Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ברכת אביך גברו וגו'. הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכַנִי הַקָּבָּ"ה גָּבְרוּ וְהָלְכוּ עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ אֶת הוֹרַי:
עד תאות גבעת עולם. לְפִי שֶׁהַבְּרָכוֹת שֶׁלִּי גָּבְרוּ עַד סוֹף גְּבוּלֵי גִּבְעוֹת עוֹלָם, שֶׁנָּתַן לִי בְּרָכָה פְרוּצָה בְּלִי מְצָרִים, מַגַּעַת עַד אַרְבַּע קְצוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְגוֹ', מַה שֶּׁלֹּא אָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וּלְיִצְחָק; לְאַבְרָהָם אָמַר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה צָפוֹנָה וְגוֹ' כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וְלֹא הֶרְאָהוּ אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד; לְיִצְחָק אָמַר לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה וְגוֹ', וְזֶהוּ שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה (ישעיהו נ"ח) וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, וְלֹא אָמַר נַחֲלַת אַבְרָהָם:
הורי. לְשׁוֹן הֵרָיוֹן, שֶׁהוֹרוּנִי בִּמְעֵי אִמִּי, כְּמוֹ הֹרָה גָבֶר (איוב ג'):
עד תאות. עַד קְצוֹת, כְּמוֹ וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה (במדבר ל"ד), תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת (שם):
תאות. אשׁמו"לץ בְּלַעַז, כָּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם בֶּן סָרוּק. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם תַּאֲוַת עוֹלָם לְשׁוֹן תַּאֲוָה וְחֶמְדָה, וְגִבְעוֹת לְשׁוֹן מְצֻקֵי אֶרֶץ שֶׁחִמְּדַתָּן אִמּוֹ וְהִזְקִיקַתּוּ לְקַבְּלָם:
תהיין. כֻּלָּם לְרֹאשׁ יוֹסֵף:
נזיר אחיו. פְּרִישָׁא דַּאֲחוֹהִי, שֶׁנִּבְדַּל מֵאֶחָיו, כְּמוֹ וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כ"ב), נָזֹרוּ אָחוֹר (ישעיהו א'):
Die Segnungen deines Vaters gehen… hinaus, die Segnungen, mit denen mich der Heilige, gelobt sei Er, gesegnet hat, sind größer und gehen über die Segnungen hinaus, mit denen Er meine Erzeuger gesegnet hat.
Bis zum Ende der ewigen Hügel, weil sich meine Segnungen bis zum Ende der Grenzen der ewigen Hügel erstrecken; denn Er gab mir einen offenen, unbegrenzten Segen, der bis zu den vier Enden der Welt reicht (Schabbat 118b); so heißt es (28,14), »breite dich aus nach Westen und nach Osten…«, was Er nicht zu unserem Vater Abraham und zu Jizchak gesprochen hatte; zu Abraham sagte Er (13,14), »erhebe doch deine Augen und schaue … nach Norden; denn das ganze Land, das du siehst, werde ich dir geben«, und Er zeigte ihm nur das Land Israel allein; zu Jizchak sprach Er (26, 3), »denn dir und deinen Nachkommen werde ich alle diese Länder geben und den Schwur in Erfüllung bringen…« und das ist, was Jeschaja (58,14) gesagt hat, »ich werde dich den Anteil deines Vaters Jaakob genießen lassen«, und Er sagt nicht den Anteil Abrahams.
תַּאֲוַת Ende, Grenze in anderen Sprachen.
Meine Erzeuger הוֹרַי, von Ausdruck Mutterschaft הֵרָיוֹן; »die mich gezeugt haben«, wie (Job 3,3), »ein Mann ist gezeugt worden הוֹרָה גָבֶר«.
Bis zum Ende עַד־ תַּאֲוַת, bis zu den Grenzen, wie (Num. 34, 10), »wendet euch zur Ostgrenze«; (dort 8) »wendet euch nach Lebo Chamat«, so verbindet es Menachem b. Seruk.
Mögen sie kommen, alle auf das Haupt von Josef.
