Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אסרי לגפן עירה. נִתְנַבֵּא עַל אֶרֶץ יְהוּדָה שֶׁתְּהֵא מוֹשֶׁכֶת יַיִן כְּמַעְיָן; אִישׁ יְהוּדָה יֶאֱסֹר לַגֶּפֶן עַיִר אֶחָד וְיִטְעָנֶנּוּ מִגֶּפֶן אַחַת, וּמִשֹּׂרֵק אֶחָד בֶּן אָתוֹן אֶחָד:
שרקה. זְמוֹרָה אֲרֻכָּה, קוריירא בְּלַעַז:
כבס ביין. כָּל זֶה לְשׁוֹן רִבּוּי יַיִן:
סותה. לְשׁוֹן מִין בֶּגֶד הוּא, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא:
אסרי. כְּמוֹ אוֹסֵר, דֻּגְמַת מְקִימִי מֵעָפָר דָּל (תהילים קי"ג), הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם (שם קכ"ג), וְכֵן בְּנִי אֲתֹנוֹ כְּעִנְיָן זֶה. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ: גֶּפֶן – הֵם יִשְׂרָאֵל; עִירֹה – זוֹ יְרוּשָׁלַיִם; שֹׂרֵקָה – יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק – (ירמיהו ב'):
בני אתנו. יִבְנוּן הֵיכְלֵהּ, לְשׁוֹן שַׁעַר הָאִיתוֹן בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל (יחזקאל מ'). וְעוֹד תִּרְגְּמוּ בְּפָנִים אֲחֵרִים: גֶּפֶן אֵלּוּ צַדִּיקִים; בְּנִי אֲתֹנוֹ – עָבְדֵי אוֹרַיְתָא בְּאוּלְפַן, עַל שֵׁם רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת:
כבס ביין. יְהֵא אַרְגְּוָן טַב שֶׁצִּבּוּעוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן, וְצִבְעוֹנִין הוּא לְשׁוֹן סוּתֹה, שֶׁהָאִשָּׁה לוֹבַשְׁתָּן וּמְסִיתָה בָּהֶן אֶת הַזָּכָר לִתֵּן עֵינָיו בָּהּ; וְאַף רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ בַתַּלְמוּד לְשׁוֹן הֲסָתַת שִׁכְרוּת בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (דף קי"א). וְעַל הַיַּיִן שֶׁמָּא תֹאמַר אֵינוֹ מַרְוֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר סוּתֹה:
Er bindet an den Weinstock seinen Esel, er weissagte für das Land Juda, dass es von Wein fließen werde wie eine Quelle; ein Mann in Juda werde an einen Weinstock einen Esel binden und ihn von einem Weinstock voll beladen und von einer Rebe einen jungen Esel.
Rebe שׂרֵקָה, ein langer Zweig, Weinranke in anderen Sprachen.
Er wäscht im Wein, all dies ist eine Bezeichnung für die Fülle an Wein.
Sein Gewand סוּתֹה, ist die Bezeichnung für eine Art Kleid, das Wort kommt nicht wieder im Vers vor.
אוֹסֵר = אֹסְרִי ; ähnlich (Ps. 113,7) »Er erhebt aus dem Staub den Armen מְקִימִי«; (dort 123,1) »der Du im Himmel thronst הַיּוֹשְׁבִי«; in gleicher Weise ist בְּנִי אֲתֹנוֹ zu erklären. Onkelos wendet den Vers auf den gesalbten König auf; der Weinstock גֶפֶן ist Israel, עִירֹה ist Jerusalem; die Rebe שׂרֵקָה ist Israel (Jer. 2, 21), »ich habe dich als Rebe eingepflanzt«.
בְּנִי אֲתֹנוֹ sie bauen sein Heiligtum, vom Ausdruck שַׁעַר הָאִיתוֹן Eingangstor im Buche Jecheskeel (40, 15); dann übersetzt er [Targum] noch in anderer Weise, der Weinstock גֶפֶן sind die Gerechten, בְּנִי אֲתֹנוֹ diejenigen, die die Torah betätigen durch Belehrung, nach (Richt. 5, 10), »die auf schimmernden Eselinnen reiten«.
Er wächst im Wein כִּבֵּס בַּיַּיִן, guter Purpur wird sein Gewand sein, dessen Farbe dem Wein gleicht; farbige Gewänder ist die Übersetzung von סוּתֹה, welche die Frau anzieht und damit den Mann dazu verführt, seine Augen auf sie zu richten. Auch unsere Lehrer haben es im Talmud mit dem Ausdruck Verführung zur Trunkenheit erklärt, im Trakt. Ketubot (111b) bezüglich des Weines, vielleicht sagst du, er mache nicht trunken, darum steht סוּתֹה von מסית.
