Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בסדם אל תבא נפשי. זֶה מַעֲשֵׂה זִמְרִי, כְּשֶׁנִּתְקַבְּצוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן לְהָבִיא אֶת הַמִּדְיָנִית לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת? אִם תֹּאמַר אֲסוּרָה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לָךְ? – אַל יִזָּכֵר שְׁמִי בַּדָּבָר, זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעוֹנִי וְלֹא כָּתַב בֶּן יַעֲקֹב:
בקהלם. כְּשֶׁיַּקְהִיל קֹרַח, שֶׁהוּא מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, אֶת כָּל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן,
אל תחד כבודי. שָׁם, אַל יִתְיַחֵד עִמָּהֶם שְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי, וְלֹא נֶאֱמַר בֶּן יַעֲקֹב; אֲבָל בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, כְּשֶׁנִּתְיַחֲסוּ בְּנֵי קֹרַח עַל הַדּוּכָן, נֶאֱמַר בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל (דברי הימים א ו'):
אל תחד כבודי. כָּבוֹד לְשׁוֹן זָכָר הוּא, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ כִּמְדַבֵּר אֶל הַכָּבוֹד וְאוֹמֵר אַתָּה, כְבוֹדִי אַל תִּתְיַחֵד עִמָּהֶם כְּמוֹ לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה (ישעיה י"ד):
כי באפם הרגו איש. אֵלּוּ חֲמוֹר וְאַנְשֵׁי שְׁכֶם, וְאֵינָן חֲשׁוּבִין כֻּלָּם אֶלָּא כְאִישׁ אֶחָד; וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּגִדְעוֹן, וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד (שופטים ו') וְכֵן בְּמִצְרַיִם סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם, זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ. וּפְשׁוּטוֹ, אֲנָשִׁים הַרְבֵּה קוֹרֵא אִישׁ – כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ, בְּאַפָּם הָרְגוּ כָל אִישׁ שֶׁכָּעֲסוּ עָלָיו, וְכֵן וַיִּלְמַד לִטְרָף טֶרֶף אָדָם אָכָל (יחזקאל י"ט):
וברצנם עקרו שור. רָצוּ לַעֲקֹר אֶת יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים ל"ג). עִקְּרוּ אשרי"טיר בְּלַעַז, לְשׁוֹן אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר (יהושע י"א):
In ihren Rat komme nicht meine Seele, das ist die Begebenheit von Simri, als sich der Stamm Schimon versammelte, die Midjanit vor Mosche zu bringen, und zu ihm sagten, ist diese verboten oder erlaubt? Wenn du verboten sagst, wer hat dir die Tochter Jitros erlaubt? Bei dieser Sache möge mein Name nicht erwähnt werden, (Num. 25,14) »Simri b. Salu, Fürst eines Vaterhauses von Schimon«; er schreibt aber nicht ben Jaakob.
Mit ihrer Gemeinde, wenn Korach, der zum Stamme Levi gehört, die ganze Gemeinde gegen Mosche und gegen Aharon versammeln wird.
Werde, meine Ehre, nicht vereint, dort werde mein Name nicht mit ihnen vereinigt; so heißt es (Num. 16, 1) »Korach b. Jizhar b. Kehat b. Levi«, und es steht nicht b. Jaakob; aber in der Chronik (I, 6, 22, 23), wo die Söhne Korachs zum Gesang der Leviten nach ihrer Abstammung genannt werden, »heißt es b. Korach b. Jizhar b. Kehat b. Levi b. Israel« (Tanchuma).
Werde, du, meine Ehre, nicht vereint אַל תֵּחַד כְּבוֹדִי; das Wort כָּבוֹד wird männlich gebraucht; notwendigerweise musst du darum erklären, dass er die Ehre anredet und sagt, du, meine Ehre, werde nicht mit ihnen vereint; wie (Jes. 14, 20) »du wirst nicht mit ihnen im Grabe vereint«.
Denn in ihrem Zorne erschlugen sie Männer, das ist Chamor und die Einwohner von Schechem, und alle waren sie bei ihnen nur wie ein Mann geachtet; so sagt er auch bei Gidon (Richt. 6,16), »du wirst Midjan wie einen Mann schlagen«; ebenso bei Mizraim (Ex. 15, 1), »Roß und seine Reiter schleuderte Er ins Meer«, das ist der Midrasch (Tanchuma); der einfache Sinn ist, viele Männer nennt er איש, jeden für sich; in ihrem Zorne erschlugen sie jeden Mann, dem sie zürnten; ebenso (Jech. 19, 3), »er lernte Beute zu machen, fraß Menschen«.
