Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויתהלך חנוך. צַדִּיק הָיָה וְקַל בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב לְהַרְשִׁיעַ, לְפִיכָךְ מִהֵר הַקָּבָּ"ה וְסִלְּקוֹ וֶהֱמִיתוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ, וְזֶהוּ שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּמִיתָתוֹ לִכְתֹּב וְאֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם – לְמַלְּאוֹת שְׁנוֹתָיו (בראשית רבה):
כי לקח אותו. לִפְנֵי זְמַנּוֹ, כְּמוֹ הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ (יחזקאל כ"ד):
Chanoch wandelte, er war ein Gerechter, aber leicht in seinem Sinn (andere Lesart: er hatte beschlossen), umzukehren und zu freveln, darum beschleunigte der Heilige, gelobt sei Er, und nahm ihn fort und ließ ihn vor der Zeit sterben; darum ändert der Vers bei seinem Tode den Ausdruck und schreibt, er war nicht mehr וְאֵינֶנּוּ, in der Welt nämlich, um seine Jahre auszufüllen (Bereschit Rabbah).
Denn Gott hatte ihn genommen, vor seiner Zeit, wie (Jech. 24, 16), »siehe, ich nehme von dir die Lust deiner Augen«.
כי לקח אתו אלהי', ענין גויעת הצדיק. מטעם ואחר כבוד תקחני תקחני (תהלי' ע"ג כ"ד) .