Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מאל אביך. הָיְתָה לְךָ זֹאת וְהוּא יַעְזְרֶךָּ:
ואת שדי. וְעִם הַקָּבָּ"ה הָיָה לִבְּךָ כְּשֶׁלֹּא שָׁמַעְתָ לְדִבְרֵי אֲדוֹנָתְךָ, וְהוּא יְבָרְכֶךָּ:
ברכת שדים ורחם. בִּרְכָתָא דְּאַבָּא וּדְאִמָּא, כְּלוֹמַר, יִתְבָּרְכוּ הַמּוֹלִידִים וְהַיּוֹלְדוֹת, שֶׁיִּהְיוּ הַזְּכָרִים מַזְרִיעִין טִפָּה הָרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְהַנְּקֵבוֹת לֹא יְשַׁכְּלוּ אֶת רֶחֶם שֶׁלָּהֶן לְהַפִּיל עֻבָּרֵיהֶן:
שדים. יָרֹה יִיָּרֶה מְתַּרְגְּמִינַן אִשְׁתְּדָאָה יִשְׁתְּדִי, אַף שָׁדַיִם כָּאן עַל שֵׁם שֶׁהַזֶּרַע יוֹרֶה כַּחֵץ:
Vom Gott deines Vaters ward dir dies, und Er wird dir helfen.
Und mit dem Allmächtigen ואת שדי, und mit dem Heiligen, gelobt sei Er, war dein Herz, als du auf die Worte deiner Herrin nicht hörtest, und Er wird dich segnen.
Mit dem Segen der Brüste und des Mutterschoßes, Targum mit dem Segen für Vater und Mutter; das heißt, die Väter und die Mütter werden gesegnet; die Väter werden die Kraft haben zu zeugen, und die Mütter werden das Kind ihres Schoßes nicht verlieren, fehlzugebären.
שָׁדַיִם, wie (Ex. 19, 13), »wird vom Pfeil getroffen יָרֹה יִיָּרֶה«, das wir im Targum mit אִשְׁתְּדָאָה יִשְׁתְּדֵי übersetzen; auch שָׁדַיִם hier bezieht sich auf die Zeugung.
יתר הבאור י"ב ו') . מן רנן , רבו , פירוש"ש בלע"ז [ וברשב"ם כ"י אינעש"יטרט ש"י , בל"א (זיא האבן זיך אויף געבראכט , ענטריסטעט) ] עכ"ל · ודבריו נכונים , אך עדיין לא יצא י"ח בדקדוק המלה במה שדמה ורבו שהוא עבר למלת סבו שהיא צווי לרבים שמשפטה בחולם , אבל העבר ממנה הוא סבו , אולם היגיע לראות הרד"ק במכלול (ד' קטן דף קע"ה ע"ב) ובשרשים שרש רבב שאמר שהוא עבר לגזרת פָעול בשקל רמו מעט , והיא מבנין הקל , ומשפטו בת שלומו רָבוּבו , כמו להוציא את הכנים ולא יָכֹלו (שמות ח' י"ד) , ורבי יהודה כתב כי ורבו מפועל הכבד המרובע ומשפטו רִבְבוּ עכ"ד , ונראה לי לפי דעת הרד"ק (שהוא עבר מהקל לגזרת פָעול) , שלכן דבר בו בעל הלשון לגזרת פעול להפרידו מענין אחר שבשרש זה שהוא ענין הרבוי שיש בענינו ב' שרשים , רבה גם רבב , כמו מה רַבּו צרי (תהלים ג' ב') , והמתרגם האשכנזי תרגם גם מלה זאת לפי הכוונה , ועוד יש לדעת כי יחסר בה הכנוי שענינו ורבו בו או עליו , ואולי כי כנוי וימררהו מושך עוד אחר בכוחו · וישטמהו , מוקדם קודם וימררהו כאלו אמר וכבר שטמוהו , וזה רמז על אחיו שמכרוהו · (הראב"ע) · בעלי חצים , אנקלוס תרגם בעלי פלגותא , ויפרש חצים מן ותהי המחצה (במדבר ל"א