Die Torah - Die fünf Bücher Mose
את ה' אלהיך תירא. וְתַעֲבֹד לוֹ וְתִדְבַּק בּוֹ, וּלְאַחַר שֶׁיִּהְיוּ בְךָ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, אָז בִּשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ:
Den Ewigen, deinen Gott, fürchte und diene Ihm 20 und schließe dich Ihm an; und wenn du alle diese Eigenschaften besitzest, dann darfst du bei Seinem Namen schwören.
20.—22. Einem Gott von solcher Erhabenheit und Gerechtigkeit kommt die Ehrfurcht, die dienende Anbetung und die Lobpreisung Israels zu.
Dem Ewigen ... hange an. Gottesfurcht ist kein Schreckgefühl, das den Menschen abstößt und zurückschreckt, sondern jene dankbare Ehrfurcht, die die Menschen dazu führt, Gott anzuhangen und an Ihm festzuhalten. Für diese Empfindung prägten die jüdischen Philosophen einen besonderen Ausdruck: יראה של אהבה, »liebende Furcht« (Hermann Cohen).
bei seinem Namen schwöre. S. VI, 13.
אתו תעבד , כתב הרמב"ם ז"ל , המצוה הזאת היא מצוה כוללת כל התורה , כי עבודת הא' תכלול כל המצות , ואולם יש לה כמו כן פרט , והוא שיכוונו האל להתפלל אליו , כמו שאמרו במשנתו של ר' אליעזר בנו של ר"י הגלילי , מנין לעקר תפלה מן התורה מהכא את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד . ונכפלה זאת המצוה כמה פעמים : ובו תדבק , פעל דבק הונח בראשונה על ענין מקומי , והוא נגיעת דבר בדבר וחבורו עמו , עד שלא יפרד ממנו כי אם בכח . כאשר ידבק האזור אל מתני איש ( ירמי' י"ג י"א ) , דבק לשון יונק אל חכו (איכה ד' ד') , והועתק אל הרדיפה בתמידות בלי רפיון אחרי הנרדף עד אשר ישג , וידביקו אחריו (שופטים כ' מ"ה) , והושאל אל ענין רוחני בלתי מיוחס אל המקום , פן תדבקני הרעה ( בראשית י"ט י"ט ) , דבקה נפשי אחריך (תהלי' ס"ג ט') , רק בחטאת ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל דבק ( מלכים ב' ג' ג' ) , בהיות הענין מצוייר בנפש וחרות על לוחותיה , עד שלא ירף ממנה ולא יעזבנה , וזהו ענין ודבק באשתו (בראשית ב' כ"ד) , שתהיה נפשו קשורה ונאחזת באהבתה . ובימים אל השם יתעלה נאמר ובו תדבק , שתהיה גדולתו ורוממותו תמיד על פניך , ולא תסור מלהתבונן בדרכיו : ואנקלוס תרגם ולדחלי' תתקרב, כדרכו להרחקת הגשמות , ואולם כבר הועתק הענין והושאל בלה"ק על דבר שאינו נופל תחת ענין מקומי , כאשר הראיתיך . ורז"ל אמרו וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה ? אלא הדבק בתלמידי חכמים ותלמידיהם כאלו הוא דבק בשכינה . כי הדבק בת"ח ישמע מהם תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו , וע"י זה ידבק הענין בלבבו ולא יסור משם כל הימים : ובשמו תשבע , פעל השבועה לא נמצא בקל כי אם בנפעל , כי אין הנשבע פועל באמת , כי אם מקבל עליו חובת הלב לעשות ככל היוצא מפיו , והמשביע אותו הוא מכריחו ומחייבו לכך, והוא א"כ הפועל האמתי . והדבר אשר על ידו יצא רצון הנשבע במסורת החיוב והכרח לקיים את השבועה , יצא עם בי"ת השמוש , נשבעתי בה', השעור אני מקבל על נפשי חובת השבועה על ידי השם , וזהו ענין ובשמו תשבע , שתהיו מושבעים על ידו , ובכל עת שתשבעו בשם אלהים אמת יהיה רצונכם חשוב ונאסר לקיים את השבועה (בייא זיינעם נאמען זאללט איהר איידליך פֿרבונדן ווערדן) . זהו עומק פשוטו של מקרא לדעת הרמב"ן ז"ל , שאין השבועה בשמו גם לעת הצורך מצות עשה כלל, כי אם רשות גמור . ולדעת הרמב"ם ז"ל הוא מצות עשה בכל עת שנצטרך להחזיק ולקיים דבר או נכחישו :
V. 20. את ד׳ אלקיך וגו׳. Die Akzentuierung fasst entschieden את ד׳ א׳ תירא אתו תעבד zu einem Gedanken zusammen. Dieser Vers ist Schlusssatz der mit V. 17 eingeleiteten יראה-Gedanken. Deinen Gott, wie Er dir eben in seiner nur das Menschliche im Menschen achtenden Waltungsgröße geschildert worden, halte dir immer gegenwärtig, so daß dies Bewusstsein, daß du Ihm nur mit deiner sittlichen Persönlichkeit ein Genüge leisten kannst, dich ganz in seinen Dienst aufgehen lasse. ובו תדבק, dieses Aufwenden aller deiner Kräfte in Erfüllung Seines Willens, werde das Bindemittel zwischen dir und dem אל גדול גבור ונורא, "dienend wirst du ihm nahe;" und ובשמו תשבע; indem dein ganzes Leben Zeuge dafür ist, daß dir Sein Name das absolut Höchste gilt, sei "dein dich Unterstellen unter Seinen Namen" die höchste Wardeiung deines Wortes (siehe zu Kap. 6, 13).