Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים. לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ מִצְרִים נִצָּבִים עָלָיו וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ לָהֶם:
Und Josef konnte nicht ertragen, dass so viele um ihn standen, er konnte nicht ertragen, dass die Ägypter um ihn standen und hörten, wie seine Brüder beschämt wurden, als er sich ihnen zu erkennen gab.
ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו, לא יכול לסבול שיהיו המצריים נצבים עליו ושומעים שאחיו מתביישים בהודעו להם, לשון רש"י, ורבי אברהם אמר להתאפק, לסבול, לכל הנצבים עליו, טעמו עד שיצאו כל הנצבים עליו והוצרך לקרוא להוציאם, אבל אנקלוס תרגם לאיתחסנא, להתחזק, וכן ואתאפק ואעלה העלה (שמואל א' י"ג י"ב), וכן כל לשון התאפקות בכל מקום חזוק. והנכון בעיני שהיו שם מבית פרעה ומן המצריים אנשי' רבים יחלו פניו למחול לבנימן כי נכמרו רחמיהם על תחנוני יהודה ולא יכול יוסף להתחזק לכלם ויקרא לעבדיו הוציאו כל איש נכרי מעלי כי אדבר עמהם, ויצאו מעליו, ובצאתם מעליו נתן את קולו בבכי וישמעו מצרים ואנשי בית פרעה המוצאים מעליו כי עודם בחצר הסיצונה, ויתכן כי פירוש הנצבים עליו, משרתיו העומדים לפניו כמו הנער הנצב על הקוצרי' (רות ב' ו'), שרי הנצבים (מלכי' א' ע' כ"ג וד"ה ב' ח' י'), להתיצב על ה' (איוב א' ו' וב' א'). (הרמב"ן), ויב"ע תרגם למסובלא דלא למבכי, וכן פי' בעל מ"י, וירצה שיש להם כדמות ראי' בעבור שנאמר אח"ז שבכה, אבל באמת שההתאפקות הזאת מוזרת על הענין כולו אשר הי' לו עם אחיו, שעיקרו הוא שהי' מתנכר אליהם עד עתה ולא יכול עוד להתאפק מלהודע אליהם (כי אם תהי' הכוונה על הבכי, הי' יכול לבוא החדרה לבכות שמה כמו בב' פעמי' הראשוני'), כי ענין השרש הזה הוא ההתאמצות מלעשות איזה דבר אשר יחפוץ לעשותו, כמו ויתאפק המן (אסתר ה' י'), פי' שלא לעשות כחפצו אז בכעסו, ורחמיך אלי התאפקו (ישעי' ס"ג ט"ו), שלא לעשות כחפצו ברחמיו, וכן פי' רש"י והרד"ק על פסוק ואתאפק ואעלה העלה, ע"ש, וכן פי' פה הרשב"ם, וזהו ג"כ כוונת המתרגם האשכנזי: ויקרא, הרים קולו ואמר למשרתיו הוציאו כל איש מעלי בלתי האנשים האלה, והטעם בהוצאה שהוציאם משם כדי שלא ישמעו בהזכיר להם המכירה כי תהיה להם לחרפה וגם אליו למכשול שיאמרו עבדי פרעה ומצרים עליהם אלו אנשי בוגדות לא יגורו בארצנו ולא ידרכו בארמנותינו באחיהם גם באביהם בגדו מה יעשו במלך ובעמו גם ביוסף לא יאמינו עוד. (הרמב"ן):
Bisher hatte er, der großen Menschenmasse willen, die zum Einkauf um ihn standen, an sich halten können. Es ging nicht länger.