Des Gekrönten seiner Brüder נזיר אחיו, Targum: des von seinen Brüdern Abgesonderten פָּרִישָׁא דַאֲחוֹהִי, der von seinen Brüdern getrennt wurde; wie (Lev. 22, 2) »dass sie sich von den Heiligtümern der Kinder Israel zurückhalten וְיִנָּזְרוּ«; (Jes. 1, 4) »sie sind abgewichen נזרו«; unsere Lehrer erklären (Bereschit Rabbah), fest saß sein Bogen, bezieht sich auf die Bezwingung seines Triebes der Frau seines Herrn gegenüber, und die Bezeichnung Bogen beruht darauf, weil die Zeugung mit einem Pfeilschuss verglichen wird. וַיָפוּצוּ = וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו zerteilt werden, seine Finger wurden von dem Kampf mit dem Trieb zerteilt. »Von der Hand des Mächtigen Jaakobs«, es erschien ihm das Bild des Angesichts seines Vaters… wie in Sota (36b) vorkommt. Onkelos übersetzt תַּאֲוַת עוֹלָם mit Verlangen und Sehnsucht, und גִּבְעֹת von מצוקי ארץ (I. Sam. 2,8) »die Grundfesten der Erde, die großen«; seine Mutter (Ribka) hatte nach den Segnungen verlangt und ihn gezwungen, sie zu empfangen.
ברכת יתר הבאור בכתוב לפרש כוונת מלת אבן, ובפי' רש"י כ"י ישן על קלף משנת רמ"ט נמצא הלשון ומשם עלה להיות אבן ישראל עיקרן של ישראל וכו' ע"כ, והושמט מלת רועה מכוון למה שכתבתי להסב אבן על יוסף, והרשב"ם מפרש אבן לשון אב ומשפחה והנו"ן נוסף כנו"ן של שגעון ועורון, והוא מפרש רעה תאר ליוסף, ואבן ישראל למשפחת אביו, שכלכל אותם, וכן המתרגם האשכנזי תרגם כפי' הרשב"ם רועה תאר ליוסף, ואבן לשון משפחה והיא תאר ליעקב ובניו, ולדעת בעל הטעמים יש לתרגמו באופן זה (פאן דאהער ביזטו איין הירטי דינג נאכגן לאנד מצרים), (- אויך דר שטאמפאטר ישראלס) : באור הקצר ברכת אביך, הברכות שאני אביך מברך אותך · גברו על ברכת הורי, גברו ועלמו על הברכות שברכוני הורי, או שעורו ברכות שקבל אביך מאת הקב"ה גברו על הברכות שקבלו הורי (שהם אבותי אברהם ויצחק) ממנו כאשר אפרש, או הורי מלשון הרים, כי לאברהם אמר כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה (לעיל י"ג ט"ו), רק מה שתוכל לראות, ליצחק אמר כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך (שם כ"ו ג'), אבל לי אמר ופרצת ימה וקדמה (שם כ"ח י"ד), נחלה טובה ובלא מצרים, העולם מכל הרי עולם · עד תאות גבעת עולם, עד סוף גבול גבעות עולם, וברכות משה שהיו מעין ברכות יעקב מוכיחין על פסוק זה, כי הורי כפל לשון של גבעות עולם, דכתיב שם ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם (דברים ל"ג ט"ו) · תהיין, אותן הברכות · לראש יוסף, על ראש יוסף · ולקדקד, גובה הראש מקום שמוחו של תינוק רופס · נזיר אחיו, לשון עטרה, מעוטר ומוכתר על אחיו, ובלשון זה ממש ברכו משה ואמר תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר יתר הבאור (יחזקאל ל"א ד'), ור"ל כי במקום אחר נמצא בלשון זכר, תהום אל תהום קורא (תהלים מ"ב ח') · ברכת שדים ורחם, אנקלוס תרגם ברכתא דאבון ודאמך, כלומר יתברכו המולידים והיולדות שיהיו הזכרים מזריעים עפה הראוי להריון והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן, שדים, ירה יירה (שמות י"ט י"ג), מתרגמינן איתרגמא יתרגים, אף שדים כאן על שם שהזרע יורה כחץ, כן פי' רש"י ז"ל, והרד"ק בשרשים שרש שד כתב כי פירושו ברכת שמים וארץ כי השמים בתתם המטר כמו השדים והארץ בהוציאה הפירות כמו הרחם (וכן פי' הראב"ע), וכתב עוד הרד"ק שם ולפי דעתי כי היא ברכת הבנים והנולדים הפך רחם משכיל ושדים צמקים (הושע ט' י"ד), וכן תרגם יב"ע והירושלמי חדייא ומעייא, עם שהשבו הכוונה לדרך אחר, וכן מתורגם בל"א : (כו) ברכת אביך גברו על ברכת הורי, גברו כמו יגברו, ורבים כמוהו עבר במקום עתיד ובדברי הנבואה יותר אמר ברכותי שאני מברך אותך יגברו על ברכות הורי שברכו אותי, והורי פירוש אבותי והם אברהם ויצחק, ושאב יקרא הורה כמו האם כי שניהם שותפים בהריון האב נותן ההריון והאם מקבלת אותו, כן פי' הרד"ק בשרשים שרש הרה עם תוספת מהמ"י, והנה שם ברכה יתיחס לפעמים אל המקבל הברכה, כמו והנה עתה לקח ברכתי (לעיל כ"ז ל"ו), פי' הברכה שאתברך, ולפעמים אל המברך, כמו וצויתי את ברכתי לכם (ויקרא כ"ה כ"א), הברכה שאברך, ולכן המ"י והראב"ע פי' פה ברכת אביך שברכתיך, ברכת הורי שברכוני, ביחס אל המברכים, וכן ת"א ויב"ע, ורז"י פי' ברכת אביך וגו', הברכות שברכני הקב"ה גברו והלכו על הברכות שברך את הורי, ביחס אל המתברכים, והרשב"ם פי' ברכת אביך ביחס אל המקבל, רק ברכת הורי פי' על ברכות הרים, ולכן המתרג' האשכנזי תרגם גם ע"פ אופן זה, אבל עם שהביא הרשב"ם ראי' לדבריו כי הורי הוא כפל לשון של גבעת עולם, מברכת משה שאמר ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם (דברים ל"ג ט"ו), שכפל ג"כ המליצה במלות הר וגבעה, עכ"ז אין פירושו מיושב היטיב על באור המלה, כי לא מצאנו לעולם לשון הר הה"א בחולם, גם ברכת השני מיותר, וראוי לומר ברכת אביך גברו על הרים : עד תאות גבעת עולם, ענין גבול, כמו והתאויתם לכם (במדבר ל"ד י'), שפירושו והגבלתם, ועניינו כאן כל זמן שיהיה קיים גבול גבעות עולם תהיינה הברכות לראש יוסף, וזכר הגבעות כי הגבעות וההרים הם הדברים הקיימים יותר בעולם השפל, וכן אמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וגו' (ישעי' נ"ד י'), כ"כ הרד"ק בשרשים שרש אוה עם תוספת מהמ"י, הנה פי' המאמר על ענין התמידות, ומלת עד מורה על הזמן, וחברו עם תהיין לראש יוסף שלאחריו, אבל האמת שבמלת עולם יורה שהמאמר מחובר לשלפניו, ושב על מלת גברו, ומלת עד מורה על המקום, והנה הראב"ע אמר שהטעם שתגבהנה הברכות ואמר זה בעבור מלת גבעת, ורש"י פי' שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים מגעת עד ד' קצות העולם שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגו', פי' כן בעבור מלת תאות שתאמר על גבול האורך והרוחב בשטח האדמה ולא על הגובה, ויתכן לדעתי שיוכללו שתיהם, ולכן תפש הכניה בלשונו ב' המלות תאות גבעת (וכן נראה מלשון הרשב"ם), ומלת גברו תכלול שתיהן ההגברה למעלה ובשטח, ויוכלל גם פי' הרד"ק על הנצחיות בעבור מלת עולם כמו שנפרש · תאות, אשמו"לן כך חברו מנחם בן סרוק · (רש"י), והוא עמו"ליס, בל"א (שפילן, שערפן), יאמר על גבולי הרום של הרי' ובגעות, והוא לכאורה סותרלדברי רש"יז"ל, שפי' על גבולי השטח, וברש"י כ"י עם רשב"ם אינו · גבעת, כמו הר, אבל איננה גבוהה כמו ההר · עולם, איננו מורה בלשון הכתוב רק על נצחיות הזמן, או על זמן בלתי קצוב (כן פי' הראב"ע בקהלת ג' י"א), ובלשון חז"ל מורה גם על כללות בנ"א הנמצאים יחד, בל"א (וועלט), יאמרו לארבע רוחות העולם, וכן פי' רש"י וכן תיב"ע דרברבני עלמא, אבל אנקלוס שתרגם דרברבני דמן עלמא, נראה שכוונתו לפרש על הזמן, וכן מתורגם בל"א, והכוונה הגבעות הקיימות נצח, או זמן בלי שעור · ולקדקד, שרשו קדד אלא שנכפלה בו הפ"א · נזיר אחיו, הרד"ק בשרשים שרש נזר פי' לשון עטרה, ונזר הוא השם, ונזר התאר, וכן מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גובי (נחום ג' י"ז), שפרושו השרים בעלי העטרות, באור הקצר נזיר אחיו (שם ל"ג ט"ז) :
