Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לא תעשון כן. לְהַקְטִיר לַשָּׁמַיִם בְּכָל מָקוֹם, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר. דָּ"אַ — ונתצתם את מזבחתם, ואבדתם את שמם, לא תעשון כן. אַזְהָרָה לַמּוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם וְלַנּוֹתֵץ אֶבֶן מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִן הָעֲזָרָה (מכות כ"ב). אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹתְצִין אֶת הַמִּזְבְּחוֹת? אֶלָּא שֶׁלֹּא תַעֲשׂוּ כְמַעֲשֵׂיהֶם וְיִגְרְמוּ עֲוֹנוֹתֵיכֶם לְמִקְדַּשׁ אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁיִּתְחָרֵב (ספרי):
Tut nicht so, überall dem Ewigen Opfer darzubringen; 4 sondern nur an dem Orte, den Er erwählen wird. Andere Erklärung: reißet ihre Altäre nieder und tilget ihre Namen aus; tut aber nicht so, ist das Verbot für den, der den göttlichen Namen auslöscht oder einen Stein vom Altar oder vom Vorhof ausreißt. R. Jischmael (R. Gamliel) sagt, kannst du annehmen, daß Jisrael die Altäre einreißen würde? Nur, tut nicht gleich den Werken jener; sonst würden eure Sünden verursachen, daß das Heiligtum eurer Väter zerstört würde (Sifre).
Tuet nicht also. Die Israeliten sollten nicht nach Kanaaniter-Art Gott auf »hohen Bergen und unter jedem grünen Baum« dienen, sondern in einem Zentralheiligtum, wie es der folgende v. bestimmt. Einige Rabbinen verknüpften jedoch diesen v. mit dem unmittelbar vorangegangenen und folgerten daraus das Verbot, den göttlichen Namen in irgend einer Weise in einer Schriftrolle oder einem Buch auszulöschen. Später bürgerte sich der Brauch ein, unbenutzbar gewordene hebräische Bücher zu begraben, um die Vernichtung von Texten, die den göttlichen Namen enthielten, zu verhüten. Davon kommt der Brauch der Genisah in ostjüdischen Gemeinden und die Beerdigung nicht mehr brauchbarer, zerfetzter und unvollständiger Torah-Rollen und religiöser Bücher (שֵמות) in russisch-polnischen Judengemeinden.
לא תעשון כן , הטעם שלא תזבחו על הגבעות והטריח רק אל המקום שישום שמו (הראב"ע והרשב"ם): לשכנו תדרשו , לכבודו (מקום משכן כבודו), תדרשו ובאת שמה לראות את פני האדון ה' אלהי ישראל, וממנו אמרו חכמים שכינה · (הרמב"ן) , וכן הוא בתרגום האשכנזי · וכן ת"א לבית שכינתיה : תדרשו, שתלכו שמה מארץ מרחק , ותשאלו אנה דרך בית ה' ? ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה בית אל · כלשון ציון ישאלו דרך הנה פניהם · (הרמב"ן) · וכן בל"א :
V. 4. לא תעשון כן וגו׳. — Wie ihr vom heidnischen Götterwesen die letzte Spur verwischen sollt, so dürft ihr auch nicht das Geringste von allem, was den Namen eures Gottes trägt, ausdrückt, oder ihm geweiht ist, verderben. So ist hier in erster Linie אזהרה למוחק את השם, das Verbot des Auslöschens eines Gottesnamens oder auch nur eines Buchstabens von einem solchen (Makkot 2a). Als solche שמות שאינם נמחקין gelten sieben als Eigennamen zu begreifende: שד׳ ,אלדי׳ ,אוה ,אל ,שם אדנות ,שם ההויה ׳צבאו und ebenso die damit verbundenen Suffixa wie ך ,כם, von אלדיך ,אלדיכם. Die Präfixa, wie ל von ׳ב ,לד von ׳בד usw. dürfen ausgelöscht werden. Attribute wie הגדול הגבור והנורא usw. unterliegen diesem Verbote nicht (Schebuot 35a). Ebenso ist auch nur die geringste bauliche Beschädigung an dem Tempelheiligtum oder dem Altare נותץ אבן אחד מן ההיכל זמן המזבח זמן העזרות, oder Vernichten von Opferholz, שורף עצי קדשים Übertretung dieses Verbots (ספרי z. St.), und ist, dem Zusammenhange gemäß, diese Zerstörung der Gott heiligen Stätten und Heiligtümer hier der nächste Gegenstand, den das Verbot im Auge hat.