Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויתמך יד אביו. הֵרִימָהּ מֵעַל רֹאשׁ בְּנוֹ וּתְמָכָהּ בְּיָדוֹ:
Und er ergriff die Hand seines Vaters, er hob sie vom Haupte seines Sohnes hinweg und stützte sie mit seiner Hand.
וירא יוסף כי ישית אביו וגו' , א"ת , שוי , בלשון עבר , ובתרגום יב"ע מכוון יותר לפי באור המלה שמתורגם בו , משוי , לשון בינוני , שדרכו לבוא הרבה פעמים בלשון עתיד , מש"כ עתיד במקום עבר הוא נמצא מעט במקרא , והוצרכו לדחוק ולפרש בן מכח ב' סבות , האחת , לפי שתרגמו , וירא , לשון ראי' ממש , כי א"ת וחזא , ויב"ע תרגם וחמא , והוא איננו נופל רק על מעשה שכבר עבר או לפחות שהותחל קצת ממנו , השנית , כי העשיה הזאת כבר היתה קודם הברכה , וענין זה וירא יוסף וגו' היתה אחר הברכה , כפי הבנה הפשוטה בפסוק , ולפי הסבה השנית הזאת יצדק יותר תרגומו של אנקלוס משל יב"ע , כי אם הי' ענין וירא יוסף וגו' אחר הברכה , הנה כבר עברה שימת ידיו עליהם כולה , ולא הי' הענין הזה באמצע שימת ידיו , אולם מה נעים פה באור המתרגם האשכנזי , שתרגם וירא לשון הבנה ולא ראי' ממש , כמו שמצאנוהו הרבה על הכוונה הזאת , ומלת ישית עתיד כהוראתו הפשוטה , ויהי' על אופן זה , כי בתחלה בהרמת ידו של יעקב ובהושטתו אותן טרם הניחן על ראשיהם , הכיר שרצונו לשית יד ימינו על ראש אפרים , ותמך את ידו להסיר אותה מעל ראש הצעיר ולשומה על ראש הבכור , ודבר דבריו אל יעקב , ויעקב השיב לו ידעתי בני ידעתי וגו' והיה כל זה לפני הברכה , אלא שלא להפסיק הענין גמר הכתוב את כל ענין הברכה , ואח"כ חזר לספר את הנעשה מקודם , ויבואו הוראות הזמנים על נכון , ואין זה בכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה , כי הכלל הזה נאמר על שני מעשים מיוחדים שנכתב בראשונה את הנעשה לאחרונה , אבל בסיפור אחד אשר יש בו גם איזה ענינים פרטיים שאינם עקריים כ"כ , דרך המספר הנבון לספר תחלה הדבר העיקרי בדרך כלל , ולא יפסיק בדבריו להודיע בסיפורו הכללי גם את הפרטים ההם , כדי שלא לבלבל דעת השומע , כי אולי לא יבין כוונת המספר איזה הוא הדבר העיקרי אשר כוון עליו המספר , ואח"ז יספר הפרטים אשר נעשו טרם שנעשה הדבר העיקרי שכבר סיפר אותו , ולפי באור המתרגם לל"א יתיישב ג"כ ספק עצום כי לדברי המפרשים שהי' זה אחר הברכה , מה ראה יוסף להמתין עד אחר הברכה , ומה יתן ומה יוסיף בהסרתו את ימינו מעל ראש אפרים אחר הברכה בעת שיעקב מעצמו הי' דעתו להסיר ידיו מעליהם , אם כבר נעשה כן בשעת הברכה שהוא הזמן העיקרי אל הוראת ההגדלה לאחד על האחר , וכן פי' הרשב"ם ז"ל כי ישית , קודם שברכם , וראה יוסף ששכל את ידיו (הוא סוף הדבור , ע"ש שנדפס בשבוש , ואח"כ מתחיל הדבור בפסוק י"ח) , ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי , אין לפרש ולומ' לא יפה אתה עושה אלא הי' לו לשאול לאביו מדוע אתה עושה כן , אלא כך אמר יוסף ליעקב , לא כך סדורים הבנים כמו שאתה סבור שלא דקדקתי להביאם כסדר לפי ימינך ושמאלך לתת הבכור לימינך והצעיר לשמאלך אלא בימיני לקחתי הבכור והצעיר בשמאלי עכ"ל · ויתמך יד אביו , הרימה מעל ראש בנו ותמכה בידו · להסיר אתה מעל ראש אפרים , (כדי לשומה) על ראש מנשה , וכן כל לשון הסרה כתוב בקוצר , סורה אלי אל תירא (שופטים ד' י"ח) , סורה משם לפנות אלי , ויסרו אליו (לעיל י"ט ג') , סרו משם לבא אליו · (הרשב"ם) , ולכן תרגם אנקלוס מעל רישא דאפרים (לאנחותה) על רישא דמנשה , הוסיף מלת לאנחותה לכוונה הנזכרת , ועל כוונה זו תרגם המתרגם לל"א במלת (ברינגן) ועי"ז לא הוצרך להוסיף תיבה אחרת :