Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בנימין זאב יטרף. זְאֵב הוּא אֲשֶׁר יִטְרָף; נִבָּא עַל שֶׁיִּהְיוּ עֲתִידִין לִהְיוֹת חַטְפָנִין, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ בְּפִלֶגֶשׁ בְּגִבְעָה (שופטים כ"א), וְנִבָּא עַל שָׁאוּל שֶׁהָיָה נוֹצֵחַ בְּאוֹיְבָיו סָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה וַיִּלָּחֶם בְּמוֹאָב וְגוֹ' וּבֶאֱדוֹם וְגוֹ' וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ (שמואל א י"ד):
בבקר יאכל עד. לְשׁוֹן בִּזָּה וְשָׁלָל, הַמְתֻרְגָּם עֲדָאָה, וְעוֹד יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה בִּלְשׁוֹן עִבְרִית אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל (ישעיהו ל"ג), וְעַל שָׁאוּל הוּא אוֹמֵר שֶׁעָמַד בִּתְחִלַּת פְּרִיחָתָן וּזְרִיחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:
ולערב יחלק שלל. אַף מִשֶּׁתִּשְׁקַע שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁיַּגְלֵם לְבָבֶל, יחלק שלל, מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁהֵם מִבִּנְיָמִין יְחַלְּקוּ אֶת שְׁלַל הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם עַל שְׁלַל הַכֹּהֲנִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:
Binjamin ist ein reißender Wolf, er ist ein Wolf, der Beute macht (Tanchuma); er weissagte, dass sie einst an sich reißen würden; (Richt. 21, 21) »raubet euch ein jeder seine Frau«, nach der Begebenheit mit dem Kebsweibe in Gibea; und er weissagte auf Schaul, der seine Feinde ringsum besiegte; so heißt es (I Sam. 14,47), »Schaul ergriff die Regierung … und kämpfte … mit Moab und den Söhnen Amons und Edom… und wohin er sich wandte, warf er nieder«.
Am Morgen verzehrt er Beute בבקר יאכל עד, bedeutet Beute und Gut, das vom Targum mit עֲדָאָה übersetzt wird; ferner kommt eine ähnliche Stelle auch im Hebräischen vor, (Jes. 33,23) »da wird Beutegut in Menge verteilt עַד שָׁלָל«; er spricht von Schaul, der am Anfang der Befreiung (Blüte) und des Glanzes Israels regierte.
Und am Abend verteilt er Gut ולערב יחלק שלל, auch nachdem die Sonne Israels durch Nebukadnezar untergegangen war, der Israel nach Babel wegführte, verteilt er Gut, Mardochai und Esther, die von Binjamin stammen, verteilen das Gut Hamans, so heißt es, (Esth. 8, 7) »siehe, das Haus Hamans habe ich Esther gegeben« (Tanchuma); Onkelos übersetzt es שָׁלָל als den Anteil der Priester an den Opfergaben des Heiligtums.
בנימין זאב יטרף, בנימין הוא כמו זאב אשר יטרף, כי גבור הי' כאשר מצאנו שנלחם לבדו עם כל ישראל בפלגש בגבעה והרג רבים מהם · בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל, תקף הזאב וטרפו הוא בבוקר ובערב עם מעוט האור כאמרו וחדו מזאבי ערב (חבקוק א' ח'), שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר (צפני' ג' ג'), זאב ערבות ישדדם (ירמי' ה' ו'), ועד גם הוא לשון שלל כמו אז חלק עד שלל (ישעי' ל"ג כ"ג), והתנבא עליו שבימי שאול שהי' המלך הראשון של ישראל בעת תחלת זריחתן של ישראל שפשט בכל האומות שסביבותיו ונאמר בו ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א' י"ד מ"ז), שחבל בכל האומות, אכל שללם, ולערב, אחר שכבה נר ישראל ונאבדה מלכותם בגלות בימי אחשורוש חלקו שלל המן כדכתיב הנה בית המן נתתי לאסתר (אסתר ח' ז'): זאב יטרף, בא העתיד במקום הבינוני שהוא תאר, ושעורו זאב טורף · בבקר יאכל עד ולערב וגו', אמר ויותר יהי' מהזאב כי הזאב טורף בערב כמ"ש זאבי ערב (צפני' ג' ג'), אבל בנימין בבוקר ובערב יאכל עד אויביו ויחלק שללם · (מ"י), הנה יפרש בבקר יאכל עד על בנימין, ויותר נראה שגם זה תאר אל הזאב, כי אין ראיה מן הכתוב מכרעת שלא יטרוף הזאב גם ביום, ועוד שלא אמר בבקר יטרוף עד, כי אם יאכל עד, ואולי טרפו בלילה · עד, הוא מגזרו של שלל כי תרגום שלל עדאה, וכן כתוב אז חלק עד שלל (ישעי' ל"ג כ"ג), וענין הנמשל באמרתי בבאורי הקצר :
Es hätte etwas Herbes, wenn er hier den jüngsten Sohn, mit dem er scheidet, nur als einen reißenden Wolf zu schildern gewusst. Es heißt ja aber auch nicht: זאב טורף ,זאב ערב, sondern: זאב יטרף, und kann daher זאב sehr wohl Objekt sein. Wenn Jakob aber hier zuletzt an einen Wolf denkt, so ist es ja der letzte Blick den er auf seine "Herde" wirft. Er hat ja zwanzig Jahre lang den konkreten Wolf für seine konkrete Herde zu fürchten gehabt — und sieht nun jetzt seine Kinder, hat sie gesegnet, hat sie in ihrer Eigentümlichkeit für den ganzen Lauf der Zeiten erkannt und gezeichnet, und sein letzter Blick hat so eben auf dem Ende der Zeiten, auf der Überwindung der letzten Weltmacht, מלכות רביעית geruht; er sieht das Galut und die Galutmacht, gegen welche seine Kinder den Kampf zu bestehen haben werden, und spricht: der Allerkleinste, der Allerjüngste, der wird es sein, der den "Wolf (das ewige Amalek) von der Jakobsherde scheucht; schon am frühen Morgen, am Anfange der Nationalgeschichte, wird er dem Wolf schon "ein Tüchtiges versetzen", am Abend der Zeiten aber wird er ihn vollständig vernichten. Ist es ja Überlieferung, מסורת אגרה, daß der Erzfeind, Amalek, nicht durch Juda, sondern durch bie schwächste Macht der Söhne Rahels überwunden werden wird. אם לא יסחבום צעירי הצאן (Jirm. 49, 20) "die Jüngsten der Herde" werden sie als Beute dahinschleifen. — עד von עדר, verwandt mit חתת, zerbrechen, ein abgerissenes Stück.