Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואת העם העביר. יוֹסֵף מֵעִיר לְעִיר לְזִכָּרוֹן, שֶׁאֵין לָהֶם עוֹד חֵלֶק בָּאָרֶץ, וְהוֹשִׁיב שֶׁל עִיר זוֹ בַחֲבֶרְתָּהּ, וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לִכְתֹּב זֹאת אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָסִיר חֶרְפָּה מֵעַל אֶחָיו, שֶׁלֹא יִהְיוּ קוֹרִין אוֹתָם גּוֹלִים (חולין ס'):
מקצה גבול מצרים וגו'. כֵּן עָשָׂה לְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בְּמַלְכוּת מִצְרַיִם, מִקְצֵה גְבוּלָהּ וְעַד קְצֵה גְבוּלָהּ:
Und das Volk versetzte Josef von Stadt zu Stadt zum Andenken, dass es keinen Anteil mehr am Lande hatte, und siedelte die Bewohner der einen Stadt in der anderen an; Der Vers hatte nur darum nötig, dies zu schreiben, um dir das Lob Josefs zu verkünden; denn er beabsichtigte damit, die Schmach von seinen Brüder zu nehmen, dass man sie nicht Verbannte nenne (Chullin 60b).
Von einem Ende des Gebietes von Mizraim, so tat er allen Städten im Reiche Ägypten von einem Ende seines Gebietes bis zum anderen Ende.
ואת העם העביר אתו, בא מלת הכנוי אחר שהזכיר העם בפירוש, וכבר כתבתי פעמים רבות שכל כיוצא בזה בא לחזק הכוונה, ולשלול ההפך, ובעבור שכתוב לפני זה קנה אתנו ואת אדמתנו, אמר את"ז כי קנה אדמתם לפרעה, ואולם בענין העם עשה זאת, שהעביר אותו לערים, ובזה מבואר כוונת המתרגם האשכנזי : העביר אתו לערים, כמו שעשה סנחריב כדכתיב אל ארץ כארצכם (מלכים ב' י"ח ל"ב וישעי' ל"ו י"ז), כדי שלא יטענו בה חזקה איש איש בארצו לאחר מכירה · (הרשב"ם), ורש"י כתב ואת העם העביר אתו, יוסף מעיר לעיר לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ והושב של עיר זו בחברתה, ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת אלא להודיעך שבחו של יוסף שנתכוון להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהיו קורין אותם גולים, והוא מגמ' דחולין (דף ס' ע"ב), וכן תיב"ע : מקצה גבול מצרים ועד קצהו, כן עשה לכל העריו' אשר במלכות מצרי' מקצה גבולה ועד קצה גבולה · (רש"י), הכוונה בזה שאין המאמר הזה נמשך בפרט אל מלת העביר, דהיינו שהעבירם מן הערים שבקצה הגבול אל הערים שבקצה הגבול האחר, ויהי' שעורו העביר אותו לערים אשר מקצה גבול מצרים ועד קצהו, כי הי' לו לומר מקצה גבול מצרים אל קצהו או לקצהו כמ"ש לערים, גם הנגינה לא תסכים לזה, כי לבאיר זה אין הפסוק הזה ראוי לאתנח כלל, כנודע לבקי בטיב פסקי הטעמים, אבל באורו העביר אותו לערים, ר"ל מעיר לעיר אפי' סמוכות זו לזו, וזאת עשה בכל הערים שבמלכות מצרים, ותימה על הרא"ם שהעביר כוונת רש"י אל קצה גבול מצרים :
לערים nicht: in Städte, sondern städteweis, immer eine ganze Stadtbevölkerung zusammen nach einer anderen Stadt. Der ganze Boden war Staatseigentum geworden, und um dieses neuerworbene Recht vollständig konkret werden zu lassen, sollten alle bisherigen Eigentümer ihr bisheriges Eigentum verlassen, somit eine vollständige Auswanderung eintreten. Allein Josefs Weisheit milderte die Maßregel dadurch, daß immer eine Gesamtbevölkerung zusammenblieb und sich nur auf einem neuen Boden wieder zusammenfand. Somit blieben die alten sozialen und kommunalen Beziehungen dieselben und es trat nicht eine ganze Umwälzung aller bestehenden Verhältnisse ein. Die Weisen deuten auf die Folgen hin, die diese Versetzung der Gesamtbevölkerung für die neuen Ankömmlinge der Jakobsfamilie haben musste, auf welche fortan kein Ägypter mit Hohn herabblicken konnte. Es befand sich auch kein Ägypter mehr auf eigenem Hofe. Es war übrigens diese ganze Maßregel nicht eine von Josef erfundene. Das Volk selbst hatte sie V. 19, und zwar zugleich die Leibeigenschaft, in Vorschlag gebracht. Josef verschmähte diese und adoptierte nur den Staatsankauf der Ländereien, aus welchem zuletzt nur eine Grundsteuer resultierte.