Die Torah - Die fünf Bücher Mose
גרן האטד. מֻקָּף אֲטָדִין הָיָה, וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סוטה י"ג), עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע, שֶׁבָּאוּ כָּל מַלְכֵי כְנַעַן וּנְשְׂיאֵי יִשְׁמָעֵאל לַמִּלְחָמָה, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כִתְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף תָּלוּי בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב עָמְדוּ כֻלָּן וְתָלוּ בוֹ כִתְרֵיהֶם וְהִקִּיפוּהוּ כְּתָרִים כְּגֹרֶן הַמֻּקָּף סְיָג שֶׁל קוֹצִים:
Dornentenne גרן האטד, sie war von Dornen umgeben; unsere Lehrer erklären (Sota 13a), sie wurde nach einer Begebenheit so genannt; es kamen nämlich alle Könige von Kanaan und die Fürsten von Jischmael herbei, um Krieg zu führen; als sie aber die Krone Josefs am Sarge Jaakobs hängen sahen, erhoben sie sich alle, hingen auch ihre Kronen daran und umgaben ihn mit Kronen wie eine Tenne, die mit einer Dornenhecke אֲטָדִין umgeben ist.
גרן האטד, מוקף אטדין היה, והו' מין ממיני הקוצים וקוץ ודרדר (שם ג' י"ח), ת"א וכובין ואטדין, ובב"ר ודרדר זו קנדס שהוא עשוי דרין דרין, ופי' הערוך קנדס בלעז קרדו"ן, ונקרא כן גם בלשון יווני ורומי ונזרעים בגנות וראשם עשוי דרים והם למאכל, ובל"א נקרא (דיסטל)· מספד גדול וכבד מאד, פה ת"א וכבד, ותקיף, לפי ענינו, וכן מתורג' בל"א (העפטיג)· ויעש לאביו אבל שבעת ימים, לשון הרמב"ע אחר שקברוהו כאשר אמרו קדמונינו ז"ל עכ"ל· והוסיף לפרש בעל אהל יוסף אחר ז' ימים שקברוהו, כאשר אמרו קדמונינו ז"ל במסכת מועד קטן שאין האבילות חל עד שיסתום הגולל עכ"ל אהל יוסף· ולא ידעתי מי הכריחו להוסיף עוד על דברי חז"ל ולומר אחר ז' ימים שקברוהו, ולדבריהם חל האבילות תיכף אחר הקבורה, והנה בלי ספק יפרש הרמב"ע כי הי' זה אחר שחזר מחברון, ובחזרתו כשבא אל המקום הזה עשה לו ההספד הזה והאבל שבעת ימים, והוא נגד משמעות הכתוב שאמר אח"ז ויעשו בניו לו כן כאשר צום וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו וגו' ואח"ז וישב יוסף מצרימה וגו', ומה שרוצה להעזר מדברי קדמונינו, הנה מפורש להפך בדברי חז"ל בסוטה (דף י"ג ע"א), שפירשו גרן האטד על שם המאורע שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה, וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב עמדו כלן ותלו בו כתריהם והקיפוהו כתרים כגרן המוקף סייג של קוצים ע"כ· הרי מפורש שהי' כנשאם הארון ולא בחזרה, אם לא שיפרש שההספד שבתחלת הפסוק הי' בבואם לארץ, והאבל שבסוף הפסוק הי' בחזרה, ויפסוק לפסוקא בשכינא חריפא, ועוד שהרי אמר וירא יושב הארץ הכנעני את האבל, ולא אמר את ההספד, והנכון שהי' בנ"י את הארון קודם הקבורה כמו שהי' הל' של בכי במצרים קודם הקבורה שלא כמנהגנו היום, שהם אמר שבעת ימי האבלות, כי מנוע הי' ולא יסרח:
ספד. מספד dürfte verwandt sein mit :זבד ein zugemessenes Teil, צבט bei Ruth: ebenfalls zumessen, zuteilen, ebenso שות ,שבט ,שפת ,שפט ,שפד, Grundbedeutung: jemandem etwas ihm Gebührendes zuteilen, oder etwas in die gebührende Stelle setzen. Demgemäß ספר: jemandem nun, nachdem er von uns geschieden, diejenige Stellung in unserer Erinnerung geben, die ihm gebührt. Vor dem הספר kann niemand von einem Menschen sagen, welche Stellung er in der Erinnerung werde einzunehmen haben, er kann sich noch in allerletzter Zeit zum Guten oder Bösen ändern; nur im הספר kann er die bleibende Einreihung in das Register der Menschen bekommen.