יתר הבאור הלמ"ד לפעמים , כמו ויביאם ירושלם (ד"ה א' י"ח ז') , ויביאם בבל (ירמי' כ"ד א' וכ"ח ג') , ודומיהם , ועיין בפי' הראב"ע ומה שטען עליו הרמב"ן בדברים נכוחים , ואין רצוני להאריך פה • יקהת , שם נפלם דברת בני האדם (קהלת ג' י"ח) , ודגש הקו"ף לתפארת כדגש מקדש ה' (שמות ט"ו י"ז) , וכן ותבוז ליקהת אם (משלי ל' י"ז) וכו' , ופירוש שניהם משמעת וקיבול המצוה , ופירוש ולו יקהת עמים אליו ישמעון העמים לקבל עליהם מה שיצוה , ופירוש ליקהת אם למשמעת אם , כלומר עין שתבוז למשמעתה ולמה שתצוה עליו יקרוה ערבי נחל ; נדמה רבי יונה המלה הזאת לערבי בזה ענין • (הרד"ק בשרשים שרש יקה) , וכ"ת אנקלוס ולי' ישתמעון עממיא , וכן פי' הראב"ע , אלא שכתב שהיו"ד משרת לעתיד , ולא ידעתי מה יאמר במלת ליקהת אם , שא"א להיות עתיד בעבור הלמ"ד שלא תשמש בעתידים , והוא מפרש שם לחבור אם , ולדעת רש"י ז"ל ג"כ שרשו יקה וקראו יסוד נופל כנו"ן של נוגף ושל נושך , והוא לדעתו שם המקרה , ופירושו אסיפת עמים שנאמר אליו גוים ידרושו (ישעי' י"א י') , ומפרש ליקהת אם לקבוץ קמטים שבפני' מפני זקנתה , ובגמרא דיתבי ומקהו אקהתא בשוקי דנהרדעא במסכת יבמות (דף ק"י ע"ב) , ויכול היה לומר קהיית עמים עכ"ד, וכן פי' הרשב"ם קבוצת האומות , עם שלא כתב דקדוק המלה , וכן מתורגם בל"א : (יא) אסרי לגפן עירה , עד הנה ברכו במלוכה ובגדולה שתהי' לו על אחיו , ועתה ברכו בארץ מבורכת , ואמר אסרי לגפן עירה , שמרוב הגפנים יקשור הרוכב על העייר (שהוא החמור הזכר הרך בשנים) עת עירו אל הגפן אשר בדרך , בעת ינוח וירד מן בהמתו , והכוונה בזה לב' דברים , א' שיהי' הדרך מלא מגפנים עד שבכל מקום שירצה לקשור בהמתו באיזה אילן ימצא גפנים לקשרה שם , ב' שמסובת ריבויים לא יחושו אם תאכלם הבהמה • ולשרקה בני אתנו , אל השרק (שהוא הטוב ממין הגפני' שהענבים לא ימצא בהם חרצן) יקשור את בן האתון (שהוא העיר הנזכר) , והוא כפל לשון במלות שונות , ומלת אסרי מושכת עצמה ואחרת עמה • כבס ביין לבשו , לאחר שבצרו הענבים ודורכין אותם בגיתות מתגלגלין בגדיהם בדריכת היינות , כדכתיב מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת (ישעי' ס"ג ב') , וכתוב שם וכל מלבושי אגאלתי (שם ג') • ובדם ענבים, דמהו לדם בעבור שיתאדם , וגם הוא מין כנוס בחרצן כמו הדם הכנוס בגידיו • סותה , בגדו : אסרי לגפן עירה וגו' , אנקלוס תרג' זה בב' אופני' כמו שהביאו רש"י ז"ל ופי' דבריו , אבל לפי ששניהם רחוקי' מפשט הכתוב לכן נטה רש"י מפירושיו פה ופי' באופן אחר , וז"ל נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעין , איש יהודה יאסור לגפן עיר אחד ויטעננו מגפן אחת ומשורק אחד בן אתון אחד עכ"ל , וכן פי' הרשב"ם , והנה אף שדבריהם נכונים ומיושבים בכוונת כלל הענין , שהברכה הזאת היא על טוב ארצו ברבוי היין , אבל עדיין לא נתישבה מליצת המאמר , כי אסרי לגפן לא יסבול כוונת הטעינה מגפן אחת , ויוכל לאסור העיר לגפן אחת ולהטעינו מכמה גפנים הסמוכים , ולכן הבאור הנכון הוא כפי מה שבארתי בבאורי הקצר , שהכוונה היא שתהי' ארצו מלאה גפנים , עד שהרוכב בדרך אם ירצה לנוח ולירד מן בהמתו , וירצה לקשרה באיזה אילן , יקשרנה לגפן , וכן פי' הראב"ע ובעל מכלל יופי , והכוונה לב' דברים , כמ"ש בקצורי , ומלת אסרי היא בינוני [ובא במקום העתיד , שלא כמנהג , או שהנביא יעמיד עצמו כאלו היה בזמן ההוא , והוא בינוני ממש בזמן הדבור , והנכון שתחסר מלת ההרכבה , ועניינו יהי' אוסר , כמ"ש בפ' מקץ (לעיל מ"א א')] עם יו"ד נוספת , וכן היא נוספת במלת בני , וכן הוא"ו נוספת במלת אתנו , כמו מקימי מעפר דל (תהלים קי"ג ז') ,
Jakob sieht also משיח, und wie sieht er ihn? Er sieht den Menschheitretter, den Völkerüberwinder nicht zu Roß, sondern auf jungem Esel. — "Esel" ist überall, als Lasttier, Repräsentant des friedlichen Wohlstandes, der friedlichen nationalen Größe, während Rosse die kriegerische Macht repräsentieren. So wird unter allen unreinen Tieren nur der Esel herausgegriffen, um durch פטר חמור die Weihe des ganzen beweglichen Besitzes auszudrücken. Es ist dasjenige Tier, das ruhigen Schrittes den Menschen und seine Güter trägt. So sollte die jüdische Königsmacht nicht in Rossen ihren