Die Torah - Die fünf Bücher Mose
שמעון ולוי אחים. בְּעֵצָה אַחַת עַל שְׁכֶם וְעַל יוֹסֵף; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, מִי הֵם? אִ"תֹּ רְאוּבֵן אוֹ יְהוּדָה, הֲרֵי לֹא הִסְכִּימוּ בַּהֲרִיגָתוֹ; אִ"תֹּ בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי לֹא הָיְתָה שִׂנְאָתָן שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה וְגוֹ', יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בִּפְנֵי אֲחֵיהֶם הַגְּדוֹלִים מֵהֶם; עַל כָּרְחֲךָ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי הֵם שֶׁקְּרָאָם אֲבִיהֶם אַחִים:
כלי חמס. אֻמָּנוּת זוֹ שֶׁל רְצִיחָה, חָמָס הוּא בִידֵיהֶם – מִבִּרְכַּת עֵשָׂו הִיא זוֹ, אֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ הִיא – וְאַתֶּם חֲמַסְתֶּם אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ:
מכרתיהם. לְשׁוֹן כְּלֵי זַיִן, הַסַּיִף בִּלְשׁוֹן יְוָנִי מכי"ר, תַּנְחוּמָא. דָּבָר אַחֵר מְכֵרֹתֵיהֶם – בְּאֶרֶץ מְגוּרָתָם נָהֲגוּ עַצְמָן בִּכְלֵי חָמָס, כְּמוֹ מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ (יחזקאל טז), וְזֶהוּ תַרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס:
Schimon und Levi sind Brüder, sie hatten denselben Plan gegen Schechem und gegen Josef; (37, 19) »sie sprachen einer zum anderen, und nun kommt, wir wollen ihn töten«; wer waren jene? Wirst du sagen, Ruben oder Juda; sie stimmten ja nicht zu, dass man ihn töte; wirst du sagen, die Söhne der Mägde, ihr Hass war ja nicht aufrichtig; denn es heißt, er hielt sich als Knabe bei den Söhnen Bilhas und bei den Söhnen Silpas auf … Jissachar und Sebulun sprachen nicht in Gegenwart ihrer älteren Brüder; notwendigerweise war es also Schimon und Levi, sie, die ihr Vater Brüder nannte (Tanchuma).
Geräte der Gewalt כלי חמס, dieses Gewerbe des Mordens ist in ihren Händen ein Raub חָמָס; denn es gehört zu dem Segen von Esaw; dies ist sein Gewerbe, und ihr habt es ihm geraubt (Tanchuma).
Ihre Waffen מְכֵרֹתֵיהֶם, das Wort bedeutet Waffen; das Schwert heißt im Griechischen machaira (μάχαιρα); andere Erklärung: מְכֵרֹתֵיהֶם im Lande ihres Aufenthalts traten sie mit Geräten der Gewalt auf, wie (Jech. 16, 3) »deine Heimat und deine Abstammung« (Tanchuma); und dies ist auch die Übersetzung von Onkelos.
שמעון ולוי אחים, הנה באמת כל בניו אחים היו , רק שכוון שהיו דומים כאחים בעצתם ובמעשיהם, וירמוז על מעשה שכם · כלי יתר הבאור ולכן הוא המקבל. ופירושו לא יהי' לך יתרון מאתי , ולכן אם הי' מן ההפעיל הי' ראוי שיסובב הדבור אל יעקב לומר לא אותירך , והראב"ע כתב ב' הדרכים , ולכן פי' בב' אופנים , לא יהי' לך יתרון , ושב על קבלת היתרון , ואז הוא מן הפעל , ואח"ז פי' אל תבקש לך יתרון, ויהי' הוא הפועל המבקש , והיתרון הפעול המבוקש , ועל פי' זה כתב שיהי' משקל תותר כמשקל זכור מלחמה אל תוסף, מן ההפעיל · משכבי, בא לשון רבים אף שהמשכב אחד , וכן ואת זכר לא תשכב משכבי אשה (ויקרא י"ח כ"ב) , ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה (שם כ' י"ג) · אז חללת יצועי עלה, הרד"ק בשרשים שרש עלה פי' לשון הפסק וכריתה , כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים ק"ב כ"ה), ועוד רבים , ובאורו מאז שחללת (משכבי) יצועי עלה , נפסק ונכרת , שלא הייתי עוד עם בלהה , וכן פי' הראב"ע , כאלו אמר עלה מעלי , וזהו על דעת המפרשים וישכב את בלהה וגו' (לעיל ל"ה כ"ב) כפשוטו , ומוללה בביאתו , אבל לדעת קצת רבותינו ז"ל שלא חטא ראובן רק בבלבול יצועי אביו , לא יתכן לפרש כן , גם הוא כביאות שלא נזכר בכתוב שלא שכב עוד עם בלהה , עוד כתב הרד"ק (בשרש הנזכר) שיתכן לפרש עלה כפשוטו מלשון עלייה ממש , ויהי' דבק עלה לפחז כמים , אותו זרם כמים עלה וגבר עליך , וכמוהו הנה מים עלים (ירמי' מ"ז ב'), מתגברים , וכן פי' הרמב"ן ז"ל אז חללת, אותם (ר"ל את משכבי אביך) , כאשר יצועי עלה הפחז שלך שהוא כמים העולים ושוטפים וזה כלשון הכתוב במים , הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים וגו' ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו , וחלף ביהודה שטף ועבר (ישעי' ח' ז' וח'), ורבותינו אמרו אז חללת יצועי עלה , שכינה שדרכה לעלות על יצועי , והכתוב אומר ובחללו יצועי אביו (ד"ה א' ה' א'), שהיצוע הוא המחולל (ר"ל וזהו מורה שאין הפי' כדעת רבותינו), ואולי יכנה אותו שם (יפרש כן לדעת רבותינו שכנה שם להסתיר חילול כבודו), ואם בדרך כנוי יתכן שיהי' העולה יעקב עצמו, כלשון אם אעלה על ערש יצועי (תהלים קל"ב ג'), ויאמר אז חללת אותי רק דבר בנסתר דרך כבוד , וכן ובחללו יצועי אביו , כנוי , בחללו העולה על יצועי אביו עכ"ל בקצת תוספת באור , וכן תרגם המתרגם האשכנזי, שאז חללת שב על יצועי עלה , והכוונה את העולה על יצועי , אבל סתם מי הוא העולה , באופן שיסבול ב' הפירושים אם השכינה כפי' רש"י ע"פ רז"ל , או יעקב כפי פשוטו של הכתוב כפי' הרמב"ן ז"ל · יצועי, לשון משכב , על שם שמציעין אותו על ידי לבדין וסדינין , והרב' דומי' לו , אם זכרתיך על יצועי (שם ס"ג ז'), אם אעלה על ערש יצועי (שם קל"ב ג') · (רש"י) : (ה) שמעון ולוי אחים , אחים גמורי' דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם כלי חמס מכרתיהם, סוף הפסוק מפרש את תחלתו , ואמר שאחוותיהם וקורבתם יותר משאר האחים היתה בענין כלי החמס שבניה' היו ממהרי' להשתמש בהם יות' משאר האחים , ויתכן לדעתי שמכרתיה' שב על כלי חמס , שהכלים ההם הם קרובים להם , בעבור השתמשם בהם , ורשות הוא אל המליץ העברי לדבר כן ולייחס להם איכיות גופניות , כאשר מצאנו שהנביא ע"ד המליצה ידבר אל החרב. כמו הוי חרב לה' עד אנה לא תשקטי האספי אל תערך הרגעי ודמי (ירמי' מ"ז ו') , והנה הרמב"ן מפרש מכרתיהם מגורותיהם, פי' חייהם מלשון ימי שני מגורי (לעיל מ"ז ט') , יאמר כי כלי החמס עצמם הם מגוריהם כי בם יחיו , וייחס ג"כ איכות החיים אליהם :
In Schimeons und Lewis Charakter tritt ein Zug hervor, der sie, um an die Spitze der künftigen Leitung gestellt zu werden, eigentlich ganz besonders befähigt hätte. Sie sind אחים, haben das brüderliche Gesamtgefühl (von אחה durch einen alle durchschlingenden Faden an einander gereiht) in hohem Grade bewährt, das ohne allen Egoismus sich von dem dem Geringsten des Familienkreises zugefügten Unrecht ebenso getroffen fühlt, als wäre es ihm selbst geworden. Allein: .כלי חמס מכרתיהם מכרתיהם: entweder von כור, wovon כור, der Tiegel, in welchem etwas bereitet wird, und dann מכֵרה allgemein: Mittel; wahrscheinlicher aber von כרה .כרה: graben; im Vergleich mit חפר ergibt sich, daß חפר bis auf den Grund graben, Wasser aus der Tiefe holen heißt, daher überhaupt: Verborgenes ans Licht bringen, wovon: erspähen, und auch jenes Erschrecken und Erbleichen, das eintritt, wenn eines Menschen bisher verborgen gewesene Vergangenheit ans Licht gezogen wird, während בוש vielmehr die Scham über getäuschte Erwartung von der Zukunft ausdrückt. Dem zur Seite heißt כרה: das erste Abstechen einer Grube, die erste Anlage, dann überhaupt: Zurichtung, z. B. eines Mahles, endlich auch: die Erwerbung, Aneignung eines Gutes oder einer Person: אשר כריתי לי (Bamidbar 50, 5), ואכרה לי (Hosea 3, 2), so daß die Wurzel in ihrer ursprünglichen Bedeutung mit קרה ,קרא: etwas zu sich rufen, verwandt, und somit: etwas zu sich bringen, etwas zu erlangen suchen, zu bedeuten scheint. So: וגם selbst Wasser habt ihr nur auf ganz (Bamidbar 2, 6) מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם friedlichem Wege von ihnen für Geld zu erlangen suchen müssen für euren Durst. Im Hinblick auf die zitierte Stelle Hosea 3, 2 dürfte dann מְכֵרָה ganz eigentlich die Bewerbungen um eine Person bedeuten. Schimeon und Lewi haben ihre ganz friedlich und freundlich aussehenden Bewerbungsmittel, Bedingungen, die sie unter dem Scheine als מהר ומתן dem Schechem auferlegten, zu Werkzeugen der schreiendsten Gewalttat gebraucht.