Die Torah - Die fünf Bücher Mose
הוא ואחיו וכל העלים אתו. בַּחֲזָרָתָן הִקְדִּים אֶחָיו לַמִּצְרִים הָעוֹלִים אִתּוֹ, וּבַהֲלִיכָתָן הִקְדִּים מִצְרַיִם לְאֶחָיו, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ כָּל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו, אֶלָּא לְפִי שֶׁרָאוּ כָבוֹד שֶׁעָשׂוּ מַלְכֵי כְנַעַן שֶׁתָּלוּ כִתְרֵיהֶם בַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב נָהֲגוּ בָהֶם כָּבוֹד:
Er und seine Brüder und alle, die mit ihm hinaufgezogen waren, bei ihrer Rückkehr nennt er seine Brüder vor den Ägyptern, die mit ihm hinaufgezogen, aber beim Hingehen nennt er die Ägypter vor den Brüdern; so heißt es (V. 7), »es zogen mit ihm hinauf alle Knechte Pharaos …« und dann, »das ganze Haus Josefs und seine Brüder«; nur, weil sie die Ehre gesehen hatten, welche die Könige von Kanaan ihnen erwiesen hatten, dass sie ihre Kronen an den Sarg Jaakobs hingen, erwiesen auch sie ihnen Ehre (Sota 13a).
וישב וגו', שעור הכתוב, ואחרי קבור יוסף את אביו, שב מצרימה, הוא ואחיו וכל העולים אתו לקבר את אביו, וכן מתורגם בל"א: (טו) ויראו אחי יוסף וגו', כשראו אחי יוסף שמת אביהם אמרו לו ישטמנו וגו': לו ישטמנו, לשון שמא, שמא יטור לנו איבה, ומלת לו בוי"ו שורק מתחלק לעניינים הרבה, יש משמש בלשון בקשה והלואי, כמו לו ישמעאל יחיה לפניך (לעיל י"ז י"ח), לו יהי כדברך (שם ל' ל"ד), ויש משמש בלשון אם כמו לו החיתם אותם (שופטים ח' י"ט), לוא הקשבת למצותי (ישעי' מ"ח י"ח), ויש משמש בלשון שמא כמו לו ישטמנו יוסף, ואין לו דומה במקרא· גמלנו, זה לשון המתרגם האשכנזי, כל גמול ענינו התחלת הטובה או הרעה, וגדרו הנהגת בעל הבחירה עם רעהו לעזור אותו אל ההצלחה האמתית או למנעה ממנו, וכאשר ישיב לו רעהו הטובה או הרעה ההיא יאמר עליו שהוא משיב גמול או משלם גמול או עושה לו כגמולו אשר גמל עליו, ולא תמצא במקרא ענין הגמול על תשלום הטובה או הרעה מבלי שיחובר אליו בפירוש פעל ההשבה או התשלום, בל"א התחלת הטובה (גוטס ערצייגן או אן טוהן), ותשלום הטובה (גוטס פרגעלטן) עכ"ל, ותבין מזה כוונת תרגומו: (טז) ויצוו אל יוסף כמו ויצום אל בני ישראל (שמות ו' י"ג), צוה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף זה ויצוו את שלוחם להיות שליח אל יוסף לומר לו כן· לאמר, יש בפסוק הזה ג' פעמים לאמר, ואח"ז מתחיל עוד כה תאמרו, ויובן לפי כוונתנו שהמלה הזאת תורה על לשון האומר ממש, ולכן בכל מקום אחר לשון אמירה מסב הדבור אליו כאילו בעצמו ידבר, ולא כאיש אחר המודיע רק כוונת האומר ולא לשונו ממש, ועפ"ז אין שום יתור פה בפסוק, כי הראשון יורה על לשון השליח ששלחו אל יוסף שהתחיל במלת אביך, וירמה ששלחו איש או אנשים אחרים ולא אחד מאחיהם לכן אמר אביך ולא אבינו, ורש"י פי' ששלחו את בני בלהה, ויב"ע בתרגומו אמר כי את בלהה שלחו, ולשון אביך ולא אבינו מורה יותר כדבריו, והשני יורה על לשון יעקב במותו שהתחיל במלת כה תאמרו, וכה תאמרו יורה על לשון המצווים מאת יעקב שיתחילו ממלת אנא, ושעור הכתוב כן הוא ויצוו (אל שלוחם שילך) אל יוסף ויאמר, אביך צוה לפני מותו ויאמר, כה תאמרו וגו', והכתוב השתמש במקור עם למ"ד, שהוא מלת לאמר, כדרך הלשון בכל מקום בבוא פעל אחרי פעל, כאשר לא תושלם הפעולה המכוונת אליה באחד מהם, שיבא השני בלי הוראת הזמן והגוף והמין, כי אם במקור עם אחת מאותיות בכל"ם השייכות לו, כמו לא יוכל הנער לעזב (לעיל מ"ד כ"ב), לא תספון לראות (שם כ"ג), ויכלא העם מהביא (שמות ל"ו ו') (עיין הקדמת הספר), אף כאן ויצוו לאמר, אביך צוה וגו' לאמר, ובפסוק הבא שהם התחלת הדבור של המצווים, ואין שם התנאי שזכרנו שהוא פעל אחרי פעל, לא הי' ראוי להשתמש במקור, לכן פתח כה תאמרו: