Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ומפניך אסתר, שלא תשגיח עוד [?], כי זה הוא הסתיר פנים כמו שנאמ' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים ל"א י"ח), והענין אחד בין שיסתיר השם פניו מן המושגח בין שיסתר האיש מפני השם. והייתי נע ונד בארץ והי' וגו', אם תדקדק בהנחת הטעמי' תדע שכוונת הכתוב כאשר אהי' נע ונד בארץ הלא כל מוצאי יהרגני כאשר מתורגם בל"א, והטעם כי לא אוכל לבנות לי בית וגדרות בשום מקום בהיותי מטולטל וגולה, והחיות יהרגוני כי סר צלך מעלי, הודה כי האדם איננו נשגב ונמלט מפגעים בכחו רק בשמירת העליון עליו (הרמב"ן): (טו) לכן כל הרג קין, לשון רש"י זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו לכן כל הורג קין לשון גערה כה יעשה לו, כך וכך ענשו, ולא פירש עונשו, וכיוצא בו ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי ויגע בצנור (שמואל ב' ה' ח'), ולא פירש הכתוב מה יעשה לו, אבל דבר הכתוב ברמז כל מכה יבוסי ויגע בצנור ויקרב אל השער ויכבשנו ואת העורים וגו' וגם אותם יכה על אשר אמרו העור והפסח לא יבא דוד אל תוך בבית המכה את אלו אני מעשנו לראש ושר, כאן אמר דבריו ובדברי הימים פירש יהי' לראש ושר. שבעתים יקם. לשון הרד"ק בשרשים שרש שבע ר"ל נקמות רבות ינקם קין ממי שיהרגהו, ולא ירצה לומר שבעתי' יוקם דוקא כי שבע ושבעה יבואו לספר חשבון שאינו מחשבונו אלא יותר כמו שבע בחטאתיכם (ויקרא כ"ו ב"ח), שבע יפול צדיק וקם (משלי כ"ד י"ו), ר"ל פעמי' רבות עכ"ל. ובלשון הרמב"ן אמר שהביא פי' המפרשים ז"ל וא"כ יאמר לכן כל הרג קין לשבעתים יקם ממנו ולא בימיו וזהו תרגומו של אנקלוס כל קטוליא קין לשבעה דרין יתפרע מיניה וא"כ הי' ראוי שיהי' ויאמר למך לנשיו מוקדם, ולפי דעתי אין טעם שבעתים לשבעה דורות כי לא תאמר המלה הזאת על השבעה הנפרדים רק על הכפל דבר אחד שבעה פעמים כמו מזקק שבעתים (תהלים י"ב ז'), ישלם שבעתים (משלי ו' ל"א), ואור החמה יהיה שבעתים (ישעי' ל' כ"ו), כפול ומכופל שבעה חלקים. אבל פירוש כל הורג קין כפשוטו שאמר השם לכן כל אשר יהרוג קין שבעתים יקם ממנו כי אענוש ההורג אותו שבע על חטאתו, כי אני הבטחתי את קין שלא יהרג בעבור ידאתו אותי והתודותו לפני עכ"ל. ויתבין מזה את כוונת המתרגם האשכנזי. ועוד ראיה שלא יתכן לפרש שהוא מאמר אחד על ההורג, כל הורג קין יענש פעמי' רבות, כי לשון נקמה לא תפול כי אם על הנהרג או על סובל החמס הנעשה לו לא על העושה, כמו כי שבעתים יקם קין ולמך ונקם ינקם (שמות כ"א כ'): וישם ה' לקין אות, אמר וישם ולא אמר ויתן ה' לקין אות, יורה ששם לו האות קבוע שיהי' עמו תמיד, אולי כשיהי' נוסע ממקום למקום הי' לו אות מאת השם מורה לו הדרך אשר ילך בה ובזה ידע שלא יקראנו אסון בדרך הבוא (הרמב"ן): (טז) מלפני ה', בא עם מ"ם ולמ"ד, הטעם מן המקום אשר לפני ה' והוא הגן והאדמה הקרובה אליו שהיתה מקום השכינ' ומקום קבול הנבואה: בארץ נוד, יתכן שקראו כן בעבור שהי' נע ונד: קדמת עדן, גם פה ת"א מלשון קדימה לא על רוח מזרחית. אמר דהוה יתיב עלוהי מלקדמין בגנתא דעדן, ואם ג"ע במערב נוכל לפרשו כפשוטו למזרח הגן: