Die Torah - Die fünf Bücher Mose
יששכר חמר גרם. חֲמוֹר בַּעַל עֲצָמוֹת, סוֹבֵל עֹל תּוֹרָה, כַּחֲמוֹר חָזָק שֶׁמַּטְעִינִין אוֹתוֹ מַשּׂאוֹי כָבֵד:
רובץ בין המשפתים. כַּחֲמוֹר הַמְהַלֵּךְ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְאֵין לוֹ לִינָה בַּבַּיִת, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לָנוּחַ, רוֹבֵץ בֵּין הַתְּחוּמִין, בִּתְחוּמֵי הָעֲיָרוֹת שֶׁמּוֹלִיךְ שָׁם פְּרַקְמַטְיָא:
Jissachar ist ein knochiger Esel יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם, (Tanchuma) ein knochiger Esel, er trägt das Joch der Torah wie ein starker Esel, den man mit einer schweren Last belädt.
Der zwischen den Feuerstätten lagert, wie ein Esel, der am Tag und in der Nacht geht und keine Herberge im Hause hat, und wenn er ruhen will, zwischen den Grenzen lagert, an den Grenzen der Städte, wohin er Waren bringt.
יששכר חמר גרם , יששכר הוא כחמור בעל עצם ובעל איברים חזק , וסובל משא גדול , וזה הוא שאמר ויט שכמו לסבל : רבץ בין המשפתים , שרש שפת , ענינו הערך והסדר , ה' תשפת שלום לנו (ישעי' כ"ו י"ב) , תערוך , וכן שפות הסיר (יחזקאל כ"ד ג') , ערוך אותה על הכירים (כ"כ הרד"ק שרש שפת , ודעת המתרגם האשכנזי שמלת משפתים כנוי למערכות העדרי' בנוחם אצל השוקת על מי מנוחות , והשכיב' בין המשפתי' או השפתי' כנוי למנוחה והשקט בלי לכת אנה ואנה לרעות יתר הבאור כמו ירך המזבח צפונה (ויקרא א' י"א ומלכים ב' ט"ז י"ד) , ירך המשכן תימנה (במדבר ג' כ"ט) , ולדעתי יש איזה הפרש בענין בין שם ירך ובין שם הנקבה ממנו הבא בה"א בסוף , ויתבאר בקונ"א אי"ה · על צידן , כמו עד , וכן על המעברות (יהושע ב' ז') , וכן תיב"ע והמתרגם האשכנזי , וי"א פעמים נמצא עד במקום על , על פי המסורה , ועיין במ"א שנראה שט"ס הוא במסורה וצ"ל ט' : (יד) חמר גרם , מלת חמר סמוכה , כלומ' כחמור בעל עצם כבד וחזק · גרם , עצם בלשון ארמי , ונמצא איזה פעמים גם במקרא , והרד"ק בשרשי' שרש גרם פי' בשם רבי יונה גרם , שבור שאינו יכול לזוז ממקומו מן ועצמתיהם יגרם (במדבר כ"ד ח') , ולדעתי אין נכון לפרש כן , כי נראה כי פעל יגרם הוא מן הפעלים הנגזרים מן השמות ומורים על הפך הפעולה והפך הוראת השם , כמו מן שרש , ישרש , שפירושו עקירת השרשים , ומן סעיף , מסעף , שהכוונה הסרת הסעיפים , ודומיהם , והפעלים ההם יבאו בבנין הכבד , ולכן אף אם יגרם שהוא מבנין הכבד מורה על שבירת העצמות ומוצצתם , אין השם גרם מורה כן , רק על הפכו שהוא חוזק העצמות : (טו) וירא מנוחה כי טוב , בא על דרך זרות תאר הזכר על שם הנקבה , והראוי כי טובה והוא פעל עבר לגזרת פעול ע"מ יכול , כמו מה טבו אהליך (שם כ"ד ה') · נעמה , פעל עבר לגזרת פעל , כמו ושמעו אמרי כי נעמו (תהלים קמ"א ו') , וב' הפעלים האלו טוב ונעמה , עם שהם פעלים לפי משקלם [ ובפרט מלת נעמה שאיננו בינוני לנקבה לגזרת פעל , כי הי' ראוי להיות הנגינה בה מלרע , כמו ובנפש חפצה (ד"ה א' כ"ח ט') ] , עכ"ז אין בהם כי אם הוראת התואר , כי הם ממין הפעלים המקריים שאין בהם לא פעולה ולא הפעלה , כמו ה' אלהי גדלת מאד (תהלים ק"ד א') , פי' גדול אתה , וכן שרש חשך , טמא , טהר , קדש , ודומיהם רבים מהפעלי' המקריים , יפורשו כמו תאר , כאשר זכרנו בהקדמת הספר : ויט שכמו , השפיל שכמו , כמו ויט שמים (שמואל ב' כ"ב י' ותהלים י"ח י') , הטו אזנכם (ישעי' נ"ה ג' וע"ח א') . רש"י . לסבל , הוא מקור ויחסר השם אבל הוא בכחו , וענינו לסבל באור הקצר לרעות בשדה מרעה , יאמר למה ישבת בין המשפתי' לשמע שרקות עדרים (שופטי' ה' ט"ז) , הכוונה על ראובן שלא הלך עמה למלחמה , וכן אם תשכבון בין שפתים (תלים ס"ח י"ד) , השעור אם תנוחו ממלחמה ותשבו אצל העדרי' להשקותם ולנהלם , אף כאן אמר כמו חמר גרם , עצל ללכת אנה ואנה , ואוהב לרבוץ בין המשפתים , על רגליו , כן יששכר לא בחר במעשה זבולן להיות עובר ימים , אף לא יאהב לצאת למלחמה , כי אם לשקוט בארצו לחרוש ולעבוד אדמתו , כמו שמפרש והולך שבראותו מנוחה כי טוב והארץ כי נעמה נטה שכמו לסבול עול אחרי' עליו ולתת מס שלא לעזוב מקום מנוחתו , וכן אמר משה שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך (דברים ל"ג י"ח) : (טו) וירא וגו' , יששכר מנוחת האדמה כי טוב יותר מלצאת למרחקי' : ואת הארץ כי נעמה , ומצלחת כדכתיב אל המנוחה ואל הנחלה (שם י"ב יתר הבאור עול או מסא , והכוונה כמ"ש בבאורי הקצר עול מלכי ישראל , וכן פי' הרשב"ם והראב"ע , וענין הווי"ו וירא וגו' ויט וגו' , הוא לחבר המאמרים המתיחסי' בסבה , וכשראה וגו' אז הטה שכמו וגו' · ויהי , ענינו ונעשה אחר שראה וכו' , כמ"ש הרשב"ם בפסוק וטעמו כצפיחת בדבש (שמות ט"ז ל"א) , ובפסוק והי' טעמו כטעם לשד השמן (במדבר י"א ח') , שענין המלה הזאת הוא על החלוף והשנוי שנשתנה אחר זה ממה שהיה קודם זה , וכן תרגם פה המתרגם האשכנזי (ווארד) ולא (וואר) , ונראה לי כי השנוי הזה לא על דרך המליצה לבד נאמר פה כדרכי השירי' , רק שהיה כן בפועל , כי מצאנו שהיו בתחלת ימי השופטים אנשים גבורים למלחמה , לא אהבו מנוחה , כאשר שבחה אותם דבורה בשירתה , ושרי ביששכר עם דברה ויששכר כן ברק בעמק שלח ברגליו (שופטי' ה' ט"ו) . אולם אח"ז כאשר ראו המנוחה כי טובה היא , חזרו לבחור בה , ולכן בימי דוד לא נחשבו לאנשי מלחמתו , ועל כן בספר ד"ה ( א' י"ב) שנחשבו שם אנשי חיל מכל שבטי ישראל שבאו לדוד חברונה להסב אליו מלכות שאול , נאמר שם בכל השבטים תארי אנשי צבא הולכי בקרב , כמו בני יהודה נשאי צנה ורמח וגו' ( שם כ"ד) , מן בני שמעון גבורי חיל לצבא וגו' ( שם כ"ה) ומן בני אפרים וגו' גבורי חיל וגו' (שם ל') , מזבלון יוצאי צבא ערכי מלחמה בכל כלי מלחמה וגו' (שם ל"ג) , ומנפתלי שרים אלף ועמהם בצנה וחנית וגו' (שם ל"ד) , ומן הדני ערכי מלחמה וגו' (שם ל"ה) , ומאשר