Die Torah - Die fünf Bücher Mose

וַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כׇּל־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֤א בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ וּבְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשֶּׁ֖בֶר אֲשֶׁר־הֵ֣ם שֹׁבְרִ֑ים וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־הַכֶּ֖סֶף בֵּ֥יתָה פַרְעֹֽה׃

יוסף בראכטע אללעס געלד צוזאמען וועלכעס אים לאנדע מצרים אונד אים לאנדע כנען צו פינדען וואר, אום דאז געטריידע דאז זיא איינקויפטען, אונד בראכטע דאז געלד אין פרעהס הויז,

וְלַקִּיט יוֹסֵף יָת כָּל כַּסְפָּא דְּאִשְׁתְּכַח בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּבְאַרְעָא דִּכְנַעַן בְּעִיבוּרָא דִּי אִנּוּן זָבְנִין וְאַיְתִי יוֹסֵף יָת כַּסְפָּא לְבֵית פַּרְעֹה

בשבר אשר הם שברים. נוֹתְנִין לוֹ אֶת הַכֶּסֶף:

וילקט יוסף את כל הכסף וגו', ספר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלת יוסף בחכמה בתבונה ובדעת, וכי היה איש אמונים שהביא כל הכסף בית פרעה ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען, אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה גם הגופות ומצא בזה חן גם כן בעיני העם כי השם הוא המצליח את יראיו · (הרמב"ן) : בשבר אשר הם שברים, נותנין לו את הכסף : (טו) ויתם, שרשו תמם לדעת הרד"ק במכלול (ד' קטן דף קע"ז ע"א) ובשרשים שרש תמם, וכ"ה דעת הראב"ע, והראוי בתשלומו יתמום על משקל יפקוד, וכשחסרו האחת נעתקה נקודתה אל הפ"א, ודגש הפ"א יורה על חסרון העי"ן, ויורה על חסרון אות שלאחריו לפי שגרתם, וכן ויתמו ימי בכי אבל משה (דברים ל"ד ח'), הדגש לחסרון המ"ם שאחריו, וכתב עוד שם הרד"ק ויתכן שיהיו מבנין נפעל, ודגש הפ"א לחסרון נו"ן נפעל, ומלת ויתמו ראוי להיות ויתממו בב' דגשים הא' לחסרון נו"ן והב' לחסרון מ"ם עי"ן הפעל, כמו יתמו חטאים (תהלים ק"ד ל"ה), רק שהוקלו, אבל בשם אביו ר' יוסף קמחי כתב שכל הדגושים בתי"ו לבד שרשם נתם, והם מהקל והדגש לחסרון אות שלפניו כדרכו שהיא נו"ן השרש, וכל הדגושי' גם במ"ם שרשם תמם, והם מהנפעל, ושני השרשים הם מענין אחד, לשון השלמה, כאשר מצאנו ענינים רבים שיש להם ב' או ג' שרשים · אפס, פעל עבר בשקל כי חפן בבת יעקב (לעיל ל"ד י"ט), כי ירא לשבת בצוער (שם י"ט ל'), ופירושו כלה הכסף, כמו שת"א ויב"ע שלים : (טז) הבו, הה"א היתה ראוי' להיות בח"פ, ובאה בקמץ שלא לחטפה בעבור שהיא גרונית, כ"כ הרד"ק במכלול (ד' קטן דף קכ"ג ע"א) : במקניכם, תמורת מקניכם :