Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואני נתתי לך. לְפִי שֶׁאַתָּה טוֹרֵחַ לְהִתְעַסֵּק בִּקְבוּרָתִי, וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לְךָ נַחֲלָה שֶׁתִּקָּבֵר בָּהּ, וְאֵי זוֹ? זוֹ שְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם (יהושע כ"ד):
שכם אחד על אחיך. שְׁכֶם מַמָּשׁ, הִיא תִּהְיֶה לְךָ חֵלֶק אֶחָד יְתֵרָה עַל אַחֶיךָ:
בחרבי ובקשתי. כְּשֶׁהָרְגוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם נִתְכַּנְּסוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, וְחָגַר יַעֲקֹב כְּלֵי מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן; דָּבָר אַחֵר שְׁכֶם אַחַד הוּא הַבְּכוֹרָה, שֶׁיִּטְּלוּ בָנָיו שְׁנֵי חֲלָקִים, וּשְׁכֶם לְשׁוֹן חֵלֶק הוּא, וְהַרְבֵּה יֵשׁ לוֹ דּוֹמִים בַּמִּקְרָא כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם (תהילים כ"א) – תָּשִׁית שׂוֹנְאַי לְפָנַי לַחֲלָקִים; אֲחַלְּקָה שְׁכֶם (שם ס'), דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה (הושע ו') – אִישׁ חֶלְקוֹ; לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג'):
אשר לקחתי מיד האמרי. מִיַּד עֵשָׂו, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה אֱמוֹרִי. דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה צָד אָבִיו בְּאִמְרֵי פִיו:
בחרבי ובקשתי. הִיא חָכְמָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ:
Ich aber gebe dir, weil du dich bemühst, dich mit meinem Begräbnis zu beschäftigen, gebe auch ich dir ein Besitztum, in dem du begraben werden wirst; und welches ist dies? Schechem; denn so heißt es (Jos. 24, 32), und die Gebeine Josefs, die sie aus Mizraim heraufgebracht hatten, begruben sie in Schechem.
Einen Anteil שכם mehr als deinen Brüdern, שְׁכֶם die Stadt Schechem selbst wird dir als Anteil, durch den du mehr als deine Brüder hast, gehören.
Mit meinem Schwerte und mit meinem Bogen, als Schimon und Levi die Einwohner von Schechem getötet hatten, versammelte sich die ganze Umgegend, um sie anzugreifen, da umgürtete sich Jaakob mit seinen Waffen gegen sie (Bereschit Rabbah 80:10). Andere Erklärung: einen Anteil, das ist die Erstgeburt (Bereschit Rabbah 97:6), dass seine Söhne zwei Teile erhalten würden, und שְׁכֶם אַחַד bedeutet Anteil; dafür kommen viele ähnliche Stellen im Vers vor, (Ps. 21, 13) »denn du machst sie zu einem Anteil«, du machst meine Hasser vor mir zu Teilen; (Ps. 60,8) »ich verteile den Anteil«; (Hosch. 6, 9) »auf dem Wege morden sie vereint, jeder seinen Anteil«; (Zeph. 3,9) »Ihm vereint zu dienen«.
Den ich aus der Hand des Emori genommen, aus der Hand Esaws, der Handlungen des Emori beging; andere Erklärung: der seinen Vater durch die Worte seines Mundes zu überlisten suchte (Bereschit Rabbah 97:6).
Mit meinem Schwert und mit meinem Bogen, das ist, mit seiner Weisheit und seinem Gebete.