Und in ihrer Willkür lähmten sie Stiere וברצונם עקרו שור, wollten sie Josef lähmen, der ein Stier genannt wird (Targum Jeruschalmi); so heißt es (Deut. 33, 17), »der Erstling seines Stieres, Pracht ist ihm verliehen«; lähmten, ausroden, entwurzeln in anderen Sprachen, vom Ausdruck (Jos. 11, 6), »ihre Roße sollst du lähmen«.
בסדם אל תבא נפשי, מדבר אל נפשו ואל כבודו ואומר להם , את נפשי ! בעת נוסדו יחד להמתיק סוד אף כי לא ידעתי מה היא , לא תבא שם , להתחבר עמם בעצתם , כי בלי ספק עצתם לעשות יתר הבאור ומעשיהם · (הרמב"ן), וכן מתורגם בל"א · מכרתיהם, רבו הפירושים במלה זאת , אבל לכלם אין כוונת סוף הפסוק דומה לכוונת תחלתו , והוא שלא כדרך המליצות הנבואיות שתבאנה כפולות בענין ובמלות שונות , ולכן הנכון בזה כדעת מנחם שהביא רש"י ביחזקאל (ט"ז ג' וכ"ט י"ד), שהוא לשון תולדה , וכן חבר אליהם מכרתיהם , והיא ג"כ דעת הרשב"ם ז"ל פה וז"ל, מכרתיהם , אחותיהם כפל לשון של שמעון ולוי אחים, כלומר שמעון ולוי אחים היו לרעה, כלי חמס היתה אחותם , מכרתיך ומלדתיך (שם ט"ז ג'), לשון קרובים , אבל מכרתיהם משקל דגש הוא, כמו מסבותיהם , לשון קורבה, אבל בעבור הרי"ש במקום החירק נהפך לצירי הוא, כמו בֵּרַךְ תחת בִּרַךְ , אִבַּד וְשִׁבַּר (מיכה ב' ט'), וכן חֵרֵף ה' (תהלים ע"ד י"ח), ושרת את אחיו (במדבר ח' כ"ו), כלם משקל דגש , מכרתיהם, לורפרנטיי"ש בלע"ז עכ"ל · ובל"א (איהרע פערוואנדשאפט) , ויהי' לפי זה סוף הפסוק באור תחלתו , כלומר שהם אחים דומים בטבעם , ומבאר שאחותם וקורבתם היא בענין כלי החמס , וכן מתורגם בל"א , אבל בענין דקדוק המלה נראה שדעת הרשב"ם הוא שהם שני שרשים מענין הקורבה , מכרתיך שרשו כור, ומכרתיהם שרשו כרר, וצירי הכ"ף במקום הדגש הראוי לבוא ברי"ש שאינה מקבלתו · ולדעתי אין צורך לזה, רק שניהם מנחי העי"ן, והצירי להמשיך היו"ד שהיא במקום וא"ו ע"פ, ובבאור הקצר אמרתי עוד שיתכן לפרש שכלי החמס הם קרובים להם ע"ש : (ו) בסדם אל תבא נפשי, הרמב"ן פי' על העבר וכתב כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם שכם לעשות חמס · בקהלם אל תחד כבדי, ואתה כבדי ! בעת יקהלו מהם קהל לשבת יחד, לא תתיחד עמהם, ואם שרשו אחד, באורו לא תהי' עמהם כאחד , ואם שרשו יחד , גם זה נכון , ויהי' באורו לא תשב יחד עמהם , והוא הכפל של בסדם אל תבא נפשי, כי כבדי הוא הנפש ונקראת כן בעבור שהיא כבוד הגוף ויקרו · כי באפם הרגו איש, איננו עבר, רק בינוני לספר טבעם , ואיש שם המין, כמו ואיש ישראל נגף (שמואל א' כ"ד י"ד) , ויהי לי שור וחמור (לעיל ל"ב ו') , והכוונ' כי באפם יהרגו כל איש שכעסו עליו · וברצנם , הפך האף כמו כי רגע באפו חיי' ברצונו (תהלים ל' ו'), כלומר כל כך רגילי' הם לעשות רע , עד שבנוח כעסם לא ינוחו בשביל זה מלהשחית , והם עוקרי' את השור להשחיתו , ובל"א יאמר (מוהטוויללן) על התכונה בנפש לעשות הרע לא מתוך כעס , כי אם מתוך שרירות הלב , ובאור עקרו שור , הוא שהי' דרכם לפגים יתר הבאור אנשי העיר בעבור שעשו חמס כי הם לא חטאו להם כלל (ר"ל אנשי העיר, רק שכם בן חמור , ואולי לא הי' ביד אנשי העיר למחות לו) , ובאו בברית ומולו ואולי ישובו אל ה' ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם ותן הנפש אשר עשו, ועוד חרה לו שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר ויהיה חלול השם שיעשה