, und dies war auch in den Augen der großen Propheten Israels von untergeordneter Bedeutung. Ihnen lag daran, das Geheimnis der Heiligkeit zu ergründen und ihr Streben ging dahin, durch Ermahnung und moralische Überredung das Volk auf die Pfade zu führen, die den Menschen zu geistigem und seelischem Wohlergehen führen« (Schemtob ibn Schemtob). Indessen ist der Auftrag des Propheten nicht unbegrenzt. Auch ihn bindet das Torah-Gesetz, zu dem er nichts hinzufügen und das er um nichts mindern darf — es sei denn als zeitliche Maßnahme unter dem Zwang äußerster Dringlichkeit (horaath schaah). Er darf es auch nicht unternehmen, einzig im Vertrauen auf seine prophetische Begabung Leitsätze in Gesetzesmaterien aufzustellen. Dies steht niemals ihm, sondern nur dem Richter, dem Weisen, zu, der allein die Autorität verkörpert, um das Gesetz — in Übereinstimmung mit den gültigen Grundnormen der Bibelauslegung — auszulegen und anzuwenden. »Es besteht an sich kein Widerstreit zwischen Propheten und Priester, und es ist auch praktisch nicht dazu gekommen. Als Hüter der göttlichen Lehre dienen beide den gleichen Idealen. Niemals predigten die Propheten die Aufhebung des Gesetzes. Was sie auf das Stärkste betonten — und das kann auch der entschiedenste Anhänger der Form Wort für Wort billigen — war, daß nur das Herz, das mit Gott versöhnt ist, auch wirklich in dem wohlgeordneten Tempeldienst den ihm adäquaten Ausdruck finden und durch Ritual und Zeremoniendienst dem Ewigen näher gebracht werden kann. Und niemals behauptete der gute und herzensechte Priester — denn es gab falsche Priester ebenso wie falsche Propheten —, daß jemand sich durch Opfer vor dem himmlischen Gericht schützen könne, wenn seine Moral schimpflich war, und er schlechte Wege wandelte.« (I. Epstein.)