Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מאשר שמנה לחמו. מַאֲכָל הַבָּא מֵחֶלְקוֹ שֶׁל אָשֵׁר יְהֵא שָׁמֵן, שֶׁיִּהְיוּ זֵיתִים מְרֻבִּים בְּחֶלְקוֹ וְהוּא מוֹשֵׁךְ שֶׁמֶן כְּמַעְיָן; וְכֵן בֵּרְכוֹ מֹשֶׁה וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִמְנָחוֹת (דף פ"ה) פַּעַם אַחַת הֻצְרְכוּ אַנְשֵׁי לוּדְקִיָּא לְשֶׁמֶן וְכוּ':
Von Ascher kommt fette Speise, die Speise, die vom Anteil Aschers kommt, wird fett sein; es werden viele Olivenbäume in seinem Anteil sein; dass dieser von Öl fließt wie eine Quelle; ebenso segnete ihn Mosche (Deut. 33, 24), »er taucht in Öl seinen Fuß«, wie wir in Menachot (85b) lernen, »einmal brauchten die Leute von Ladakija Öl…«
מאשר שמנה לחמו, מ"ם מאשר לדעת המתרגם האשכנזי היא מ"ם מן , ושעור הכתוב כל היוצא מאשר הנה לחמו שמנה , ולחם הוא כולל כל המאכלים , והיו באחרנו זיתים הרבה וכן אמר פירותיו היו שמנים , וכן ברכו משה ואמר וטבל בשמן רגלו (שם כ"ד) · והוא יתן מעדני מלך , והוא אשר יתן מאחרנו מעדנים טובים הראוים יתר הבאור וכן פי' הראב"ע , אבל לא פי' על איזה מלחמה התנבא, כי כתב ואנחנו לא נדע היום כל התלאות העוברות על אבותינו , והמתרגם האשכנזי בחר פה בבאור הרמב"ן אשר העתקתי לשונו בבאורי הקצר . אבל שתם גלא בחר כוונת הפסוק, ולשון הרמב"ן , וזה פירוש נאה למדתיו מן הירושלמי שאמרו במסכת סוטה גד גדוד יגודנו גייסא אתי מגיסתא והוא מגיים לה , לומר כי הגיים יבא לאסוף חיל ולגיים עליו והוא יגוד עליהם ויביא גדודיו באחרם , ואולי ירמוז הנביא על מלחמת יפתח הגלעדי עם בני עמון, כי בני גד ירשו כל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון והיו בני עמון תמיד נלחמים באנשי גלעד והוא כמעט עברו ליהם והכה אותו ואת עריהן מכה גדולה מאד, והיה הענין ההוא גם גדול הזכירו הנביא כאשר הזכיר דבר שמשון עכ"ל : (כ) מאשר שמנה לחמו , הראב"ע כתב יש אומרים כי המ"ם נוסף (ר"ל בעבור הכנוי הנזכר במלת לחמו), והנכון בעיני שמארץ אשר יבא לחם ושמן (ר"ל כי הוא"ו של לחמו נוסף כוא"ו למעינו מים (תהלים קי"ד ח') , ועוד רבים) , ופה לחם לשון נקבה , וכן בית ומקום גיד ולחם ועין ורוח וארץ וארון ועם (ר"ל כל אלו השמות באים לפעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה) עכ"ל , והמ"י כתב (כנראה הוא מפי' הרד"ק לס' בראשית) באמרו מאשר במ"ם נראה כי על מקלת ארצו אמר שתהיה שמנה ולחמו הוא ארצו כי היא המוציאה הלחם, והלחם כלל לכל מאכל כלומר מאשר תצא ברכה לעולם כי שמנה תהיה לחמו, כלומר ארצו המוציאה לחמו תהיה דשנה ושמנה, כן פי' בשרש מן ובשרש שמן עכ"ל . וכוונתו במה שפי' לחמו ארצו, היא בעבור תאר הנקבה על לחם שהוא זכר , אבל ארץ הוא לשון נקבה, וכן ת"א דאשר טבא ארעיה , ובשרשים שרש לחם פי' או אומר שמנה על לחמו וברכה בו עוגה או חלה שהוא לשון נקבה , ובבאורי הקצר כתבתי דעת המתרגם האשכנזי בבאור המ"ם , וכוונת הפסוק מפורשת שהיא על ברכת הארץ · מעדני באור הקצר הראוים למלך , וכל מבקשם , באחרנו ימצאם :
Gad und Dans Bedeutung wird in Recht vertretender Verteidigung nach außen gezeichnet, Ascher und Nastali haben ihre Eigentümlichkeit im Innern. Durch Ascher, d. h. Ascher bewirkt es, daß er fette, gesunde, treffliche Speise hat, indem er königliche Delikatessen liefert. Es scheint, daß Aschers Land mehr geeignet war, Delikatessen, als die notwendigen Lebensmittel zu produzieren. Indem aber Ascher Luxusfrüchte produzierte und zu Markte brachte, schaffte er sich reichliche und treffliche Nahrung.