נביא חמס ושוד, וזה טעם בסדם אל תבא נפשי התנצלות שלא היה בסודם בעניתם במרמה, ובקהלם לא נתיחד כשבאו על העיר והרגום , ולכן יקלל אפם ועברתם , וכן תרגם אנקלוס ברזיהון לא הות נפשי ובאיתכנושיהון למהך וכו' עכ"ל · הנה פי' תבא ותחד עתיד במקום עבר , וכן פי' המ"י (ובלי ספק הוא מדברי הרד"ק בפירושו לספר בראשית , שבא לידו) , ועם כי איננו רחוק ובפרט במליצות הנבואיות, אמנם מלת אל לא תבא לעולם על העבר , רק על העתיד אם לקללה או לבקשה או לצווי , כמ"ש הרשב"ם פה , והראב"ע (בפסוק ד') על אל תותר [עם שמצא אחד הפך כלל זה ע"ד זרות , והוא ודרך נתיבה אל מות (משלי י"ב כ"ח) ] , ורש"י פי' על העתיד , אבל דרך דרש. ע"פ ב"ר על מעשה זמרי ומעשה קרח , והנכון לפי פשוטו כמו שבארתי בקצרי , שאיננו שב על איזה מעשה מיוחד , רק כוונתו לספר תכונתם ומזגם אמר כ"כ ידעתים עד שאומר אל נפשי תמיד אל תבא בסודם , ואל כבדי אל תתיחד עמהם לבא בקהלם , כי בלי ספק הוא לעשות חמס · בקהלם אל תחד כבדי, לשון רש"י כבוד לשון זכר הוא וע"כ אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר אתה כבודי אל תתיחד עמם כמו לא תחד אתם בקבורה (ישעי' י"ד כ') עכ"ל , ונראה מלשונו שהלחץ דחקו לפרש כן , ולכן אמר ע"כ אתה צריך וכו' , כי לחלק המאמר הא' בסדם אל תבא נפשי, שיפורש תבא לנסתרת , כי מלת נפש עם שבאה בלשון זכר כשתפורש על הגוף , מ"מ כשתפורש על הנשמה תבוא בלשון נקבה (כמ"ש לפגים במלחמה לנשר פרסות הבהמה של שונאו הנלחם אתו מן המרכובה ולמטה ולא תמות הבהמה בזה הדבר, אלא שלא תוכל ללכת, ואם תמצא מרעה במקומה תחי' , זהו המליצה הפשוטה בפסוק זה, אבל בלי ספק רמז על מלחמתם עם בני שכם , דאל"ה יתר הבאור (כמ"ש הרד"ק בשרשים שרש נפש) , ואם יהי' מאמר בסדם אל תבא נפשי לנוכח הנפש, הי' צריך לומר תבאי , ולכן יפרשו רש"י לנסתרת , והי' ראוי לפרש גם מאמר בקהלם אל תחד כבדי לנסתרת , לולי שכבוד לשון זכר ויפורש על כרחו לנכח, ולפ"ז אין שני המאמרים האלו דומים , כי הא' לנסתרת והב' לנכח , ומ"י מפרש תחד לשון נקבה כי הכבוד הוא הנפש , וא"כ יפרש שניהם לנסתרת , אבל כל הכתובים יכחישוהו , כי בכל מקום שבא כבוד בכתוב , ואף על הוראת הנפש , יכונה בלשון זכר , וקרוב יותר שישמש הכתוב במלת נפש בלשון זכר לזווג המאמרים, אחרי שמצאנו המלה הזאת לפעמים בלשון זכר , כאשר תורה על כללות הגוף והנשמה, בל"א (פערזאן) , ובזה בחר המתרגם האשכנזי ופתר שניהם לשון קריאה , כמדבר אל הנפש ואל הכבוד , כי זהו תפארת המליצה · תחד , לדעת הרד"ק בשרשים שרש אחד שרשו אחד , וכ"ה דעת רבי משה הכהן המדקדק ז"ל (כפי מה שהביאו הראב"ע) , וכן אמר על והאדמה לא תשם (לעיל מ"ז י"ט), ששרשו אשם , ובא הצירי להמשיך היו"ד במקום האל"ף , כדרך אותיות אהו"י שמתחלפות זו בזו , ולדעת הראב"ע שרשו יחד , ובא על משפטו ע"מ תדע , וכ"כ הרד"ק במכלול (ד' קטן דף קי"ב ע"ב) בדרך אפשר , ולפי הפשט שניהם נכונים , כמו שכתבתי בקצורי , ודעת רש"י כפי' הב' , ואנקלוס תרגמה בכוונה רחוקה מענין הוראת השרש , והמתרגם האשכנזי תרגמה באופן שתסבול א' מב' הפירושים · באפם הרגו איש , רש"י פי' לפי מדרשו שכוון על שכם וחמור ואנשי עירם ואינם חשובים כולם אלא כאיש אחד (ר"ל לפי גבורתם) , וכן הוא אומר בגדעון והכית את מדין כאיש אחד (שופטים ו' ט"ז) , וכן במצרים סוס ורכבו רמה בים (שמות ט"ו א') , וכתב עוד ופשוטו הרבה אנשים קורא איש כל אחד