Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויאסר יוסף מרכבתו. הוּא עַצְמוֹ אָסַר אֶת הַסּוּסִים לַמֶּרְכָּבָה לְהִזְדָּרֵז לִכְבוֹד אָבִיו:
וירא אליו. יוֹסֵף נִרְאָה אֶל אָבִיו:
ויבך על צואריו עוד. לְשׁוֹן הַרְבּוֹת בְּכִיָּה, וְכֵן כִּי לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד (איוב ל"ד), לְשׁוֹן רִבּוּי הוּא – אֵינוֹ שָׂם עָלָיו עֲלִילוֹת נוֹסָפוֹת עַל חֲטָאָיו; אַף כָּאן הִרְבָּה וְהוֹסִיף בִּבְכִי יוֹתֵר עַל הָרָגִיל; אֲבָל יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף וְלֹא נְשָׁקוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע:
Und Josef bespannte seinen Wagen, er selbst spannte die Roße an den Wagen, sich zu beeilen seinen Vater zu ehren (Mech. besch.).
Als er von ihm gesehen wurde, Josef von seinem Vater gesehen wurde.
Und weinte an seinem Halse lange Zeit, וַיֵבְךְּ עוֹד bedeutet viel (Weinen); ebenso (Job 34, 32), »denn Er legt auf den Menschen nicht mehr עוֹד«, soviel wie Vermehrung, Er legt nicht Anklagen auf ihn, die mehr sind als seine Sünden; auch hier, er vermehrte und fügte dem Weinen mehr als gewöhnlich hinzu; aber Jaakob fiel nicht um Josefs Hals und küsste ihn nicht, unsere Lehrer sagen, er las gerade das Sch’ma.
ויאסר יוסף, על ידי בווי, כמו ויבן שלמה את הבית (מלכים א' ו' י"ד), כן פי' הראב"ע, וכן מתורגם בל"א · וירא אליו, רש"י פי' יוסף נראה אל אביו, ויפל על צואריו וכן ויבך על צואריו, שב ג"כ על יוסף, ועוד, לשון הרבות בכיה, וכן כי לא על איש ישים עוד (איוב ל"ד כ"ג), לשון רבוי הוא, איננו שם עליו עולות נוספות על חטאיו, אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל הרמב"ן כתב והנכון בעיני כי כבר היו עיני ישראל כבדים קלת מזקן או שבא יוסף במרכבת המשנה ועל פניו המצנפת כדרך מלכי מצרים ולא היה נכר לאביו וגם אחיו לא הכירוהו לפיכך הזכיר הכתוב כי כאשר נתראה אל אביו שהביט בו והכירו נפל אביו על צוארו ובכה עליו עוד כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה כשלא ראהו, ואחר כך אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך, ודבר ידוע הוא מי דמעתו מצויים אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר היאוש והאבל, או הבן הבחור המולך, ולא תמוש בעבות אמרו ויאמר ישראל כי ממנו ידבר ויחזור ויזכיר שמו וכן ויקבץ את כל אכל שבע שני' וגו' ויצבור יוסף בר. וליוסף ילד שני בני' וגו' (לעיל מ"א מ"ח ומ"ט ונ'), וכן במקומות רבים תמיד בתורה ובמקרא עכ"ל · וגם' הישר סופר כי יעקב נפל על צוארי יוסף ובכה, כפי' הרמב"ן ז"ל, והמתרגם האשכנזי תרגם וירא אליו ויפל וגו' ויבך וגו' באופן מסכים לב' הפירושים בלי הכרעה :

Josef weinte, Jakob weinte nicht; Josef weinte noch, Jakob hatte bereits ausgeweint; Josef weinte noch, selbst als Jakob bereits mit ihm sprach — in solchen kleinen Zügen spiegelt sich die faktischste Wahrheit. Jakob hat inzwischen ein einförmiges Leben geführt, hat ihn beweint, sein ganzes Gemütsleben war in die Trauer um Josef aufgegangen. Josef hatte das wechselvollste Leben gehabt, hatte nicht Zeit gehabt, sich so dem Schmerze der Trennung hinzugeben; seine jedesmalige Gegenwart musste ihn ganz erfüllen. Jetzt, wo er sich am Halse des Vaters befand, da fühlte er erst recht die überstandene Trennung und lebte die zurückgelegten zwanzig Jahre noch einmal durch. Jakob war schon Jisrael geworden, Josef weinte noch. —