Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויקח שם ויפת. אֵין כְּתִיב וַיִּקְחוּ, אֶלָּא וַיִּקַּח – לִמֵּד עַל שֵׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ בַּמִּצְוָה יוֹתֵר מִיֶּפֶת, לְכָךְ זָכוּ בָנָיו לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית, וְיֶפֶת זָכָה לִקְבוּרָה לְבָנָיו, שֶׁנֶאֱמַר אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר (יחזקאל ל"ט), וְחָם שֶׁבִּזָּה אֶת אָבִיו נֶאֱמַר בְּזַרְעוֹ כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת וְגוֹ' (ישעיהו כ'):
ופניהם אחורנית. לָמָּה נֶאֱמַר פַּעַם שְׁנִיָּה? מְלַמֵּד שֶׁכְּשֶׁקָּרְבוּ אֶצְלוֹ וְהֻצְרְכוּ לַהֲפֹךְ עַצְמָם לְכַסּוֹתוֹ הָפְכוּ פְנֵיהֶם אֲחוֹרַנִּית:
Da nahm Schem und Jephet, es steht nicht, וַיִּקְחוּ da nahmen, sondern, וַיִּקַּח da nahm, das lehrt, dass Schem mit mehr Eifer die Pflicht erfüllte als Jephet; darum ward seinen Nachkommen das Gewand mit den Zizit zuteil (Tanchuma), und Jephet erwarb für seine Nachkommen ein Grab, so heißt es (Jech. 39, 11), »ich werde Gog dort eine Stätte zum Grabe geben«. Weil aber Cham seinen Vater verächtlich behandelte, heißt es bei seinen Nachkommen (Jes. 20, 4), »so wird der König von Aschur die Gefangenen von Mizraim und die Verbannten von Kusch wegführen, Knaben und Greise, nackt und barfuss und mit entblösster Scham… «
Und ihr Angesicht war abgewandt, warum steht es zum zweiten Male? Das lehrt, dass, als sie zu ihm herangekommen waren und sie sich umdrehen mussten, um ihn zu bedecken, sie ihr Gesicht rückwärts wandten. (Bereschit Rabbah 36:6).
ויקח שם ויפת , עיין בהקדמה מה שכתבתי מענין ב' שמות הנשואים על פעל אחד , שלפעמים יבא הפעל בלשון יחיד ואז יהי' כטעם מושך עצמו ואחר עמו , ולפעמים יבא בלשון רבים , והנגינה תפריד ביניהם . על שכם שניהם , כל אחד שם קצת השמלה על שכמו , ופירושו על שכם של שניהם , ור"ל על שכם של כ"א משניהם , ואין לפרש כי מלת שניהם חוזרת על וישימו , ור"ל וישימו שניהם על שכמם , ומלת שכם מופרדת ( כי מצאנוה גם בנפרדת במשקל זה כמו שְׁכֶם אחד על אחיך ( בראשית מ"ח כ"ב ) , לעבדו שכם אחד (צפני' ג' ט'), וכאשר הביאו הרד"ק במכלול (ד' קטן דף קל"ט ע"ב), במשקל פֹּעַל, דא"כ ראוי להיות על השכם או על שכמם, גם כי ראוי להיות שכם בטעם מפסיק, ולכן הנכון כמו שפירשתי תחלה, וכן מתורגם בל"א · אחרנית, הפך הלוך האדם כי כל תנועתו לפנים :
Schem nahm׳s zuerst, Japhet schloss sich ihm an, Cham kam nicht einmal zur Besinnung, als er sah, was die Brüder taten. In diesen drei Abstufungen charakterisieren sich die Brüder. — שכם, Schulter, auch rad. von השכם: sich vom Schlaf erheben, aufstehen. Wenn ein liegender Mensch sich zum Aufstehen entschließt, hebt er von selbst zuerst die Schulter.
אחרנית. Eigentümlich heißt אחר sowohl ein Anderer, als auch אחר: hinten und אחרית: das Ende. Vielleicht ist אחר ebenso wie אכל usw. von חר mit vorgesetztem א׳ gebildet. ארר ,ערר ,חרר sprechen alle die Verneinung einer vorhandenen Kraft usw. aus: חרר, Säfte ausdorren, ערר, vereinsamen, ארר: vollste Negierung der Möglichkeit, sich weiter zu entwickeln. Auch חרה: glühen und חרה ל־ einem Andern gegenüberstehen, Verdruss machen, eigentlich: die betreffende Sache stellt das dar, was der Andere nicht haben will, verwirklicht das ihm zuwider Seiende. Liegt so in חר die Verneinung, so ist אחר: das, was eben durch diese Verneinung charakterisiert wird. אחר: jeder Gegenstand, der das ist, was der andere nicht ist. Es ist immer ein, wenn auch relativer, Gegensatz, selbst wenn der andere demselben Begriff angehört, nur ein anderes Exemplar derselben Gattung ist. Daher auch räumlicher und zeitlicher Gegensatz: אָחר, räumlich, die dem פנים entgegengesetzte Seite. אחר, zeitlich, derjenige Moment, der dann eintritt, wenn ein anderer zu Ende ist. Während פנים, räumlich, die Vorderseite und אחר die Rückseite ist, heißt (der Vermutung entgegengesetzt) לפנים die Vergangenheit; denn אחרית, die Zukunft, ist dasjenige, was אחר הפנים was eintritt, wenn das Vorhergehende gewesen ist. אחרית Ende, Ziel, Gegensatz von ראשית, ist dasjenige, was im ראשית noch nicht vorhanden war, das immer erst zuletzt kommt, während קץ ,קצה nur einfach Grenze und daher ebenso Anfang als Ende bedeutet. אחרית ist sehr oft der gerade Gegensatz von Anfang: והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאור (Job 8, 7). Daher: אחרית לאיש שלום (Psalm 37, 37). Dem איש שלום ist anfangs viel versagt, aber er findet ein אחרית, er hat eine Zukunft; der רשע hingegen hat nur ein קץ.