Die Torah - Die fünf Bücher Mose
שכל את ידיו. כְּתַרְגּוּמוֹ, אַחְכִּימִינוּן – בְּהַשְׂכֵּל וְחָכְמָה הִשְׂכִּיל אֶת יָדָיו לְכָךְ וּמִדַּעַת, כִּי יוֹדֵעַ הָיָה כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר וְאַעַ"פִּ כֵן לֹא שָׁת יְמִינוֹ עָלָיו:
Er legte seine Hände mit Vorbedacht, שִׂכֵּל wie der Targum übersetzt אַחְכִּימִנּוּן, er legte sie mit Weisheit, mit Überlegung und Weisheit lenkte er seine Hände so und mit Wissen; denn er wusste, dass Menasche der Erstgeborene war; dennoch legte er seine Rechte nicht auf ihn.
שכל את ידיו כי מנשה הבכור, הרשב"ם פי' מלשון שכל שהוא לשון אדם מעוקש ונפתל , כמו סכל נא את עצת אחיתפל , (שמואל ב' ט"ו ל"א) , כי השמ"ך והשי"ן השמאלית יבואו זה תחת זה , וכן פי' הרלב"ג והכוונה שעוות את ידיו ושם ימינו לפאת שמאלו ושמאלו לפאת ימינו , אמנם רש"י והראב"ע והרד"ק בשרשים שרש שכל פירשו מלשון חכמה ועל דרך המליצה אמר כן כאילו שם חכמה בידיו לעשות כן בהשכל ודעת מה שעשו , וכן ת"א אסכמנון לידוהי אבל שעורו נתן ידיו בהשכל , וכן מתורגם בל"א · כי מנשה הבכור , הראב"ע פי' אעפ"י שמנשה הוא הבכור כמו כי עם קשה ערף הוא (שמות ל"ד ט') , אבל הרד"ק פי' כפשוטו נתן ידיו בשכל, כי מנשה הבכור והיה לו לתת ימינו על ראשו אם לא שכל והבין ברוח נבואה כי הו' קטן בברכה, וזהו טעם שכל כי אם הי' נותן ימינו על ראש מנשה מה שכל הי' בזה כן הוא דרך העולם , וכן פי' רש"י כפשוטו השכיל את ידיו לכך מדעת כי יודע הי' כי מנשה הבכור ואעפ"כ לא שת ימינו עליו , וכן ת"א , ארי , וכן מתורגם בל"א : (טו) ויברך את יוסף ויאמר , ר"ע ספורנו פי' שהם שני דברים שבתחלה ברך את יוסף עצמו , ולא פורש בפסוק הברכה , ואח"ז אמר האלהים אשר התהלכו וגו', וברך את בניו , והוא דחוק כי מדוע יברכו עכשו , שלא ברכו אח"ז בין יתר בניו , והנכון כי כוונת ויברך את יוסף על בניו כמ"ש הרשב"ם כי ברכת הבנים הוא ברכת האב , וכן פי' הרמב"ן · האלהים אשר התהלכו וגו' , עד סוף הפסוק , כל המאמ' הזה הוא נושא בלתי נשוא כי לא נאמר כאן לא מעשה ולא תפלה , ואם הוא שב על פסוק שלאחריו , הנה בפסוק שלאחריו נזכר נושאו בפני עצמו , המלאך הגאל וגו' , שאיננו רק שלים השם , והמפרשים לא פירשו דבר זה , לכן נראה לי שהוא מקרא קצר , ושעורו בתשלומו כן הוא , האלהים אשר התהלכו וגו' עד היום הזה , ישלח את המלאך הגאל אתי מכל רע שיברך את הנערים , והוא כענין שאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו , ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת , הוא ישלח מלאכו לפניך וגו' , ואח"ז מלאתי שגם ר"ע ספורנו פי' כן · הרעה אתי , לשון מרעה , ולא נמצא בכל המקרא רק בבנין הקל חוץ פעם א' בהפעיל , וירעם כתם לבבו (תהלים ע"ח ע"ב) (וגם שם מילוק נוסחאות יש , כי בקצתם נקוד וירעם , וכן הסכים בעל מנחת שי , ודבריו נאמנו מאד ע"פ ספרים כ"י מדוייקים , וכן מצאתי בתנ"ך ישן נושן כ"י על קלף , ובתנ"ך ד' אמשטרדם של יוסף עטיאש , ובתנ"ך ד' ברלין שנת תנ"ע) , וגם אם יהי' שם נקוד פתח , אפשר שהוא מבנין הקל כחבריו , ולא יהי' בודד , והפתח להרחבת הרי"ש , כי יש לה ג"כ לפעמי' דין הרחבה , וכן משמע מרד"ק בשרשי' שרש רעה , ועל כל פנים גם הקל ממנו פעמי' פעל