יוצאי צבא לערך מלחמה (שם ל"ו) , ומעבר לירדן מן הראובני והגדי וחצי שבט מנשה בכל כלי צבא מלחמה וגו' (שם ל"ז) , אבל ביששכר לא נאמר שם תאר אנשי המלחמה , רק ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וגו' (שם ל"ב) , עם שנראה מפשט הכתוב שהכוונה היא יודעי בינה לתת עצה הוגנת בעניני המלחמה , כמו שמפורש שם בפי' המיוחס לרש"י ז"ל , עכ"ז נראה מלשון הכתוב שלא היו רק יועצי המלך ולא הלכו במלחמה בעצמם , א"כ נעתקו בימי דוד או איזה זמן קודם אליו , מן דרכם הראשון שהי' להם בזמן תחלת השופטים [?] מלחמה , אל הדרך האחרון באור הקצר י"ב ט') : ויט שכמו לסבל , עול של מלכי ישראל , כחמור שסובל ונושא משאו . ויהי למס עבד , לתת למלכים עישור תבואותיו כדכתי' וזרעיכ' וכרמיכ' יעשר (שמואל א' ח' ט"ו) , ובשורת עושר הוא לשבט יששכר , גם בשורת חלק טוב שיהי' לגורלו בארץ : (טז) דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל , דן ישפוט את עמו , כמו אחד משאר יתר הבאור לאהוב מנוחה , ולתת לבם אל המושכלות : (טז) דן ידין עמו , כמו כי ידין ה' עמו (דברים ל"ב ל"ו ותהלים קל"ה י"ד) , ארי ידין ה' דינא דעמיה , כלשון שפטני אלהים וריבה ריבי מגוי לא חסיד (תהלים מ"ג א') , וריב אלמנה (ישעי' א' כ"ג) , יאמר כי דן יקום נקמת עמו כל שבטי ישראל כאחד , והטעם כי פלשתים הרעו לכל ישראל כמה פעמים כי בימי שמגר בן ענת החלו , ובימי יפתח כתוב וימכרם ביד פלשתים וגו' (שופטים י' ז') , אחרי עבדון בן הלל ויתנם ה' ביד פלשתים ארבעים שנה ( שם י"ג א') , ולא הי' בשופטים מי שהכניעם או שנלחם כלל , ואף על פי שכתוב בשמגר ויך את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר (שם ג' ל"א) , איננה נקמה כי איננה מכה רבה על כן כתוב בשמשון והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים (שם י"ג ה') , ולקח נקמת ישראל מהם כי הרג מהם עם רב וכל סרני פלשתים המית , והזכיר ידין כי היה הנוקם הזה שופט לא מלך , והפשר שזה דעת אנקלוס שאמר ביומוהי יתפרק עמיה , ויתכן שיהיה כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים הוא יהודה שנאמר בו ידך בערף אויביך (לעיל פסוק ח') , כי גם זה יגבר על אויביו וינקם . (הרמב"ן) , וכן פי' רש"י ז"ל . והרשב"ם כתב המפרש על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל , וכי יעקב בא להתנבאות על אדם שנפל ביד פלשתים וינקרו את עיניו ומת עם פלשתי' בענין רע , חלילה חלילה , אך על שבטו של דן נתנבא שהיה מאסף לכל המחנות , וגם ביהושע כתיב והמאסף הלך אחרי הארון (יהושע ו' ט') , ולפי שהיה הולך כל הימי' בין בימי משה בין בימי יהושע אחר כל הדגלים והיה צריך להלחם עם כל האומות הרודפים אחריהם לזנב כל הנחשלים אחריהם בדרך ולהנקם מן האמות כי גבורים היו , לכך אמר יעקב דן ידין עמו , ינקום נקמת עמו כאחד כל שבטי ישראל הי' נוקם נקמתם ומשמרם מרודפיהם כמו כי ידין ה' וגו' , דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו (דברים ל"ב מ"ג) , וכמו ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה (תהלים ק"י ו') עכ"ל , והנה בפי' מלת ידין נשתוו רש"י והרמב"ן והרשב"ם לפרשה ינקום , עם שנחלקו בכלל כוונת הנבואה הזאת , וכן נראה כוונת אנקלוס כמו שהבין בו גם באור הקצר משאר שבטי ישראל :