ל"ו) , ור"ל אחיו אותן שהיו ראוין לחלק עמו כחלה. כן פי' רש"י דבריו , אבל דגש הצד"י יורה שהנפרד חץ ששרשו חצץ כמו חץ לב לבו ומן חן חנו , ששרשם לבב חנן , וכן פי' רש"י והראב"ע והרשב"ם מלשון חץ , וכן תרגם יב"ע והירושלמי גירין , וכן מתורגם בל"א , ואולי תהי' כוונת אנקלוס פלגותא מלשון פליג עלי' שבתלמוד שהוא לשון מריבה , ויתרגם לפי הכוונה שדמה המריבה לחץ , ע"ד חץ שחוט לשונם (ירמי' ט' ז') , ופי' בעלי אדוני , כי כל שהוא אדון הדבר נקרא כן , ופירושו אדוני חצים : הפ"א וזה בסגול , ויתכן שהנו"ן שרשית והיו"ד נוספת , ויהי' משקלו פֵיעָל בפלס הֵיכָל סֵיָד , כ"כ הרד"ק בשרש הנזכר · ויפזו , א"ת לשון זהב מופז (מלכים א' י' י"ח) , וכן פי' רש"י , ויותר מתישב לענין דריכת קשת להיות מלשון מפזז ומכרכר (שמואל ב' ו' ט"ז) , כפי' הרשב"ם שהעתקתי בבאורי הקצר , גם לא נמצא פעל ממלת פז רק מופז , ולכן לא נודע שרשה , ואולי יהי' שרשה פוז מנחי העי"ן , ויהי' הבינוני פעול מהפעיל ממנה ג"כ מופז , אולם ויפזו הוא ודאי מהכפולים בעבור דגש הזי"ן , לכן טוב לפרשו מענין מפזז שהוא מן הכפולים , וכ"ת המתרגם האשכנזי , והראב"ע והרד"ק בשרשים שרש פזז פי' נתחזקו , וקרובים דברי אלו להיות כדברי הרשב"ם · אביר , לשון עולם וחוזק , ולא נמצאת מלה זאת רק ה"פ . וכולן סמוכות , ד"פ אל יעקב ופ"א אל ישראל , והיא ממשקל קל , ולא נודע השם הנפרד ממנה אם הוא אָבִיר בפלס חָסִיד , שבסמיכות ישתנה הקמץ לשוא , או משקלו גם בנפרד אֲבִיר בפלס גְבִיר , ומה שנמצא בכתוב ויסירו אַבִּיר (איוב ל"ד כ') , הוא משקל אחר ממשקלים הכבדים שלא ישתנו בסמיכות ובכנויים כמו אַבִּיר הרעים (שמואל א' כ"א ח') , דהרות אַבִּירָיו , (שופטים ה' כ"ב) · משם רעה אבן ישראל , הרד"ק בשרשים שרש שם כתב כי מלה זאת נופלת על המקום ועל הכלי ועל הזמן וגם כן על האדם , ונראה מדבריו שרוצה לפרש פה על הזמן ופי' משם מאז , והוא הפירוש שדחה פה הראב"ע באמרו כי כזה לא מצאנוהו בכל המקרא , ובבאורי הקצר באַרתי כי יורה על המקום שסבל בו צרותיו והוא הבור אשר שמוהו בו , וא"כ יחזור על הפסוק שלפני זה , ובלל המאמר פי' רש"י משם עלה להיות רועה אבן ישראל עקרן של ישראל לשון האבן הראשה (זכרי' ד' ז') , לשון מלכות . ובמרולת ההסתכלות נראה כוונתו כי משם הוא הנושא , ורעה אבן ישראל הנשוא , ורעה תאר ליוסף ואבן ישראל תאר לכל ישראל כאחד או ליעקב ובניו , אמנם פירושו זה הוא נגד הנקוד גם נגד הנגינה , כי לפי פירושו יהי' רעה סמוך , וראוי' להיות העי"ן לרוים , כמו רֹעֵה ישראל האזינה (תלי' פ' ב') , גם ראוי' להיו' מלת משם בז"ג שהו' מפסיק יותר מן הטפחא שבמלת רעה , ולכן נראה לי בבאור הכתוב לדעת בעל הטעמים שאין רעה סמוך לאבן ישראל , רק ששניהם