Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ונתן אליך אות. בַּשָּׁמַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּגִדְעוֹן (שופטים ו') "וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת" וְאוֹמֵר "יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה" וְגוֹ':
או מופת. בָּאָרֶץ, אַעַ"פִּ כֵן לֹא תִשְׁמַע לוֹ, וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה נוֹתֵן לוֹ הַקָּבָּ"ה מֶמְשָׁלָה לַעֲשׂוֹת אוֹת? כי מנסה ה' אלהיכם אתכם (ספרי; עי' סנהדרין צ'):
Und 2 dir ein Zeichen angibt, am Himmel; wie es bei Gideon heißt (Richt. 6, 17), vollziehe vor mir ein Zeichen... (V. 39) möge Trockenheit auf der Wolle allein sein (Sifre). Oder ein Wunder, auf der Erde (andere Lesart: und dir ein Zeichen gibt, am Himmel, wie es heißt [Gen. 1, 14], sie seien zu Zeichen und zu Zeiten. Oder ein Wunder, auf der Erde, wie es heißt [Richt. 6, 37], wenn auf der Wolle allein Tau und auf der ganzen Erde Trockenheit sein wird). Dennoch aber höre nicht auf ihn; und wenn du sagen solltest, warum gibt ihm der Heilige, gelobt sei Er, die Macht, ein Zeichen zu vollbringen? Weil der Ewige, euer Gott, euch prüft (Sifre).
2.—6. EIN FALSCHER PROPHET
Prophet. Ein falscher Prophet.
der Träume hat. Gott setzt sich in der Schrift mit Seinen erwählten Dienern oft durch Träume in Verbindung (vgl. Num. XII, 6), und so konnte es leicht geschehen, daß jemand, der einen Traum gehabt hatte, sich als Träger einer göttlichen Botschaft betrachtete.
und gibt dir ein Zeichen. Wie Jesaja es Ahas angeboten hatte (Jes. VII, 11).
oder Merkmal. Besser: Vorzeichen. Nicht unbedingt ein Wunder, aber eine Prophezeiung von etwas Kommendem.
אות או מופת, כל ענין מושג המורה על מציאת דבר זולתו נקרא אות בלה"ק, או סימן בלשון רז"ל · ונראה שאות מלשון הגידו האותיות לאחור (ישעי' מ"א כ"ג), שעל הרוב הסימן ההוא מורה על דבר שיהיה טרם שיושג, אם שהוא נמשך ומסובב ממנו, או דומה אליו דמיון מה, וע"י כן נתעורר על ידי הסימן ההוא לזכור את המסומן, כדרך הזכרון להתעורר על ידי הדברים הדומים · כענין הקשת בענן, שאמר עליה, והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן וזכרתי את הברית וגו', שיהיה זכרון הברית נמשך ומסובב מראיית הקשת · וכן כאשר יאמר הנביא דבר שעתיד להיות, כגון שיהי' האל עמנו, יאמר לכן יתן ה' לכם אות, שיקרא שם בן אשת הנביא עמנואל, שהוא סימן לדבר שיהי' דומה לו · וכן מה אות כי אעלה בית ה' (ישעיה ל"ח כ"ב), שיקדם להודיע לו דבר המורה על עלייתו · ומופת הוא פעולה נשגבת מכח התולדות, המכרעת את הנפש להאמין בדבר הפועל ההוא, ולהודות שהוא שליח השם אשר לו הכח והממשלה לעשות במערכת התולדות כרצונו · מעתה אות ומופת נרדפים מצד, שהמופת גם הוא אות על שליחת השליח, סימן ועדות וראי' על כל אשר ידבר בשם ה', וכן האות כאשר יהיה ענין נפלא ונשגב מן הטבע יקרא מופת · והן נבדלות מצד כאשר אמרנו, שכל מופת אות ולא כל אות מופת · ואמרו בספרי אות הוא מופת ומופת הוא אות, אלא שדברה התורה בשני לשונות · הכוונה שבענין הזה אות ומופת הוראה אחת להם, שהוא ענין נפלא המורה על דבר ומכריע להאמין בו · מעתה יאמר ונתן לך אות או מופת, כגון שיאמר אני הנביא שולח אליכם מאת השם, שתעבדו עבודה זרה פלונית, וזה לכם האות שהוא שלחני, כי למחר יהיה כן וכן, או יעשה דבר פלא אחר, לבדר בו שהוא שלוח השם הנכבד ׃ ולוה שלא נשמע אל דברי הנביא, ולא נשמע באותותיו ומופתיו, כי הנה מושכל ראשון הוא, שהנותן אותאו מופת להכחיש מציאות השם יתעלה, או חכמתו, או חסדו וטובו עם בריותיו לב"ת, הוא סותר ומכחיש את דברי עצמו סתירה גמורה ומוחלטת ׃ כי הדבר ידוע שכל המכחיש שלמות אחת משלמות הבורא, הוא כופר בכולם ׃ והאומר ד"מ שאין צדק ויושר השם יתעלה לבלי תכלית, הוא מכחיש גם את יכלתו וידיעתו, וכן בכלם, אי אפשר שיודה באחת משלמות הבורא יתעלה ויכחיש הנשארים, וזהו יחוד שמו הגדול, שכל השלמיות כלם בלי גבול ובלי תכלית אחת הם בחקו, ומיוחדות בתכלית היחוד ׃ ואיך אם כן יברר ויביא ראיה שהוא שליח השם היכול על הכל, והוא בעצמו מכחיש במשלחו ? לכן הנביא האומר בשם ה' דבר ונותן אות או מופת, צריך שיסכים הדבר ההוא עם כל מה שידענו בכח השכל מעלם הבורא וממשיגיו, ואם לאו נביא שקר הוא, שהוא סותר את דברי עצמו ׃ מעתה אם יצא האות או המופת ההוא להדיח מעל ה' וללכת לעבוד אלהים אחרים, כגון