עומד כמו יהיו רעים במדבר (במדבר י"ד ל"ג) , לרעות בגנים (ש"ה ו' ב') , ופעמים יוצא כמו לרעות את צאן (לעיל ל"ז י"ב) , וכן כאן הוא יוצא · מעודי , מורה על הזמן שבתחלת ההוי' , או אם הוא על עשיית איזה דבר מורה על זמן התחלת העשי' , ובאורו פה מזמן היותי : (טז) ויקרא בהם שמי , לשון הרמב"ן אמר ר"א שנקראו ישראל על שם אפרים כאשר הם נקראים זרע אברהם יצחק ויעקב, ואיננו נכון, כי הכתוב אמר בהם והנה לא נקראו על שם מנשה, ואולי בעבור שיקראו בית יוסף, (ולפי דעתי ג"ז איננו נכון כי לא נקראו בית יוסף רק י' השבטים , ושנים האחרים נקראו יהודה , גם לא הותחל להם השם בית יוסף רק אחר שמלך ירבעם הרשע ע"ש שהיה משבט אפרים והי' המלך הראשון להם , ובלי ספק לא כוון יעקב בברכתו ע"ז , כי לא לברכה יחשב להם חלוקת המלכות , אך בעבור עונש הי' להם זאת , ונשפך עי"ז דם אלפים ורבבות מישראל) , והנכון שיעמוד זרעם ושמם ויהי' שם אברהם יצחק ויעקב נזכר בהם לעולם עכ"ל , וכ"פ הרשב"ם שיהי' זרעם וזרע זרעם , והוא ג"כ כוונת המתרגם לל"א , ור"ע ספורנו כתב וז"ל ויקרא בהם וגו' ויצחק , לא שם תרח ונחור, כי הצדיקים לא יקרא עליהם שם אבותיהם הרשעים וכן בהפך כאמרם ז"ל (סנהדרין פרק אלו הן הנחנקין) דקרינן לרשיעא אפילו בר צדיקא רשיעא בר רשיעא שלא יתיחס לאביו הצדיק, אבל התיחס לאיזה מאבותיו הרשעים, ולכן התפלל עליהם שיהיו מוכנים ונעזרים בעבודת האל ית' באופן שיהיו ראוים להתיחס לאברה' וליצחק על דרך יחד לבני לירא את שמך (תהלים פ"ו י"א) עכ"ל · וידגו , הענין המורה על דגי הים יש לו שני שרשים בלשה"ק , א' שרש דגה , וממנו כל שם דגה [שהוא שם הכולל כל המין , ונמצא פ"א לשם פרטי , ממעי הדגה (יונה ב' ב') ] , נמצא במקרא וכל שם דג (שהוא שם פרטי לאחד) ודגים (שהוא הקבוץ מן השם הפרטי) , והראי' ששרשם מנאחי ל"ה , מן הסמיכות של דגה ודגים ומן הכנוים של דגה שנשתנה קמץ הפ"א לשו"א , (שלא כמשפט נחי העי"ן בעבור הנח שאחריו שהוא במקום עי"ן הפעל)כמו מן דגה בדגת הים (לעיל א' כ"ו וכ"ח) , וימת את דגתם (תהלים ק"ה כ"ט) , ומן דגים נאמר בקבוץ דגי הים (לעיל ט' ב') , ומלת וידגו פה הוא פעל נגזר ממנו , ולא נמצא עוד פעל משרש זה , ושרש ב' , דוג, וממנו נמצא שם המון , מביאים דאג וכל מכר (נחמי' י"ג י"ו) , בהתחלפות האל"ף תחת וא"ו ע"פ , ומן השרש הזה נמצא לדוגים רבים (ירמי' י"ו י"ו) , כן כתיב , והקרי לדיגים , יעמדו על דוגים (יחזקאל מ"ז י') , קרי וכתיב בוי"ו , ואנו הדיגים (ישעי' י"ט ח') , קרי וכתיב ביו"ד , והם שמות התאר לתופשי וצויידי הדגים , ונמצא גם משרש זה פעל אחד , לדוגים רבים נאם ה' ודיגום (ירמי' י"ו י"ו) , והוכח על מלאכת צידת הדגים , והנה מלת וידגו פה , הוא פעל הנגזר מן שם דג על כוונת הריבוי כמו דגים , כי המין הזה יתרבה בטבע יותר מכל מיני בעלי חיים , ולמ"ד לרוב כמו שכתבנו בהקדמת החבור היא להורות על הפרט שאחרי הכלל , והשעור יהיו כמו דגים בענין הרבוי לבד , אמנם בלשון ארמי לא נגזר פעל משם זה , לכן אנקלוס תרגם וכנוני ימא יסגון , עשה ממנו שם , והוסיף כ"ף הדמיון , ובמלת יסגון כלל גם תרגום מלת לרב , וגם בל"א לא נמצא פעל מן השרש הזה על כוונת הריבוי , כי מלת (פישן) הנמצא בל"א איננו מורה רק על צידת הדגים ולא על הריבוי , לכן איננו מתורגם בל"א רק לפי כוונת הריבוי הרב מאד :