Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בן פרת. בֶּן חֵן, וְהוּא לְשׁוֹן אֲרַמִּי, אַפִּרְיָן נַמְטְיֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּסוֹף בָּבָא מְצִיעָא (דף קי"ט):
בן פרת עלי עין. חִנּוֹ נָטוּי עַל הָעַיִן הָרוֹאָה אוֹתוֹ:
בנת צעדה עלי שור. בְּנוֹת מִצְרַיִם הָיוּ צוֹעֲדוֹת (עַל הַחוֹמָה) לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ, בָּנוֹת הַרְבֵּה, צָעֲדָה כָּל אַחַת וְאַחַת, בְּמָקוֹם שֶׁתּוּכַל לִרְאוֹתוֹ מִשָּׁם:
עלי שור. עַל רְאִיָּתוֹ, כְּמוֹ אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב (במדבר כ"ד), וּמִ"אַ יֵשׁ רַבִּים, וְזֶה נוֹטֶה לְיִשּׁוּב הַמִּקְרָא. פֹּרָת תָּי"ו שֶׁבּוֹ הוּא תִּקּוּן הַלָּשׁוֹן, כְּמוֹ עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם (קהלת ג'):
שור. כְּמוֹ לָשׁוּר:
עלי שור. בִּשְׁבִיל לָשׁוּר, וְתַרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי וְכוּ' וְכָתַב בָּנוֹת עַל שֵׁם בְּנוֹת מְנַשֶּׁה, בְּנוֹת צְלָפְחָד, שֶׁנָּטְלוּ חֵלֶק בִּשְׁנֵי עֶבְרֵי הַיַּרְדֵּן, בְּרִי דְּיִסְגֵּי יוֹסֵף, פֹּרָת לְשׁוֹן פִּרְיָה וּרְבִיָּה; וְיֵשׁ מִ"אַ בּוֹ הַמִּתְיַשְּׁבִים עַל הַלָּשׁוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא עֵשָׂו לִקְרַאת יַעֲקֹב, בְּכֻלָּן קָדְמוּ הָאִמָּהוֹת לָלֶכֶת לִפְנֵי בְּנֵיהֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וּבְרָחֵל כְּתִיב נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ, אָמַר יוֹסֵף רָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה, שֶׁמָּא יִתֵּן עֵינָיו בְּאִמִּי, יָצָא לְפָנֶיהָ וְשִׁרְבֵּב קוֹמָתוֹ לְכַסּוֹתָהּ, וְהוּא שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו בֵּן פֹּרָת – הִגְדַּלְתָּ עַצְמְךָ יוֹסֵף עֲלֵי עַיִן שֶׁל עֵשָׂו, לְפִיכָךְ זָכִיתָ לִגְדֻלָּה:
בנות צעדה עלי שור. לְהִסְתַּכֵּל בְּךָ בְּצֵאתְךָ עַל מִצְרַיִם, וְעוֹד דְּרָשׁוּהוּ לְעִנְיָן שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בְּזַרְעוֹ עַיִן הָרָע; וְאַף כְּשֶׁבֵּרֵךְ מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם בֵּרְכָם כַּדָּגִים, שֶׁאֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם:
Ein herrlicher Sohn בן פרת, ein Sohn voll Anmut; der Ausdruck kommt im Aramäischen vor אפרין נמטיה, wir wollen Huldigung darbringen R. Schimon, am Ende von Bawa Metzia (119a).
Ein Sohn, herrlichen Anblickes, seine Anmut ist vor dem Auge ausgebreitet, das ihn sieht.
Die Töchter schritten auf der Mauer dahin, die Töchter Ägyptens schritten auf der Mauer dahin, um seine Schönheit zu sehen (Bereschit Rabbah). בנות צעדה viele Töchter, eine jede von ihnen schritt dahin, von wo aus sie ihn sehen konnte.
עֲלֵי־שׁוּר um ihn zu sehen; wie (Num. 24,17) »ich schaue es, aber nicht nahe«; aggadische Midraschim gibt es viele hierzu, dies aber neigt zur einfachen Erklärung des Verses.
פֹּרָת das ת gehört zur Wortbildung; wie (Koh. 3,18) «דִּבְרַת, was die Menschen anlangt«.
שׁוּר wie לָשׁוּר »um zu schauen«, עֲלֵי־שׁוּר um zu schauen. Der Targum Onkelos übersetzt בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר »zwei Stämme gehen aus seinen Söhnen hervor«; und er schreibt בָּנוֹת wegen der Töchter Menasches; der Töchter von Zelafchad, die einen Anteil auf beiden Seiten des Jarden erhielten. ברי דיסגי יוסף er übersetzt פרת mit Fruchtbarkeit und Vermehrung. Es gibt hierzu aggadische Midraschim, die auch dem Wortlaut entsprechen (Bereschit Rabbah 78:9); in der Stunde, als Esaw Jaakob entgegenging, da gingen bei allen die Mütter vor den Söhnen hin, um sich zu verneigen; nur bei Rachel steht (33, 7), Josef und Rachel traten hin und bückten sich; denn Josef sagte, dieser Bösewicht hat einen hochmütigen Blick, er könnte seine Augen auf meine Mutter richten, und er ging vor ihr her und reckte seine Gestalt, um sie zu verbergen; darum segnete ihn sein Väter בֵּן פֹּרָת du hast dich aufgerichtet, Josef, wegen des Auges von Esaw עֲלֵי־עָיִן; dadurch hast du die Größe erworben.