ואני וגו' , באותה הארץ נתתי לך חלק אחד יותר על אחיך שמנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי לקחת שני חלקים בארץ אשר אני ובני עתידים לקחת מיד האמורי בחרבי ובקשתי במלחמת יהושע , ואף על פי שכתוב ביהושע לא בחרבך ולא בקשתך (יהושע כ"ד י"ב) , אותו פסוק בשני מלכי האמורי מדבר וכמו שאמרו חכמים צרעה לא עברה את הירדן , וכתיב ביהושע ואשלח לפניכם את את הצרעה ותגרש אותם שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך (שם) , בזכותו של יעקב גרם להם · (הרשב"ם) , ואני אומר כי אף שפשטות לשון הכתוב יורה כדבריו , עכ"ז הואיל ורוצה להעזר מדברי חז"ל , אומר כי הם כנגדו , כי עם שאמרו כי הצרעה לא עברה את הירדן , לא כוונו בזה לומר שלא הזיקה רק את האמורי היושב מעבר לירדן , כי בפי' אמרו שעמדה מצד זה של ירדן וזרקה את הארס לצד האחר , וכן אמרו חז"ל שתי צרעות היו אחת של משה ואחת של יהושע , באופן שהצרעה הזיקה גם את שאר ז' העמים אשר מעבר לירדן מערבה , ויותר מזה כי מצאנו בתורה מפורש הפך זה , ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך (שמות כ"ג כ"ח) , ולכן צריכי' אנו לפר' כוונת יהושע באמרו רק שני מלכי האמורי בעבור חזקתם ותקפם יותר מכל ז' העמים , ולולי הצרעה עזרה לבלותם לא הי' סיפוק בידם לבלותם , כמו שהעיד הכתוב ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן היא כאלונים (עמוס ב' ט') , גם כוונת לא בחרבך ולא בקשתך איננה כדבריו , שלא אחזו חרב וקשת בידם רק הצרעה כלתה אותם , כי הוא נגד פשוטו של מקרא , ויאסף סיחן את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל ויכהו ישראל לפי חרב (במדבר כ"א כ"ג וכ"ד) , הנה נאמר בפירוש לפי חרב , וכן בעוג נאמר ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי (שם ל"ד) , אבל הכוונה לא בחרבך ולא בקשתך כמו שפי' שם הרד"ק ז"ל , פי' אם לא הי' עזר האל והוא על דרך כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני (תהלים מ"ד ז') עכ"ל , ויהי' שם הכוונה על הסבה לא בסבת חרבך וקשתך , ופה הכוונה על העשי' כי באמת היתה מלחמתם בחרב וקשת , והראב"ע מפרש שהזכיר האמרי בעבור שאין בשבעה גוים חזק כמוהו , הלא תראה אחר שנהרגו שני מלכי האמרי הגדולים אמר יהושע לתת אתנו ביד האמרי (יהושע ז' ז') עכ"ל , אבל היטיב מכולם הרמב"ן ז"ל, וטעה מיד האמרי כי ישראל לקחו הארץ תחלה מיד האמרי כי סיחון ועוג שני מלכי האמרי היו, והמלחמה הראשונה והגדולה שהיתה להם בכבוש הארץ היתה לבניו של יוסף עם האמרי היא מלחמת יהושע עמם (שהי' מזרעו) , וגם נעשה הנס הגדול, כדכתיב אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמרי לפני בני ישראל וגו' (שם י' י"ב) , ומיד האמרי הי' חלק ונחלה לבני יוסף כמו שכתוב וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדה ויורש את האמרי אשר בה (במדבר ל"ב ל"ט), וגם בני אפרים נחלו בגבול האמרי כמו שכתוב ויואל האמרי לשבת בהר חרס באילון ובשעלבים ותכבד יד בית יוסף ויהיו למס (שופטים א' ל"ה) עכ"ל , היוצא מכל זה כי הרמב"ן והרשב"ם והראב"ע פי' כוונת הפסוק על חלק הבכורה אשר נתן לו , וגם רש"י פי' באחרית דבריו כן , ושכם לשון חלק כמו אחלקה שכם (תהלים ס' ח' וק"ח ח') , וכתב הרד"ק בשרשים שרש שכם שהוא מענין על שכם שניהם (לעיל ט' כ"ג) , שהוא החלק מה שעל הכתף שהוא כנגד הצואר יקרא שכם , כי תשיתמו שכם (תהלים כ"א י"ג) , לגד אחד ולפאה אחת , דרך ירצחו שכמה (הושע ו' ט') , על דרך אחת