Die Torah - Die fünf Bücher Mose
סרה. דָּבָר הַמּוּסָר מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא נִבְרָא וְלֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר כֵּן, דישטו"רנורא בְּלַעַז:
והפדך מבית עבדים. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ עָלֶיךָ אֶלָּא שֶׁפְּדָאֲךָ — דַּיּוֹ (ספרי):
Abfall, eine Sache, die nicht in der Welt vorhanden ist, die noch 6 nie war und nie erschaffen ward und die ich ihm nicht befohlen habe zu sprechen, abwegig in anderen Sprachen. Und der dich aus dem Hause der Sklaven erlöst hat, selbst, wenn er dir sonst nichts erwiesen hätte, als daß Er dich erlöst hat, so wäre es genug (Sifre).
der euch herausgeführt . . . dich erlöset. Er hat zum Abfall von dem aufgefordert, der euer Retter und Erlöser ist, und der allein Anspruch hat auf Israels unbedingte Treue und ewige Dankbarkeit. Hoffmann lenkt die Aufmerksamkeit darauf, daß christliche Theologen oft v. 1—6 auf den Stifter ihrer Religion bezogen haben. In der Tat war das Aufkommen des Christentums ein Prüfstein für Israel, wie sein Wachstum und triumphierender Antritt der Weltherrschaft eine dauernde Erprobung der Treue Israels zu Gott und Seiner Torah waren und sind. Israel hat diese Feuerprobe bestanden. Es ließ sich nicht blenden durch die Macht der herrschenden Religion und ließ sich nicht entmutigen »Durch die Qualen, die jedes Zeitalter brachte, · Durch Israels Erbe: Schimpf und Schande, Durch des Ghettos Druck und durch schändende Tracht, Durch den gelben Fleck und durch Brandmarkung, Durch Scheiterhaufen, blutige Geißelung, Und die Verlockungen christlicher Bruderliebe.« (Browning.)
סרה, תואר בפלס ורמל בתו באה (בראשית כ"ט ו'), כמשפט התואר הבא במקום שם המקרה, והענין דבר מעוות וסר מדרך הישר ׃ ובדרש"י דיסטור"נור בלע"ז, והוא בל"א אבוועכדונג) ׃ המוציא אתכם וגו' והפדך, לא (כמ"ש הרמב"ן) שבשביל זה איכך רשאי לסור מה', כי כל זה הוא אות ומופת, והנה גם הוא בא ומופתו בידו, אלא שמחוייב אתה להדבק באל אמת מלד השכל וכמו שאמרנו, אבל אחרי שהתאמת מציאותו ושלמותו מלד השכל, הרי כל הנסים שנעשו לך במצרים ועל הים מידו הם באים, ועליך לשמור מצותיו ומשפטיו, לכן יומת הנביא ההוא, אם הוא מקרבך, ולפיכך אמר ובערת הרע מקרבך ׃ והעד שכן הוא הכוונה ממה שאמר בסמוך (י"א), להדיחך מעל ה' אלהיך המוציא וגו' ולהלן אין כאן לא אות ולא מופת, ולא נאמר שם המוציא וגו' להכחיש מופת שקר, כי אם לתת טעם למה שאמר וסקלתו באבנים, שהוא חייב סקילה, בעבור שבקש להדיחך מעל ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים, ונתן לך חקים ומשפטים ועליך לשמרם ׃
V. 6. יומת והנביא וגו׳ ,יומת וגו׳ ,להדיחך וגו׳: nach den הכמים (Sanhedrin 89b), ebenso wie der מסית ומדיח des folgenden Gesetzes (V. 11) בסקילה.
סור .כי דבר סרה bezeichnet sowohl das Abweichen von dem Pflichtgemäßen, als auch das Fortgehen aus der Reihe der Existenzen, wie ושבט מצרים יסור ,הבמות לא סרו (Secharja 10, 11), das Anderssein als gewöhnlich, Abweichen von dem Normalen, מה זה רוחך סרה (Kön. I. 21, 5). סרה, Substantiv, drückt daher sowohl den sittlichen Abfall, das Weichen von dem rechten Wege aus, תוסיפו סרה (Jes. 1, 5), als auch das Aufhören einer Tätigkeit, מכת בלתי סרה. (Als Objekt einer Aussage bezeichnet es etwas völlig von der Wirklichkeit Entferntes, allen Grundes Entbehrendes. So Kap. 16, 16 von dem כי יקום עד חמם באיש לענות בו סרה ,עד זומם, worin Makkot 5a das völlig Unberechtigte der Zeugenaussage, die Nichtanwesenheit der Zeugen an dem Orte des angeblichen Vorganges ausgedrückt ist, שתסרה גופה של עדות. Ja, die Form תסרה scheint auf die Wurzel סרא ,פרה faul sein, hinzuweisen, eine Bedeutung, die der Wurzel סור ebenfalls nicht ferne liegen würde. סר סבאם (Hosea 4, 18): ihr Trank ist abgestanden, faul geworden. Ganz speziell aber kommt ׳דבר סרה על ד oder ׳אל ד wie hier noch zweimal von dem Missbrauch der Prophetie zur Lügenaussage im Namen Gottes vor, ׳כי סרה דברת אל ד und ׳כי סרה דבר על ד (Jirmja 28, 16 u. 29, 32). Aus beiden Stellen ist evident, daß in diesem Ausdruck סרה, nicht eben Abfall von Gott bedeuten und ׳דבר סרה על ד zum Abfall von Gott auffordern heißen könne. Abgesehen davon, daß sprachlich die Konstruktion mit. על und אל nicht entsprechend wäre, so haben auch dort Chananja und Schemaja keineswegs zum Abfall von Gott aufgefordert. Sie haben vielmehr im Namen Gottes etwas verkündet, wozu ihnen von Gott der Auftrag nicht erteilt war, אני לא שלחתיו ,לא שלחך ד׳ lautet bei beiden der Vorwurf. Sie befanden sich Gott gegenüber ganz in der Stellung eines עד זומם, sie bezeugten etwas von Gott und waren doch gar nicht zur Bezeugung in dieser Sache berechtigt, weil an sie gar kein Gotteswort ergangen war.
להדיחך מן הדרך וגו׳: in dem Ausdruck מן הדרך wird Sanhedrin 90a die Andeutung gefunden, daß in Beziehung auf ע׳׳ז selbst אפילו מקצת הדרך auch schon die Aufforderung zur geringsten, bloß momentanen Übertretung todesschuldig mache.