לעצמו באפם הרגו כל איש שכעסו עליו , וכן וילמד לטרף טרף אדם אכל (יחזקאל י"ט ג') עכ"ל · והנה גם לפי פשוטו כוון רש"י על מלחמתם עם אנשי שכם , בעבור שנאמר הרגו בלשון עבר , ולפי מה שכתבתי בקצורי תהי' הכוונה לספר תכונתם , והוא בינוני שדרכו לבוא פעמים בלשון עבר ופעמים בלשון עתיד , אבל ירמוז על המלחמה ההיא · וברצנם עקרו שור , הראב"ע פי' שור , חומה , והחולם במקום השורק , כדרכם להתחלף זה בזה , וכן פי' הרד"ק בפירושו (כפי מה שהביאו המ"י) ובשרשים שרש שור , וכתב הרמב"ן ואמר אנקלוס כי טעם שור כמו שור בשורק מן בנות צעדה עלי שור (לקמן פסוק כ"ב) , ותרגם בו שור סנאה מן ותבט עיני בשורי (תהלים צ"ב י"ב) , והטעם שעקרו עיר מוקפת דאל"כ מדוע כעס עליהם , אבל מלחמתם עם אנשי שכם מצאנו שהיתה נגד רצונו כמ"ש ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי(לעיל ל"ד ל'):
סוד, verwandt mit: זוד still im Innern etwas "kochen", auf etwas im Stillen, aber heiß sinnen, und mit: צוד das Ersonnene künstlich zu erlangen streben. In der Mitte steht סור die Mitteilung dessen, was man still ersonnen: die gemeinsame Beratung. קהל: die Versammlung zur Ausführung. Also: Gesinnung und Geist hätten Schimeon und Lewi wohl zur Führerschaft, allein ihre Mittel und Wege sind die verwerflichen, darum: darf in ihren Rat mein Wille, (der Wille meiner Nation) nicht kommen, d. h. in ihrem Rat darf nicht der Nationalwille beschlossen werden, ihr Rat nie als Repräsentant des Nationalwillens erscheinen: "in ihrer Versammlung nie meine Ehre mit angeschlossen sein" (תחד von יחד), von dem, was sie tun, nie die Nationalehre berührt werden; wenn sie "raten", darf nie mein Wille, und wenn sie "taten" nie meine Ehre aufs Spiel kommen; denn באפם הרגו איש: ihr אף, ihr Zorn war ein an sich vollkommen gerechter, allein sie haben in ihrem Zorn "Mord" geübt, haben in ihrem Zorn unschuldige Menschen erschlagen — hätten sie sich lediglich an dem "großen Junker" vergriffen, Jakob hätte sie schwerlich so hart getadelt. —
וברצונם עקרו שור. Was dies heißt, ist mehr als zweifelhaft . שור heißt ent schieden: Ochse, עַקֵר entschieden: lähmen, die Fußsehne durchschneiden. רצון heißt jedoch ohnehin überwiegend nur ein freundliches Wohlwollen, und da es nicht כרצונס (wie Nehemias 9, 24 u. 37 und Esther 9, 5) heißt, sondern ברצונם, so dürfte es wohl schwerlich hier Willkür, sondern ebenfalls Freundlichkeit bedeuten. Es dürfte daher ähnlich wie מכרתיהם ihre List bezeichnen, in welcher sie Freundlichkeit erheuchelten, שור aber, wie ׳בכור שורו הדר לו וגו, die Kraft bedeuten, die, an sich friedlich, dennoch sich im Kampfe bewährt, und wäre sodann der Sinn: "denn in ihrem Zorn haben sie Mord an Menschen begangen, und hatten schon zuvor deren sonst friedliche, aber wenn angegriffen, sich tapfer wehrende Kraft durch ihre Freundlichkeit gelähmt", hatten durch freundliches Zureden zur מילה die Kraft gelähmt, überfielen sie dann, als sie schwach waren, und so war es nicht einmal eine Heldentat! Darum