ולב אחד , לעבדו שכם אחד (צפני' ג' ט') , בלב אחד ובדעת אחת , והכל ענין אחד , כי הכתף נקרא צד ופאה , וכן הפאה נקראת כתף ולכתף השנית (שמות כ"ז ט"ו ול"ח ט"ו) , וכן ת"א חולק חד , וכן מתורגם בל"א , אבל הפי' של המפרשים על עיר שכם , מלבד שהוא רחוק מפשוטו של מקרא , הנה גם מלת אחד לא שייך אחריו , כי שם עצם פרטי לא יתחבר עם שם המספר , ואין לפרש כי אחד שב על חלק הנחסר בכתוב ולא על מלת שכם , כפי הנראה מלשון א' של רש"י , ויהי' שעורו נתתי לך שכם , חלק אחד על אחיך , דא"כ ראוי להיות שכם בטעם מפסיק · נתתי , בא עבר במקום בינוני כדרך הכתוב ובאורו הנני נותן לך · אחד , בא בפתח גם בלא סמיכות , אך תמיד יהי' באמצע המאמר , ומלת אחד תבא בסוף המאמר אף בלא אס"ף , ועיין דקדוקו ומשקלו בפסוק כאחד ממנו (לעיל ג' כ"ב) , ובפ' תולדת בפסוק כמעט שכב אחד העם (שם כ"ו י') · על אחיך , יתר על אחיך · אשר לקחתי , בא עבר במקום עתיד , כן פי' הראב"ע והרשב"ם , והראב"ע כתב עוד וז"ל , ואל תתמה על מלת לקחתי כי לאחר שהשם נתנם בפה לאברהם הם יחשבו שהוא שלהם, וכן נאמר ליעקב לך אתננה ולזרעך (שם כ"ח י"ג) · בחרבי ובקשתי, הרשב"ם והרמב"ן והראב"ע פי' כפשוטו , והכוונה על חרב וקשת של הלוחמים בעת כיבוש הארץ , וכן מתורגם בל"א · מט
שכם אחד על אחיך. Das mit שכם verbundene אחד macht es unmöglich, daß hier ein nomen proprium, der Name der Stadt sein könne. Und hieße selbst, wie man gewöhnlich meint, שכם: Teil, Los, so bleibt das אַחַד noch völlig unerklärt. אַחַד ist nie einer absolut, sondern stets einer von zweien oder mehreren, einer unter vielen. Es kann also nicht heißen: Ich habe dir einen Teil mehr als deinen Brüdern erteilt. Es gibt auch im Grunde kein Beispiel für שכם als: Teil. Vielmehr erscheint שכם als Schulter, die entweder eine Würde oder eine Bürde trägt: ותהי המשרה על שכמו (Jes. 9, 5) הסירתי מסבל שכמו (Ps. 81, 7). Wörtlich hieße es daher: ich habe dir die Schulter des einen über deinen Brüdern erteilt, d. h. ich habe dir die Bürde und die Würde des ersten unter deinen Brüdern erteilt, der, nach meinem Tode mich vertretend, an ihrer Spitze stehen und sie leiten soll. — ׳אשר לקחתי וגו, deine Brüder, meine Kinder, die ich mit "meinem Schwerte", mit dem, was — im Gegensatz zu Esaus Schwert — mein Schwert ist, die ich mit meiner geistigen Kraft und geistigen Arbeit dem Emori abgerungen. Jakob spricht: Siehe, ich sterbe, an Erbschaft habe ich nicht viel zu hinterlassen, wir sind in der Fremde. Gott muss euch erst wieder in unser Land zurückführen, dort werdet ihr נחלות haben; hier haben wir nur ברכות und Wünsche. Was ich aber hier zu vergeben habe, das habe ich dir gegeben; es ist dies die Würde und Bürde, mein Nachfolger in Leitung der Familie, der erste zu sein über deinen Brüdern, über meinen Kindern, die die einzigen Eroberungen sind, die ich im Leben gemacht, und über die ich im Sterben verfügen kann. Daß sie mitten unter den Emoritern keine Emoriter geworden, daß ich sie alle nun um mich als meine Söhne, als Fortträger des Namens und Berufes Israel versammeln kann, das sind meine Trophäen, meine Errungenschaften und Siege aus der Hand des Emoriten.