Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אשר ה' אלהיך דרש אתה. וַהֲלֹא כָּל הָאֲרָצוֹת דוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ" (איוב ל"ח)? אֶלָּא כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ דוֹרֵשׁ אֶלָּא אוֹתָהּ, וְעַל יְדֵי אוֹתָהּ דְּרִישָׁה שֶׁדּוֹרְשָׁהּ, דּוֹרֵשׁ אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת עִמָּהּ:
תמיד עיני ה' אלהיך בה. לִרְאוֹת מַה הִיא צְרִיכָה, וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ גְּזֵרוֹת, עִתִּים לְטוֹבָה עִתִּים לְרָעָה כוּ', כִּדְאִיתָא בְּרֹ"הַ (דף י"ז):
מרשית השנה. מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִדּוֹן מַה יְּהֵא בְּסוֹפָהּ (שם ח'):
Auf das der Ewige, dein Gott, achtet; achtet Er denn nicht auf alle Länder, wie es heißt (Job. 38, 26), läßt regnen auf die Erde, nicht Menschen? Nur, wenn man so sagen darf, Er achtet nur auf jenes, und durch die Beachtung, die Er jenem schenkt, beachtet Er alle Länder mit ihm (Sifre). Beständig sind die Augen des Ewigen, deines Gottes, darauf gerichtet, um zu sehen, was es braucht, und neue Bestimmungen für es zu treffen, zuweilen zum Guten, zuweilen zur Strafe... wie in Rosch hasch. (17b) vorkommt. Vom Anfang des Jahres, am Anfang des Jahres wird bestimmt, was am Ende sein soll (Rosch hasch. 8a).
sorgt. Der Unterschied zwischen den unveränderlichen klimatischen Vorbedingungen Ägyptens und denen Kanaans kann verglichen werden mit einem Sohn, der eine feste jährliche Unterstützung, und einem anderen Sohn, der im Vaterhaus Tag für Tag seinen Lebensunterhalt erhält. Beide sind gleichermaßen zur Dankbarkeit verpflichtet, aber tatsächlich würde man den letztgenannten als den Schuldigeren von beiden ansehen, wenn er undankbar wäre (Harper).
ארץ אשר ה' אלהיך דרש , ארץ מצרים אין השגחת השם נכרת וגלוי' בה תמיד , לפי שהנילוס עולה ומשקה את הארץ , והאכרי' ועובדי האדמה מוליכים את מימיו בצנורות ע"י כלי השקיה לכל שדה ושדה , ואינם א"כ נושאים עיניהם למרום ומיחלים למטר · אבל ארץ ישראל היא ארץ הרים ובקעות , ולמטר השמים תשתה מים , ויצטרכו למטר כל ימי השנה , פעם בהר ופעם בשפלה : והשם דורש אותה ומשגיח על צרכיה מראשית השנה עד אחריתה , ולולי שיפקוד אותה בגשמי רצון לא תזרע ולא תצמיח , ויפרש כל זה בפרשת והיה אם שמוע , כי בארץ ישראל ההצלחה המדינית והאושר בעה"ז תלוים במעשי יושביה :
V. 12. ואת שעיר החטאת דרש וגו׳ :דרש .ארץ וגו׳ (Wajikra 10, 16), ואין דרש ואין מבקש (Ezech. 34, 6) sich nach etwas umsehen, sich um etwas bekümmern. ולך יקרא דרושה (Jes. 62, 12) im Gegensatz von נעזבה. Das Gedeihen dieses Landes ist nicht den bloßen Konsequenzen einer einmal gegebenen Naturordnung überlassen, ist vielmehr Gegenstand der dich für seine sittlichen Menschheitszwecke bestimmenden, überwachenden und erziehenden Waltung Gottes. תמיד עיני ד׳ אלקיך בה, und ununterbrochen sind die Augen dieser dich überwachenden und erziehenden Gotteswaltung auf das Land gerichtet, die Entwicklung seines Bodenlebens, deinem Erziehungsbedürfnis entsprechend, hemmend oder fördernd, zu gestalten (siehe Rosch Haschana 17b). מרשית השנה עד אחרית השנה, bedeutsam ist der Jahresanfang mit mangelndem א, dem Begriffe: Armut, רש, anklingend geschrieben. Der Anfang eines jeden Bodenjahres dieses Landes tritt ganz "voraussetzungslos", ganz "arm", ohne Erbschaft aus dem vergangenen Jahre ein. Keine, weder hemmende noch fördernde physische Wirkungen gehen aus dem vorhergehenden in das neue mit hinüber. Der Jahrescharakter jedes beginnenden Jahres ist lediglich durch dein sittliches Verhalten bedingt, und – bemerkt ein Wort der Weisen – je lebhafter wir uns dieses durchaus entscheidenden Momentes unseres sittlichen Verhaltens an unseren Jahresanfängen bewusst sind, um so hoffnungsreicher tritt das Jahr für uns ein: כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה שנא׳ מראשית השנה ספרי .מרשית כתיב z. St. hat das bedeutsame Wort: ארץ אשר ד׳ אלקיך דורש רבי אומר וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר להמטיר על ארץ לא איש וגו׳ ומה תלמוד לומר ארץ אשר ד׳ אלקיך דרש אתה, כביכול אין דרש אלא אותה ובשכר דרישה שהוא דורשה דורש כל הארצות עמה d. h. wenn hier Palästina, der Boden des göttlichen Gesetzes, als Gegenstand der Fürsorge Gottes bezeichnet ist, so sind damit keineswegs die übrigen Länder von Gottes Fürsorge ausgeschlossen, so lehrt doch das Gotteswort an anderen Stellen das Gegenteil. Allein in der Fürsorge für dieses Land konzentriert sich die Gottesfürsorge für die Menschenerde. Insofern das jüdische Land das historische Denkmal der göttlichen Gesetzoffenbarung und damit die sittliche Heileszukunft der Menschheit in seinem Schoße trägt, die einst durch das von Zion ausgehende Sittengesetz an die Menschheit sich als das Reich Gottes auf Erden realisiert, so kann man sagen, daß Zions Blüte die Blüte der Gesamtmenschheit bedingt. Jeder Regentropfen auf Erden fällt um Zions willen, fällt um der sittlichen Gesamtzukunft willen, die durch Zion garantiert ist, wie wenig auch etwa eine Gegenwart noch des Regentropfens würdig erscheinen möge.