Die Torah - Die fünf Bücher Mose
טרף בפיה. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזָּכָר הָיָה, לְכֵן קוֹרְאוֹ פְעָמִים לְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן נְקֵבָה, לְפִי שֶׁכָּל יוֹנָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּמוֹ כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת (שיר ה'), כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת (יחז' ז') וּכְמוֹ כְּיוֹנָה פוֹתָה (הושע ז'):
טרף. חָטַף. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (עיר' י"ח) לְשׁוֹן מָזוֹן; וְדָרְשׁוּ בְּפִיהָ לְשׁוֹן מַאֲמָר, אָמְרָה יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִין כְּזַיִת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה וְלֹא מְתוּקִין כִּדְבַשׁ בִּידֵי בָשָׂר וָדָם:
Hatte sie mit ihrem Munde abgerissen, ich meine, es war das Männchen, darum bezeichnet er sie zuweilen mit der männlichen und zuweilen mit der weiblichen Form; denn Taube יוֹנָה ist im Vers stets die weibliche Form, wie (Schir 5, 12), »gleich Tauben an Quellen, in Milch badend«; (Jech. 7, 16) »gleich Tauben der Täler, alle girrend«; (Hosch. 7,11) »wie eine törichte Taube«.
Abgerissen, טרף gepflückt, der aggadische Midrasch sagt, טָרָף es ist der Ausdruck für Speise und sie erklären in Erubin (18b), mit ihrem Munde bedeutet soviel wie Ausspruch, sie sagte nämlich, mögen meine Speisen bitter wie die Olive sein, aber aus der Hand des Heiligen, gelobt sei Er, und nicht süß wie Honig aus der Hand von Fleisch und Blut.
עלה זת טרף בפיה , רש״י פי׳ כי טרף הוא פעל , ושב אל היונה שטרפה בפיה עלה זית (ואף שהוא כולל קמץ בלא אס״פ , הנה מצאנו כן כמה פעלים עברים , כמו כי הוא טָרָף וירפאנו (הושע ו׳ א׳) , ה׳ מָלָךְ גאות לבש (תהלים צ״ג א׳) , ועוד רבים , הביאם הרד״ק במכלול (ד׳ קטן דף ה׳ ע״ב) , וגם שכל הכינויים שבפרשה שאצל היונה הם לשון נקבה , כתב רש״י שנראה שהי׳ זכר , לכן שייך בו ב׳ מיני הכינויים , לפי שמין היונה הוא לשון נקבה בכל המקרא , וגם הראב״ע נראה לו הפי׳ הזה נכון יותר מכל הפירושים שהביא , אך לדעתו טרף שב על פיה (והבי״ת נוסף כמו ב׳ של ברוחו שמים שפרה (איוב כ״ו י״ג) , לדעת קצת מפרשי׳ שביאורו כמו ורוחו שמים שפרה , כי שפרה הוא ל״נ שב אל הרוח שהוא ג״כ לפעמים לשון נקבה) , ור״ל שפיה טרף עלה זית , כי פה הוא ל״ז כמו וכל הפה אשר לא נשק לו (מלכי׳ א׳ י״ט י״ח) , והרד״ק בשרשים שרש טרף פי׳ שהוא שם תואר בעבור שהו׳ קמוץ , והוא תואר לעלה , כלומר עלה זית הי׳ טרוף בפי היונה , וכן דעת אנקלוס שתרגם תביר , והוא ענין הלקיחה בחטיפה והשבאה בכריתה · ולכן אמר לשון טרף כי הכיר בו נח כי טרפתו ושברתו מהזית ולא שמצאתו על פני המים · וכן פירש גם הראב״ע בסוף דבריו , וכתב שיש תאר דומה לפועל ויש תאר דומה לפעול , וכן פי׳ הרמב״ן , וכן מתורגם בל״א · ואין מסדר הנחת הטעמי׳ סתיר׳ לזה הפירוש , כי כאשר ראה נח עלה זית התפלא ושמח בו , לפיכך הוא מוכרח בטעם , אח״כ הכיר בו שהוא טרוף , ושהוא בפי היונה (זיהע , דא וואר איין עהלבלאט ! אב גפליקט , אין איהרס מונדי) , כענין ותפתח ותראהו את הילד והנה הוא נער בכה (שמות ב׳ ו׳) , עיין ביאורנו שם · וכתב הרמב״ן ז״ל מפשטו של פסוק זה יראה שלא נעקרו האילנות ולא נמחו במבול כי לא הי׳ שם נחל שוטף בעבור כי נתמלא כל העולם מים , ואולם לדעת רז״ל נשארו האילנות בארץ ישראל , לפי שלא ירדו שם מי המבול כי אם נתגלגלו משאר הארצות ונכנסו לתוכה , וע״י זה נשברו ונעקרו האילנות בכל העולם ונשארו בארץ ישראל , ומשם הביאה היונה את העלה מהר המשחה (ב״ר) :
Zur Abendzeit: sie war also schon den ganzen Tag ausgeblieben, es war somit schon eine bedeutende Veränderung eingetreten. — טרף ist nicht Zeitwort, sondern Substantiv, wie טָרָף: selbstgenommene Nahrung, und ist hier mit höchster Bedeutsamkeit gewählt. Was das Tier in freiem Zustande sich selbständig zur Nahrung nimmt, ist: טרף. So: טרף נתן ליראיו, was andere als "Raub" gewinnen, ist den יראים ein von Gott Gegebenes. Ein ganzes Jahr war die Taube gefüttert worden, hatte טרף, selbstgenommenes Futter, nicht genossen. Daß sie den ganzen Tag ausgeblieben, war schon ein Zeichen, daß קלו המים, sie fand schon מנוח für ihre Füße. Allein sie hätte auch schon durch Hunger zurückgetrieben werden können. Da kommt sie und hat ein Olivenblatt als Nahrung im Munde — eine Nahrung, durch die sie sonst sich nicht nährt! Das bittere Olivenblatt im Munde der Taube spricht daher nach dem Verständnis unserer Weisen das große Wort aus: Besser bittere, ungewohnte und sonst nicht zusagende Kost selbständig und frei, als süße und abhängig. So ist für uns das Olivenblatt nicht ein Bild des Friedens, sondern des Wertes der Selbständigkeit und Freiheit, und der Genügsamkeit in der Freiheit. —