תארים ליוסף , ותחסר וא"ו העטף כמו שמש ירח עמד זבלה (חבקוק ג' י"א) , ותהי , מלת משם מושכת עצמה ואחרת עמה , וענינו , משם (נעשה יוסף) רעה (וגם משם נעשה) אבן ישראל , ואין הכוונה בתאר רעה דוקא רעה ישראל , כי באמת הי' רועה ומכלכל כל אנשי ארץ מצרים , כמאמר פרעה ועל פיך ישק כל עמי (לעיל מ"א מ') , וכמו שאמרו אנשי מצרים אחר שבקשו ממנו ותן זרע (שם מ"ז י"ט) , ונתן להם , אמרו החיתנו (שם כ"ה) , ולכן תארו בשני תארים אלו , רעה שהי' מכלכל כל אנשי הארץ בחכמתו , ואבן ישראל בעבור אחיו שהוא הי' עקרן ומעמדן כאבן פנה שבקרן זוית של החומה שהוא מעמיד ב' כותלי החומה , כן העמיד הוא את כל משפחתו ובית אביו במצרים , ואחרי ההסתכלות היטיב בלשון רש"י יהיו דברי בכלל דבריו , רק שצריכין לשום ב' נקודות בין מלת רועה ובין מלת אבן , ואבן ישראל הוא ענין אחר שהוא מגיע בכתוב באור הקצר (כה) מאל אביך ויעזרך, מאל אביך בא לך כל זה אשר יעזרך עוד · ואת שדי ויברכך, מ"ם של מאל משרת עצמו ואחר עמו, ובאורו ומאת שדי הי' לך זה אשר עוד יברכך · ברכת שמים מעל וגו', ויברכך בברכות שהן מן השמים מעל, שירדו גשמים ממעל בארצו, ובברכות שהן מן התהום שהיא רובצת מתחת בארץ, שירבו המעיינות והנחלים בארצו, והוא מעין ברכת משה ליוסף, מברכת ה' ארצו ממגד שמים מעל ומתהום רבצת תחת (דברים ל"ג י"ג) · ברכת שדים ורחם, ובברכת של שדים, שלא יהיו השדים צומקים ולא ימותו הילדים מחוסר חלב, ובברכת רחם שלא ימותו העוברים בהיותם ברחם אמם, ומצאנו הפך זה לענין הקללה תן להם רחם משכיל ושדים צמקים (הושע ט' י"ד), אמר: בתחלה רחם משכיל שלא יולדו, ואף כשיולדו יהיו השדים צומקים : מאל אביך ויעזרך, הוא"ו כעין שי"ן השמוש ופירושו מאל אביך בא לך זה התוקף שיעזרך, והוא מה שספר למעלה ותשב באיתן קשתו, אומר כל זה הטוב בא אליך מאל אביך שיעזרך ומאת שדי שיברכך, כן פי' הרד"ק בשרשים שרש מן, אבל אין למאמר שאחריו ברכת שמים וגו' קישור לשלפניו, גם איננו מובן בעצמו כי יחסר הפעל, אם לא שנאמר שמן ברכת שמים וגו' ואילך יושב על מאמר תהיין לראש יוסף וגו', והוא רחוק, לכן הנכון הוא כפי' רש"י והרשב"ם והראב"ע מאל אביך הי' לך כל הטוב הנזכר, והוא יעזרך עוד להבא בברכת שמים וגו', וכן מתורגם בל"א · ברכת תהום רבצת תחת, אמר כי ארצו תהיה מלוחלחת מהמים שתחת הארץ עד שלא תהיה יבשה לאחד מן העשבים והעלים שיצמחו בה אפילו בעת שלא ירד הגשם, ואמר הראב"ע גם תהום לשון נקבה וכן תהום רממתה:
Nicht ברכת רחם ושדים, wie man der natürlichen Zeitfolge nach hätte erwarten sollen, sondern ברכת שדים ורחם: dir wird nie ein Kind geboren werden, dem nicht bereits bei der Geburt die Mutter mit der Kraft gesegnet ist, es zu nähren.