Töchter schritten auf der Mauer dahin, dich zu betrachten, als du auszogst als Herr über Ägypten. Ferner erklären sie (Sot. 36b), עֲלֵי־עָיִן es beziehe sich darauf, dass über seine Nachkommen das böse Auge nicht herrschen werde; und auch als er Menasche und Efraim segnete, segnete er sie, dass sie Fischen gleichen mögen, über die das böse Auge nicht herrscht.
בן פרת יוסף , בן מלאכו שיאמר על הענף של אילן והסעיף, כמו ועל בן אמצת לך (תהלים פ' י"ו) , ופרת תאר יתר הבאור מעדני מלך תענוגי , וכן ת"א והירושלמי תפנוקי , והרשב"ם כתב והוא יתן מעדני מלך , מה של שמן היו סוכין ממנו מלכי ישראל למשוח בו לעדן את בשרם כדאמרינן במנחות (דף פ"ו ע"א) אנפיקינון , שמן זית שלא הביא שליש , ולמה סוכין (בגמרא שם מנוסחא למה שכין אותו) אותם שמשיר את השער ומעדן את הבשר , כמו היתה לי עדנה (לעיל י"ח י"ב) , בשר חלק : באור הקצר תאר לבן מלשון פרו ורבו (לעיל א' כ"ח) , ובאורו כענף אשר יפרה, כן יהי' יוסף · בן פרת עלי עין . כענף אשר יפרה , בהיותו על עין המים : בנות צעדה עלי שור, יגדל עוד עד שיהי' לסעיפים וענפים רבים , וכל אחת מהן תגדל בגובה עד שתגבה על החומה המקפת אותן , וספר בזה גאולתו אשר הוא בה אשר גדלה למעלה אחר צרותיו , ויורה על זה פסוק שאחרי' וימררהו ורבו וגו' , ויהי' לפי דעתי עיקר התחלת הברכה על העתיד מן מאל אביך וגו' , ועד שם הוא ספור צרותיו אשר עברו עליו וממשלתו אח"ז , ועכ"ז אף שעיקר הג' הפסוקים הראשונים הם על העבר , ירמזו ג"כ על העתיד שיפרה וירבה , ואמר בן ואח"ז בנות , בעבור שעם שהוא לו בן אחד מן בניו , יתחלק לשני שבטים ויחשב כב' בנים , ובפסוק ותשב באיתן קשתו וגו' ירמוז על גבורת מלחמותיו בא"י , ואף שנאמרו בלשון עבר , כבר כתבתי כמה פעמים כי כן הוא דרך לשון הנבואה , ולפ"ז תהי' ברכת יעקב מעין ברכת משה שברכו ג"כ בשתי ההצלחות בנצחון המלחמה ובברכת הארץ, כאמרו וליוסף אמר יתר הבאור וגו', רבו הפירושי' בפסוק הזה , כי הוא נראה סתום וחתום , והדקדוק בו קשה עד מאוד , ואחרי העיון בדברי המפרשי' ז"ל נראה שיותר מכוון לפשוטו המקרא, ויותר נאות לתפארת המליצה הוא הפי' הלוקט מכלם , מזה דבר ומזה דבר , והוא הדרך אשר הלך בו המתרגם האשכנזי , בן מענין סעיף או ענף, כמו ועל בן אמצת לך (תהלי' פ' ט"ז) , שהוא מלשון הזה , כאשר יורה על זה מליצת כל המזמור ההוא , ובבאור מלת פרת יש שלש מחלוקות , ולכל הפנים יש פה זרות קצת נגד כללי הדקדוק · קצת המפרשי' (ר' יונה ור' יהודה המדקדקי', כפי מה שהביאם הרד"ק בשרשי' שרש בן) אמרו שהוא שם מן ותארנה פארתיו (יחזקאל ל"א ה') , אלא שלא נשתוו בשרשן , ששרש פרת פרה , ושרש פארתיו פאר , ולדרך הזה ר"ל שבן פרת סמוך , וענינו בן נטע שיש לו פארות וסעפי' , וזה לא יתכן , כי בן נקוד בצירי , ואלו הי' סמוך הי' נקוד בסגול כמשפטו , או נפרש בן פרת כמו שמות נרדפי' , כאלו אמר בן ופרת , שכוונה שהוא נטע רך ואעפ"כ כבר הוצי' פארות וסעיפים , ויהי' חסר וא"ו העטף כמו שמש ירח עמד זבלה (חבקוק ג' ע"ז) , ועוד רבים · ורש"י פי' פרת לשון חן , לקוח מלשון הגמ' , ועיין בפי' הרמב"ן מה שטען עליו · והרד"ק בשרשים שרש הנזכר ובפירושו לס' בראשית אמר שפרת תואר לבן , מלשון פרו ורבו (לעיל א' כ"ח וט' א') , והתי"ו במקום ה"א , כי התאר או הבינוני לזכר הוא פרה בסגול , ולנקבה פרה בקמץ הרי"ש , כמו וקראת אתכם (דברים ל"א כ"ט) , במקום וקראה , ורבים כן (וכן פי' הראב"ע , רק שחשב שהתי"ו נכונה בלי חלוף כי יבא הבינוני על ב' דרכים , כמו אויבה גם אויבת , וכן פורה פורת , ואולם לא מצאנו זה כי אם בשלמים , לא בנחי למ"ד ה"א) , ויהי' באור הקצר אמר מבורכת ה' ארצו וגו' (דברים ל"ג י"ג) , ואמר וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וגו' (שם י"ז) , ויעקב באהבתו אותו מכל בניו ברכו בשתיהן כמו שברך את יהודה בשתיהן בעבור שהוא מלך וצריך לנצוח מלחמות וגם לעושר הבאה מברכת הארץ אשר גם הוא נצרך לשלחן מלכים , כנ"ל :