Ausdruck finden. Dem jüdischen Könige war verboten להרבות סוס. Sollte der jüdische König ja auch erst לאחר ירושה וישיבה nach völliger Eroberung und gesicherter Besitznahme des Landes, also ausdrücklich nicht zunächst zu kriegerischen Zwecken, erwählt werden, und dürfte eben darin die Versündigung des Volkes zu Samuels Zeiten gelegen haben, daß sie einen König zur Landesverteidigung gefordert, wie Samuel ihnen Kap.12, 12 vorwirft: ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך עלינו ודי אלקיכם מלככם! Darum erscheint hier der einstige wirkliche, wahrhaftige, Israel und die Menschheit erlösende König auf בני אתונו ,עירו. Zwei hervorstehende Züge treten hier im Bilde der zu erwartenden kommenden Zeit hervor. Der König der Menschheit reitet nicht auf einem Rosse, sondern auf einem Esel: er kommt also als König des Friedens; und er bindet sein Tier an Weinstöcke. Wenn man das Tier, und noch dazu עיר, das geweckte, mutige Füllen, an Weinstöcke bindet, so ist das ein Zeichen von einer unendlich gesteigerten Entwicklungspotenz der Natur (die Weinstöcke stämmig wie unsere Bäume) und von übergroßem Wohlstand und Überflusse. Überfluss in unendlich gesteigertem Segen der Natur, und Friede in der Menschenwelt, das sind ja die beiden Merkzeichen, die überall im Munde der Propheten diese endliche Zeit charakterisieren. So lange das friedliche Tier nicht in seine Würde eingesetzt ist, die Führer der Menschen vielmehr auf kriegerischen Rossen erscheinen, und so lange man die Tiere nicht an Weinstöcke bindet, so lange sind wir noch sehr fern von der zu erwartenden Regenerierung der Natur und Menschenwelt. (Vergl. über den jüdischen König und משיח Jeschurun VI S. 127 ff.)
Einen Beweis für die Richtigkeit unserer Auffassung dürfte die Stelle Secharja 9, 9. liefern: גילי מאור בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתונות, freue dich sehr und jauchze; denn siehe, dein König kommt dir, er ist ein צדיק und נושע": er ist kein 1/מושיע; משיח kommt nicht, um uns zu helfen, sondern in seinem Beispiel uns zu lehren, wie uns geholfen würde; er ist צדיק, ein gerechter Mensch, und deshalb wird ihm geholfen. Er ist kein Gott, der hilft, sondern er ist ein Mensch, dessen Größe darin besteht, daß er in so eminenter Weise "gerecht" ist, daß ihm um seiner Gerechtigkeit willen Gott hilft, Gott ihm zum Siege verhilft. Er ist ferner עני, erscheint ohne Civilliste, und endlich nicht als Kriegsheld, sondern רוכב על חמור, als Bringer des Friedens und des Wohlstandes, das bezeichnet חמור, und speziell wiederholt: "auf einem Füllen, Sohn von Eselinnen". Es ist dies sehr eigentümlich. Es scheint: er ist רוכב על חמור, aber nicht aus Armut, sondern der חמור ist עיר בן אתונות. Er hat, während andere Könige einen Marstall voller Rosse haben, אתונות, eine Zucht von Tieren friedlicher Beschäftigung; das Tier, das ihn trägt, ist ein aus seinem Friedensreichtum erzogenes Tier. So auch hier: בני אתונו ,עירה. Das letzte schwache Ende (שילה) stellt sich plötzlich וְלוֹ) männlich dar, und ihm gegenüber erklären sich die Völker bankrott. Obgleich er aber so männlich stark geworden, bleibt er doch an sich bescheiden weiblich (עירה und ;סותר) selbst nachdem er männlich die Welt erobert hat, und seine ganze Männlichkeit besteht darin, daß er friedliche Reichtümer sammelt (כני אתונו). In einem Gemälde, das mit so wenigen Pinselstrichen ein Bild von der bedeutsamsten Dimension hinhaucht, ist man berechtigt, die leiseste Nuance zu beachten.
כבס וגו׳. Er sieht diesen letzten Sprössling Judas — sein Kleid ist rot, aber nicht von Menschenblut, Traubenblut hat es gefärbt. סותו von סוה, wovon מסוה, Hülle, Überwurf.