שיאמר השם הנכבד שלחני שתעבדו לפעור כי היה שותף עמו במעשה בראשית, שזהו סותר לאמתתו יתעלה, או שתאמינו שהשם הוא בעל תכלית או גשם או מעות משפט, והכלל כל מה שיתנגד לאחת משלמיות המיוחדות בחקו בלי פרוד והבדלה, הנה הוא סותר דברי עצמו, ומעיד בעצמו ששקר דבר, ומה לך עוד לחקור אחריו, לדעת אם המופת ההוא אמת אם לא ? אחרי שהוא מזוייף מתוכו, ואין לך ראיה גדולה מזו ׃ לכן אמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ׃ והנה מצות כל הפרשה כמו שכתב הרמב"ן ז"ל במתנבא לעבוד ע"ז, אבל במתנבא בשם ה' לשנות בדברי תורה רבותינו דרשו שאם בא לעקור דבר אחד מן התורה, כגון שיתיר החזיר או אחת מן העריות לעולם כמשפט נביא שקר יעשה לו, אבל אם יתיר זה לקלת הימי' להוראת שעה, כגון אליהו בהר הכרמל, אנו חייבים לשמוע אליו ולעשות ככל אשר יצונו ׃
VV. 2-6. כי יקום וגו׳. Sanhedrin 90a differiert die Auffassung, ob in diesen Sätzen nur speziell von einem Verführungsversuch zur ע׳׳ז oder überhaupt auch zur Übertretung anderer Bestimmungen des Gesetzes die Rede ist. Die Halacha ist nicht ganz sicher (siehe Lechem Mische zu Rambam, Hilchot Jessode Hatora 9, 1). Der Wortlaut des V. 5 spräche entschieden für die letzte Ansicht. Offenbar wird in diesem Verse die Erfüllung aller מצות und der treueste und pünktlichste Gehorsam in allgemeinstem Umfange dem Verführungsversuche solcher falschen Propheten gegenüber sicher gestellt. Entschieden ist (daselbst), daß עוקר הגוף דע׳׳ו, der Versuch der gänzlichen Aufhebung des ע׳׳ז-Verbots oder auch nur der zeitweiligen קיום מקצת וביטול מקצת, sowie עוקר הגוף דשאר מצות, der Versuch einer gänzlichen Aufhebung irgend eines anderen Gesetzes, der Todesstrafe verfallen macht. Die Auffassung von ר׳ חסדא und אביי einerseits und ר׳ המנונא und רבא andererseits gehen nur darin auseinander, daß nach ersteren עוקר הגוף דשאר מצות nicht hier besprochen wäre, sondern unter die Kap. 18, 15-22 über die Prophetenautorität gegebenen Bestimmungen falle und dessen Versuch der dort gegebenen חנק-Todesstrafe unterliege, nach letzteren aber in den Bestimmungen unseres Kapitels mit enthalten wäre und demnach der halachagültigen Lehre der חכמים gemäss, ebenso wie עוקר הגוף דע׳׳ז mit סקילה verpönt ist.
Jedenfalls ist nicht nur der Abfall zur Abgötterei, sondern auch nur die Abrogierung eines einzigen Gebotes oder Verbotes auf dem Boden dieses göttlichen Gesetzes selbst gegen die Autorität eines Propheten sicher gestellt, mag dieser nun sich ad hoc durch אות ומופת als von Gott mit solchem Auftrag gesandt legitimieren oder, wie ר׳ עקיבא (daselbst) das Problem unseres Textes erläutert, חס ושלום שהקב׳׳ה מעמיד חמה לעוברי רצונו אלא כגון (Jirmija Kap. 38). bis dahin als ein wahrer Prophet ,חנניה בן עזור שתחלתו נביא אמת ולבסוף נביא שקר legitimiert und bewährt gewesen, und nun diese seine anerkannte Stellung im Dienste der Lüge missbrauchen wolle. Durch die unmittelbare Selbsterfahrung der göttlichen Gesetzesoffenbarung am Sinai steht die Sendung Mosche und das durch ihn überbrachte Gesetz in der Nation hoch hinaus über alle künftige Prophetie. Nur innerhalb des dem göttlichen Gesetze Gemäßen und für Aufrechthaltung desselben, hat das Wort eines künftigen, durch אות ומופת legitimierten Propheten Geltung. Gegen das göttliche Gesetz ist ein jedes Wort und selbst des hervorragendsten Mannes hinfällig und zeiht ihn selber der Lüge (siehe רמב׳׳ם הל׳ יסודי תורה – daselbst – und zu Kap. 18, 15 f.). Nur קיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצות, nur ein zeitliches, momentanes Zuwiderhandeln gegen eine Vorschrift des göttlichen Gesetzes im Interesse des Gesetzes, הוראת שעה, ist mit Ausnahme der ע׳׳ז-Gesetze, durch einen bereits als נביא אמת bewährten Propheten gesetzlich möglich, wie אליהו בהר הכרמל zur Überzeugung des Volkes von der Richtigkeit der Baalspropheten im Gegensatz zu dem (Kap. 12, 13) gegebenen שחוטי חוץ-Verbote ein Opfer auf dem Karmel darbrachte (Sanhedrin 89b u. 90a; – siehe zu Kap. 18, 15). – נביא או חולם חלום (vergl. Bamidbar 12, 6).