גרם: Knochen, jedoch nicht daßelbe wie עצם .עצם bedeutet das Feste Starke, Markige, verwandt mit םoא, Ansammlung von Kräften. גרם findet sich in גרם המעלות (Kön. II. 9, 13) als Treppenstufe, also als das stetig vorwärts und aufwärts Führende — (davon auch כרם, der terrassenartig angelegte Weinberg] — so auch גרם" rabbinisch: vermitteln, veranlassen, herbeiführen. Demgemäß scheint גרם nicht Knochen als Last tragende, sondern Glied und Gelenk als die bewegende, arbeitende Hebelkraft zu bezeichnen. daß חמור als Bild eine Charakterseite bezeichnet, die vollständig allem Edlen ebenbürtig erscheint, ist aus Jesaias 32, 20 ersichtlich. Dort heißt es: אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור: ihr seid die Fortschreitenden Cuer ist der Fortschritt], denen jedes Gewässer gleichgilt, daran die Gottessaat zu säen, die sich hingeben, um Stier gleich sich ans Joch schirren zu lassen und Esel gleich Lasten zu tragen, (wörtlich: die rüstig den Fuß des Ochsen und des Esels strecken, d. h. die den rüstigen Schritt des Ochsen und des Esels schreiten, wie שלח אצבע ,שלח יד. So Job 30, 12 גלי שִלֵחו, sie wollen meine Füße strecken, d. h. mir vorschreiben, wie ich wandeln soll). שור: die Tatkraft, die wirkt; חמור: die Kraft des Tragens. Also חמור גרם eine gelenke Kraft, die schwere Lasten auf sich nimmt und rüstig weiter fördert. Eine solche Kraft wird Issachar entfalten, eine Kraft, die arbeitet und trägt, שור und חמור in sich vereinigt. משפתים: der Ort, wo zwei Reihen geordneter Geräte sind. Wie wir die Häuslichkeit durch Herd bezeichnen, so im Hebräischen durch geordnete Reihen von Geräten. So wird Ps. 68, 14 durch אם תשכבון בין שפתים! der Gedanke ausgedrückt: O, wenn ihr doch nur immer im Gegensatz zu den "Heereskönigen" euch mit der Lebensaufgabe der נות בית, der im Hause zu erfüllenden Pflichten begnügen möchtet! Also: Issachar ist ein starker und rüstiger Arbeiter, der am heimischen Herde der Ruhe genießt, im Bilde: ein Lasttier, dessen Gelenken man es ansieht, daß es tüchtig arbeiten kann und gearbeitet hat, und der nun innerhalb des Wohlstandes des häuslichen Kreises, den er mit seiner Arbeitskraft selbst geschaffen hat, ausruht.