ברכת אביך גברו וגו׳. Die gewöhnliche Auffassung: die Segnungen deines Vaters übertreffen die Segnungen meiner Eltern, ist sprachlich nicht begründet, und dem Sinne nach, als ein ungeheures Selbstgefühl ausdrückend, widerstrebend. גבר על braucht durchaus nicht: etwas an Kraft übertreffen zu heißen, z. B. גבר עלינו חסדו (Ps. 117, 2), wo על den Boden, den Ort bezeichnet, auf welchem die Liebe sich hoch empor hebt, wo sie sich stark zeigt. Ebenso: ויגברו המים על הארץ (Bamidbar 7, 24). Die Wasser stiegen auf der Erde, nicht: über die Erde. Ebenso hier: die Segnungen, die dein Vater jetzt zu erteilen hat, sind auch nur auf den Segnungen gewachsen, die meine Erzeuger mir erteilt haben. Diese sind der Grund und Boden, auf welchem sich nun meine Segnungen emporheben können. Lasset den Segen, den Eltern bei ihrem Scheiden über Kinder aussprechen, euch nicht gleichgültig sein; daß ich euch jetzt im hohen Greisenalter segnen kann, dies זכות wurzelt in der Reinheit der Eltern, in dem Augenblick, wo der Greis ihnen einst sein Dasein verdankte: nicht אבתי, sondern הורי. —
גבעות עולם: nicht konkrete Hügel, sondern wie in Habakuk 3, 6: שחו גבעות עולם „wenn niedersinken die Hügel der Zeiten" das Niedersinken derjenigen Größen be" , תאות גבעות עולם .deutet, die sich in der Zeit als Träger der Verhältnisse emporheben ist somit das letzte Ziel, wohin alle Größen der Zeiten streben. Und in der Tat hatte ja Jakob in den ihn umstehenden Kindern nicht bloß die Anfänge der Entwicklung seines Volkes, sondern eben damit die Anfänge der allerletzten Vollendung der Entwicklung des gesamten Menschengeschlechts um sich — ולו יקהת עמים — also: bis zu den allerletzten Zielen, wohin sich überhaupt die ganze Entwicklung der Menschheit bewegt. —
נזיר אחיו, nicht wahrscheinlich der "Gekrönte" seiner Brüder. Denn נזיר heißt sonst nie der gekrönte, sozial geadelte Mensch, sondern stets der sittlich geadelte. Denn daß נזר ein paarmal Krone heißt, ist auch nur von dem Grundbegriff נזר, absondern, abgrenzen, insofern נזר, die Krone, ein den Gekrönten symbolisch von andern abgrenzendes, absonderndes Zeichen ist, wie זֵר, der Reif, von הִנָזֵר .זור: sich von allem Ungeweihten fern halten. נָזיר: der die Selbstbeherrschung übt, sich von allem Unedlen fern zu halten, ein Charakter, den ja Josef in seiner ganzen Geschichte so glorreich bewährt hat.
Juda und Josef sind augenscheinlich die beiden Centra, auf welchen Jakobs in die Zukunft schauender Blick ruhen bleibt, und zwar bis יקהת עמים, bis תאות גבעות עולם, bis in die allerfernste Zukunft. Und in der That sehen wir auch Josef stets Juda zur Seite. בית יוסף und בית יהודה umfasst im Munde der Propheten die ganze Nation. Und selbst für jene ferne Zukunft feiert die Überlieferung einen Sprößling aus dem Hause Josefs, dem Sprössling aus dem Hause Judas als Vorgänger und Genossen zur Seite: משיח בן יוסף und משיח בן דור. Das Verhältnis ist nicht klar, weil nicht offenbart. Aber grundlos ist es gewiss nicht, wenn hier Jakob hervorhebt, daß die Hoffnungen und Segnungen jener fernen Zukunft wie auf Judas Haupt, so auch auf Josefs Scheitel ruhen.