Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כׇּל־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֤א בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ וּבְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשֶּׁ֖בֶר אֲשֶׁר־הֵ֣ם שֹׁבְרִ֑ים וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־הַכֶּ֖סֶף בֵּ֥יתָה פַרְעֹֽה׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Alles im Lande Mizrajim und im Lande Kenaan vorhandene Geld sammelte Josef für den Einkauf, den sie machten; das Geld aber brachte Josef in Pharaos Haus.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Joseph brachte alles Geld zusammen, welches im Lande Kenaan zu finden war, um das Getraide, das sie einkauften; und brachte das Geld in Pharos Haus.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Josseph aber brachte alles Geld zusammen, das im Lande Mizrajim war und im Lande Kenaan, für das Getreide, das sie kauften. Dann brachte Josseph das Geld in das Haus des Pharao.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
יוסף בראכטע אללעס געלד צוזאמען וועלכעס אים לאנדע מצרים אונד אים לאנדע כנען צו פינדען וואר, אום דאז געטריידע דאז זיא איינקויפטען, אונד בראכטע דאז געלד אין פרעהס הויז,
Onkelos
וְלַקִּיט יוֹסֵף יָת כָּל כַּסְפָּא דְּאִשְׁתְּכַח בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּבְאַרְעָא דִּכְנַעַן בְּעִיבוּרָא דִּי אִנּוּן זָבְנִין וְאַיְתִי יוֹסֵף יָת כַּסְפָּא לְבֵית פַּרְעֹה
Raschi

בשבר אשר הם שברים. נוֹתְנִין לוֹ אֶת הַכֶּסֶף:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Für das Getreide, das sie kauften, gaben sie ihm das Silber.

Biur von Moses Mendelssohn

וילקט יוסף את כל הכסף וגו', ספר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלת יוסף בחכמה בתבונה ובדעת, וכי היה איש אמונים שהביא כל הכסף בית פרעה ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען, אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה גם הגופות ומצא בזה חן גם כן בעיני העם כי השם הוא המצליח את יראיו · (הרמב"ן) : בשבר אשר הם שברים, נותנין לו את הכסף : (טו) ויתם, שרשו תמם לדעת הרד"ק במכלול (ד' קטן דף קע"ז ע"א) ובשרשים שרש תמם, וכ"ה דעת הראב"ע, והראוי בתשלומו יתמום על משקל יפקוד, וכשחסרו האחת נעתקה נקודתה אל הפ"א, ודגש הפ"א יורה על חסרון העי"ן, ויורה על חסרון אות שלאחריו לפי שגרתם, וכן ויתמו ימי בכי אבל משה (דברים ל"ד ח'), הדגש לחסרון המ"ם שאחריו, וכתב עוד שם הרד"ק ויתכן שיהיו מבנין נפעל, ודגש הפ"א לחסרון נו"ן נפעל, ומלת ויתמו ראוי להיות ויתממו בב' דגשים הא' לחסרון נו"ן והב' לחסרון מ"ם עי"ן הפעל, כמו יתמו חטאים (תהלים ק"ד ל"ה), רק שהוקלו, אבל בשם אביו ר' יוסף קמחי כתב שכל הדגושים בתי"ו לבד שרשם נתם, והם מהקל והדגש לחסרון אות שלפניו כדרכו שהיא נו"ן השרש, וכל הדגושי' גם במ"ם שרשם תמם, והם מהנפעל, ושני השרשים הם מענין אחד, לשון השלמה, כאשר מצאנו ענינים רבים שיש להם ב' או ג' שרשים · אפס, פעל עבר בשקל כי חפן בבת יעקב (לעיל ל"ד י"ט), כי ירא לשבת בצוער (שם י"ט ל'), ופירושו כלה הכסף, כמו שת"א ויב"ע שלים : (טז) הבו, הה"א היתה ראוי' להיות בח"פ, ובאה בקמץ שלא לחטפה בעבור שהיא גרונית, כ"כ הרד"ק במכלול (ד' קטן דף קכ"ג ע"א) : במקניכם, תמורת מקניכם :

Text herunterladen