בן פרת kann nicht heißen: ein blühendes Reis, פרת kann überhaupt hier nicht von פרה sein, wo dann das ת Feminalbezeichnung wäre, da כן entschieden mascul. ist. צעדה kann nicht Prädikat von בנות sein; denn jenes ist Singular und dieses Plural. Der Wortlaut des Textes dürfte vielmehr die folgende Auffassung rechtfertigen. Die Wurzel פרת findet sich rabbinisch geradezu als trennen, sondern z. B. die ja alle eine Trennung ,ברת ,ברד ,פרט ,פרד und ist verwandt mit ,אוכלא דאפרת und Sonderung bedeuten. Dazu kommt das Wort אפרתי, das keineswegs die Abstammung aus Efrajim bezeichnet, so דוד בן איש אפרתי (Sam. I. 16, 12) vielmehr: מוכתר ,בנימוס ,פלטיאני hoffähig, durch Sitte geadelt, somit überhaupt: vornehm, adlig bedeutet, wie es ריב"ל und ר׳ יהודה ב׳ נחמי erläutern (ילקוט Sam. I. 1, 77).20 Es ist dies ganz der Grundbedeutung: sondern gemäß, "durch Charakter oder Stellung ausgezeichnet, von der gewöhnlichen Welt gesondert". Vielleicht ist selbst der Titel :wäre בן פרת wäre somit adjektivische Pualform, und פ֗רָת .davon gebildet אפרתמים ein edler, für sich stehender, edel hervorragender, durch seine Charaktereigentümlichkeit edel von seinen Brüdern gesonderter Sohn, בן פרת עלי עין, und zwar nicht erst jetzt als Minister durch seine äußere Stellung geadelt, schon als בן, er war schon ein durch Gesinnungs- und Geistesadel geadelter Mensch, als er noch nicht in der Fremde, als er noch als Sohn an dem "heimischen Quell" stand. Dieser Quell, an welchem und aus welchem Josef den Adel der Gesinnung sog, war wohl kein anderer, als seine Mutter Rahel, deren Gedächtnis, wie wir oben gesehen, ja Jakob in seinen letzten Tagen besonders erfüllte: aus der Mutter hat er diesen Adel, schon als Kind und Knabe, gewonnen. בנות, "Töchter!" — oder: Frauen! wie Leas Wort: אשרוני בנות: "auch sie, die der Quell Josefs gewesen, auch sie war über die Mauer geschritten", oder: "auch sie schritt über die Mauer" d. h. auch sie war kein gewöhnliches Weib.
שור. Mauer, von שור: schauen, was andere nicht schauen: geistiges in die Ferne schauen, daher auch שיר, das schauende Wort, der begeisterte Gesang, insbesondere das Schauen der unsichtbaren Waltung Gottes in den konkreten Erscheinungen. Daher שור: Mauer, die das sieht, was durch sie den Blicken anderer entzogen ist, die den häuslichen Kreis einschließt und abschließt. Daß dies kein spitzfindiges Spiel ist, beweist der andere Name für Mauer: חמא ;חומה ist chald. sehen.
Das Walten der Frauen ist den Blicken entzogen, überschreitet gewöhnlich nicht die Grenzen des heimischen Kreises, — כל כבודה בת מלך פנימה ,אשתך וגוי בירכתי ביתך — eine ungewöhnliche Frau zieht, ohne daß sie es will, die Blicke der Welt auf sich, oder strebt mit ihrem Geist über den beschränkten Kreis der gewöhnlichen Häuslichkeit hinüber.